עלייתו ונפילתו של המאגר הביומטרי

>> עדיין לא ברור כיצד תסתיים הסאגה של חוק המאגר הביומטרי, שהתרסק בקילומטר האחרון של מסלול החקיקה. בעוד שרבים הטילו ספק ביכולתה הטכנולוגית והארגונית של המדינה להקים את המאגר ולאבטח את המידע המצוי בו, מעטים חשבו שלא תצליח להעביר את החוק.

במובנים רבים, הכישלון באישור החוק שייך דווקא לפטרונו הבלתי מעורער, ח"כ מאיר שטרית (קדימה). מי שהיה נוכח בדיוניה של הוועדה המיוחדת שהוקמה בראשותו בכנסת, הרגיש כאורח בחתונה שבה שטרית הוא הרב, החתן וגם השושבין. אל מול סוללה ארוכה של מומחים, אנשי טכנולוגיה, משפט, זכויות אדם ושירותים חשאיים, ניהל שטרית ביד רמה סדרה ארוכה של דיונים, שנמשכו לעתים שש שעות או יותר.



בדרך כלל היה שטרית חבר הכנסת היחיד בוועדה. זר עלול היה לטעות ולחשוב, שלנוכח להיטותו לקדם את הצעת החוק הממשלתית, שטרית לא עזב את משרת שר הפנים שאותה אייש בכנסת הקודמת. אלא ששטרית הוא חבר אופוזיציה, ובסופו של דבר לחתונה הזאת לא הגיעה הכלה - הלא היא הממשלה.



הרבה דיסאינפורמציה היתה בדיון על המאגר. מצד אחד, ביססו תומכי החוק את נחיצות המאגר על נימוק לא רלוונטי, שלפיו חייבים להילחם בגל זיופי תעודות הזהות בישראל. אין חולק שתעודות הזהות שאנו נושאים, או ליתר דיוק, בדרך כלל איננו נושאים, הן בסטנדרט ירוד וקלות לזיוף. אלא שכדי למנוע את זיוף התעודות אין כל צורך בשמירת המידע הביומטרי שיוטבע עליהן במאגר מרכזי. ואכן, המדינה כבר העניקה בעקבות מכרז לחברת hp את החוזה להנפיק תעודות זהות חכמות - ללא כל קשר לחוק המאגר.



מהצד האחר, גם מתנגדי החוק אינם מדייקים כאשר הם טוענים כי ישראל עלולה ליהפך למדינה היחידה בעולם הדמוקרטי עם מאגר ביומטרי מרכזי. מאגר כזה הוקם בחודשים האחרונים בהולנד, והוא קיים שנים רבות בספרד, וכן מעוגן בחקיקה שטרם יושמה גם בבריטניה. הצעת החוק הממשלתית, הכוללת מנגנוני בקרה, אבטחה והגנת פרטיות רבים, לא היתה מביישת רבות ממדינות המערב.



זה לא אומר, כמובן, שצריך להיות מאגר ביומטרי בישראל. נהפוך הוא, התועלת במאגר קטנה ועלויותיו וסכנותיו גדולות. הוא נולד מתוך קישור שגוי, המבוסס במקרה הטוב על חוסר הבנה טכנולוגי, בין מונחים כגון זיהוי (identification) ואימות זהות (authentication). חבל שגם הסכם הפשרה המקודם כיום רצוף חוסר בהירויות.



על פי ההסכם, מדברת הממשלה על הקמת המאגר הביומטרי כמאגר וולונטרי למשך תקופה של שנתיים. אלא שברור לכל, כי אם המאגר היה באמת וולונטרי, אף אחד לא היה בוחר להיכלל בו. בפועל, ה"סנקציה" שתוטל על מי שייבחר שלא להיכלל במאגר תהיה כבדה: אי קבלה של דרכון מהסוג המקנה ויתור על דרישת הוויזה למדינות שונות, כמו ארה"ב, או של תעודה המאפשרת לבצע מהבית פעולות מול משרד הרישוי או ביטוח לאומי. מוטב היה אילו המדינה היתה מנתקת אחת ולתמיד את הקשר המיותר בין הנפקת התעודות החכמות להקמת מאגר ביומטרי מרכזי.



-



הכותב הוא מרצה למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל