תחנת גז מתחת לאפם של עשרות אלפי אנשים

>> מצוקת החשמל של ישראל מציבה את כולנו בפני בעיה מסובכת. התרחישים בדבר הפסקות חשמל בחורף או בקיץ דורשים פתרון מהיר ומונעים מחלקנו לחשוב באופן רציונלי. כאשר הפתרון המוצע הוא "נקי" ו"ירוק" והיזם הוא פרטי, מקבלי ההחלטות מסונוורים.

בימים אלה נדרשים מוסדות התכנון לתת גושפנקה לתוכנית להקמת תחנת כוח מוסקת בגז במרחק 400 מטר מבתי מושב תימורים, כ-350 מטר ממושב אביגדור, בצמוד לאחד הקטעים העמוסים ביותר בכביש 40, כ-150 מטר ממרכז הקניות החדש בצומת קרית מלאכי, במרחק ק"מ מהעיר בת 30 אלף התושבים ולא הרחק ממכלי האמוניה שבאזור התעשייה של באר טוביה.



הפרויקט הוגדר כ"תשתית בעלת חשיבות לאומית" וככזה הועבר לדיון בוועדה לתשתיות לאומיות. שם, במסלול "הירוק", שתפקידו לעקוף את מוסדות התכנון והוועדות השונות, למנוע מעורבות ציבור ולסכל התנגדויות, יוקרב גורלם של האנשים הקטנים תמורת נזיד עדשים של 400 מגה-ואט וקופון נאה ליזם - שיכון ובינוי של שרי אריסון. אכן, מדובר בתחנה מוסקת בגז טבעי, שהיא מזהמת פחות בהשוואה לתחנת כוח המונעת בפחם או מזוט. אבל מדוע דווקא שם, במיוחד כשיש אתרים חלופיים בסביבה שהשפעתם על התושבים נמוכה יותר?



הסקת התחנה בגז תסתמך על אספקה שוטפת. בכל תקלה או דליפה שיתרחשו ייפלט גז ישירות לאוויר, יצטבר וימתין לניצוץ או לברק שיגרמו לו להתפוצץ. אם לא די בכך, הקרבה למכלי האמוניה והקסאמים שכבר נחתו באזור מלמדים שערבוב של שמחה ושמחה יכול להסתיים בקול תרועה גדול ועצוב. הקמת התחנה תחייב פרישת קווי מתח גבוה, שיובילו את החשמל מהתחנה החדשה אל הרשת הארצית. אלה יוצרים שדה מגנטי וסמיכותם לריכוז האוכלוסייה תחשוף את התושבים באזור לרמות קרינה גבוהות ותכפיל את הסיכון שלהם ללקות בסרטן, אסטמה ודלקת ריאות.



הדבר הנורא יותר הוא שיש חלופה. 5 ק"מ מהמקום שבו מבקש היזם להקים את הפרויקט נמצאת תחנת הכוח צפית. שם דרכי הגישה כבר סלולות, קווי החשמל כבר קיימים והתושבים ומרכזי הקניות אינם נמצאים במרחק של מאות מטרים. למעשה, אין חדש תחת השמש. גם תחת העידן החדש לכאורה של אנרגיה נקייה, כללי המשחק לא השתנו. היזמים הם אותם יזמים, המטרה היא להשיג את התשואה הגבוהה ביותר בהשקעה ובזמן הנמוכים ביותר, האזרח ושלומו נתפשים כמטרד וועדות התכנון נדרשות לסלול את דרך המלך ולא לשאול שאלות מיותרות.



הכותבת היא מנכ"לית עמותת נגב בר קיימא