הישראלים לא רוצים לעבוד בבניין

>> פלסטיני שעובד בענף הבנייה בישראל לא משתכר כ-2,000 שקל בחודש, כמו שכתבה מירב ארלוזורוב ("רוצים לעבוד אצל אבו מאזן?", themarker, 10.11). זהו שכרו של פועל בניין פלסטיני שעובד בשטחים ולא בישראל.

הפלסטינים שעובדים בענף הבנייה בישראל כפופים להסכם הקיבוצי של ענף הבנייה, שהוא אותו הסכם בדיוק שחל על העובדים הישראלים. מכוח הסכם זה מקבלים העובדים שכר הגבוה משכר המינימום. לזה מתווספות כל הזכויות הסוציאליות, לרבות פנסיה וביטוח לאומי, כך שעלות ההעסקה המינימלית לקבלן היא לפחות 6,000 שקל בחודש (לא כולל פרמיות ושעות נוספות).



לגבי הנתון ה"מוערך" של 60 אלף עובדים פלסטינים לא חוקיים, הן בלמ"ס והן במשרד השיכון מעריכים שיש פחות מ-15 אלף עובדים לא חוקיים המועסקים בענף. העסקה של עובד לא חוקי יכולה להביא להגשת אישום פלילי נגד הקבלן ולאובדן רישיונו, ולכן בחברות הבנייה המסודרות לא קיימת תופעה כזו. המציאות הכואבת היא שהישראלים אינם מעוניינים לעבוד בעבודות הרטובות והקשות בענף הבנייה, ועובדה זו לא תשתנה גם אם יצומצם מספרם של העובדים הפלסטינים.



בשל מחסור בעובדים אלה הוכפל הזמן הנדרש לבניית דירה, ומובן שהבנייה מתייקרת בהתאם. הקבלנים היו מעדיפים להעסיק עובדים ישראלים חסיני סגר, בעיקר לאור העובדה שעלות העסקתם של עובדים זרים היא כיום כ-12 אלף שקל בחודש. התאחדות הקבלנים פועלת נמרצות להכשרת עובדים ישראלים לענף, אך אלה מתקשים להתמיד בביצוע העבודות הרטובות ועוברים עד מהרה לעבודות ה"יבשות" בענף.



בענף הבנייה מועסקים כ-170 אלף עובדים ישראלים ורק 23 אלף זרים ופלסטינים. אם היו יותר עובדים פלסטינים וזרים בעבודות הרטובות, הענף היה קולט יותר ישראלים בעבודות הנוספות בתחום. בנוסף, בראייה חברתית-ביטחונית-מדינית, העסקת העובדים הפלסטינים בישראל היא למעשה הגשמת השלום הכלכלי שעליו מדבר ראש הממשלה בנימין נתניהו. ככל שיותר פלסטינים יועסקו בישראל ויצליחו לפרנס את משפחותיהם, כך תפחת המוטיבציה שלהם לפעול נגד המדינה.



הכותב הוא סמנכ"ל כספים וכלכלה בהתאחדות הקבלנים והיה יועץ כלכלי של המשנה לראש הממשלה שמעון פרס