שומרים על השמנת

>> השמחה על חשיפתם לציבור שלשום של שש הצהרות הון של חברי כנסת (יואל חסון, שלי יחימוביץ', רוברט טיבייב, חיים אורון, מרינה סולדקין ואילן גילאון) וסגנית שר אחת (אורית נוקד) היא מוקדמת מדי.

החשיפה הזו אינה מבשרת את פרסומן של כל הצהרות ההון של השרים וחברי הכנסת. ההיפך הוא הנכון: העובדה שרק שבעה נבחרי ציבור הסכימו לחשוף את הונם מעידה על הכלל. במשכן הושמעו אתמול תגובות נזעמות נגד חשיפת הצהרת ההון של נבחרי הציבור.



לשרים נוח להגיש את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה וחברי הכנסת ליו"ר הכנסת. הם הרי יודעים שההצהרות הללו סגורות בכספת ואף אחד לא ממש מתעניין בהן. יו"ר הכנסת אף פעם לא עיין בהצהרות ההון של הח"כים. לעומתו, מבקר המדינה אמנם בודק בסוף קדנציה אם חלו שינויים מרחיקי לכת בהונם של הנבחרים, את ההערות שלו לנבחרים הוא לא מוסר לציבור.



אלמלא חשיפתה של "פרשת המעטפות" של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון ספק אם המבקר והציבור היו יודעים כמה כסף הוא קיבל במזומנים. יוצא אפוא, שהגשת הדו"חות הללו למבקר המדינה או ליו"ר הכנסת לא ממש אפקטיבית. כדי להגביר את ההרתעה ראוי שגם הציבור יוכל לעיין בהם.



זכות הציבור לדעת מהו הונם של נבחריו לא בגלל המציצנות והרכילות, אלא כדי שיוכל לפקח על נבחריו ולעקוב האם ההחלטות שהם מקבלים במהלך הקדנציה משפיעות או מושפעות מהונם ונכסיהם.



חשיפת הצהרות ההון של הנבחרים היתה מגלה כיצד התעשר רה"מ בנימין נתניהו מאז הודח מראשות הממשלה ב-99' והתפטר מהכנסת ועד שובו לפוליטיקה בסוף 2002; או מהיכן צבר שר הביטחון אהוד ברק הון שהוערך בכ-30 מיליון שקל כשהתפטר מהממשלה ב-2001 ושב אליה ב-2007.



הבעיה היא שהח"כים והשרים הם "חתולים השומרים על השמנת", וקשה להניח שהם יאשרו את הצעות החוק לחשיפת הונם. הם לא רוצים שהציבור יראה כמה כסף יש להם בבנק, או אלה נכסים יש להם ומה מקורותיהם. במיוחד, הם לא רוצים שהציבור יבדוק אם התעשרותם לאחר פרישתם תלויה באיל הון, שבענייניו קיבלו החלטות בממשלה או בכנסת.



למרות המחלוקות הפוליטיות - יש במשכן קואליציה מקיר לקיר נגד חשיפת הונם של נבחרי הציבור. התקשורת אמנם תתקוף, אבל הם ינצחו כי הציבור לא יידע כמה הם שווים ומהם מקורות הכסף.