>> עשר שנים חלפו מאז עלה הסרט "אופיס ספייס" לאקרנים. הביקורות שקידמו את פני הסרט וההיענות הנמוכה מצד הצופים לא רמזו לחברת ההפקות, פוקס המאה ה-20, על מה שעתיד היה להתרחש: הסרט "אופיס ספייס" נהפך לסרט קאלט שמדוקלם על ידי עשרות אלפי מעריצים ברחבי העולם.
הסרט, בכיכובם של רון ליבינגסטון וג'ניפר אניסטון, ייצג את עולמם של רבים מבני דור הקיוביקלס. עובדים מכל רחבי העולם זיהו בסרט הזה את עצמם, את המנהלים שלהם, את היועצים הארגוניים וכמובן את המדפסת המחלקתית שממררת לכולם את החיים.
זו ההקדמה לסצינת המדפסת:
סמיר: "אני לא מאמין שהם גירשו אותנו, זה לא כאילו שנגנוב משהו".
פיטר: "אני גנבתי משהו".
מייקל (בולטון): "אפשר לחשוב, כולם גונבים משהו".
פיטר: "לא. אני גנבתי משהו מיוחד, מתנת פרידה...".
פיטר, סמיר ומייקל, שלושה מתכנתים-גיקים שמקום העבודה שלהם נסגר, יוצאים לפארודיה על מסע נקמה. פיטר גנב את המדפסת המחלקתית ובשדה פתוח, לצלילי מוזיקת ראפ הם מפרקים למדפסת את הצורה עם אלת בייסבול.
הסרט "זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין יצא ב-1936, כ-60 שנה לפני "אופיס ספייס", ונהפך לסרט שמזוהה עם תקופה. אין תמונה שמזוהה עם עידן הייצור ההמוני יותר מתמונתו של צ'רלי צ'פלין נע בין גלגלי השיניים של המכונה הגדולה.
בשחור לבן ובלי קול, ההומור של צ'פלין נראה נאיבי ומעט מיושן. נדמה שבינתיים נהפכנו למתוחכמים יותר, מהעידן התעשייתי התקדמנו לתעשיית המידע, את פס הייצור החלפנו בקיוביקלס, אבל הכמיהה של העובד הפשוט לצאת לחופשי נשארה כשהיתה: לצאת ממרוץ העכברים ולהשתחרר מהצורך בפרנסה.
בסצינת הפתיחה של "זמנים מודרניים", צ'פלין עובד בפס ייצור ונדרש לבצע שוב ושוב אותה הפעולה של הידוק ברגים. צ'פלין נע בקצב המכונה עד שהוא עובר התמוטטות עצבים, ופוצח בריקוד שממוטט את המפעל.
שבוע עבודה מקוצר
בואו נודה על האמת: הסיכויים שלנו לפרוש בגיל צעיר הם קלושים. רמת החיים עולה, תוחלת החיים גדלה, ויעד החיסכון לפרישה מתרחק מהישג יד.
במקום פרישה אנחנו זקוקים לפתרון חלופי, או כפי שטימותי פריס, מחבר רב המכר the 4 hour workweek, מסביר: אנחנו צריכים לצאת עכשיו לפרישה חלקית - לעבוד פחות שעות ולממש את החלומות כבר עכשיו בזמננו החופשי.
על פי פריס, אנחנו עובדים קשה מדי בשביל מעט מדי. הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים בגלל תלוש משכורת שמן, אך האמת היא שבחישוב לפי שעה, אפילו משכורת של מנהל בכיר לא נראית מדהימה. אם מהנדס תוכנה מרוויח 30 אלף שקל אבל עובד בשבילם 240 שעות בחודש, אז למעשה הוא מרוויח 125 שקל בשעה - ברוטו.
פריס, יזם, בלוגר וכותב מצליח, מסביר שמכיוון ש-80% מהעבודה נעשית ב-20% מהזמן, אנחנו צריכים לרכז את השעות הפרודוקטיביות שלנו בחלון זמן קטן ולצאת הביתה מוקדם. כיאה לז'אנר ספרי העזרה העצמית, הוא מציב יעדים אגרסיביים ופוסק שכבר על ההתחלה אנחנו צריכים לחתוך יום אחד משבוע העבודה. את היום החופשי אנחנו צריכים להקדיש לפיתוח עצמי. ההיגיון מאחורי הדברים הוא שכשמסגרת הזמן לחוצה אנחנו נהפכים ליעילים יותר באופן אוטומטי ושומרים על אותו הספק.
ומה עם המעביד? המעביד מצדו יצטרך ללמוד להעדיף יעילות על פני נוכחות.
"איזהו עשיר?" whoisrich.cafe.themarker.com
שבוע עבודה בן 4 ימים? רעיון מצוין
עזרא אוחיון
29.11.2009 / 6:51