יש עוד הרבה דובאיים בשוק

לפני כמה שנים יצאה דובאי במהלך פרסומי שלפיו תיבנה בנסיכות "עיר בועה": פרויקט של מסעדות ומוזיאונים שיינשא באוויר על ידי בלוני הליום ענקיים ויהיה מוקף בחומרים שקופים. זה היה לא יותר מתרגיל שיווקי שקידם פרויקט שמעולם לא היה מיועד לקום. אבל מה שנוצר בפועל גם הוא זעק "בועה", כבר מהיום הראשון לעליית הדחפורים על הקרקע.

מה כן נבנה? אי מלאכותי בצורת כדור הארץ שמיועד לאכלס מיליונרים מערביים באיים פרטיים משלהם. אי מלאכותי אחר, בצורה של כף דקל, שבו נבנו בתי מלון ויחידות נופש; המלון המפואר בעולם, בתוך הים; אתר סקי באמצע המדבר עם הר בגובה של 85 מטר וחמישה מסלולים, בתוך כיפת זכוכית שמקוררת לטמפרטורה של 6 מעלות מתחת לאפס; שניים מהמגדלים הגבוהים בעולם ורחוב של גורדי שחקים בסגנון ניו יורק או שנחאי. הכל ירוק, חדש וממוזג.

כל זה נבנה באמצע מדבר צחיח על ידי דובאי הפצפונת, אחת משבע נסיכויות המרכיבות את מדינת איחוד הנסיכויות הערביות. האמיר של דובאי, שייח' מוחמד בן רשיד אל מכתום, רואה בעיר שלו נס ומבקש, על פי הביוגרפיה שלו, לייצר לא פחות מאשר רנסאנס ערבי באמצעות מרכז פיננסים, פנאי ותיירות מהגדולים בעולם. אלא שדובאי היא חלקת מדבר צחיחה שאין בה נפט, וכדי לבנות את החלום של השייח' היא נטלה אשראי בשווקים העולמיים.

כמה אשראי? לא ברור. כלכלת דובאי היא עירוב של חברות עסקיות למחצה, גופים משפחתיים של משפחת המלוכה וגופים ממשלתיים. ההערכות של אנליסטים במערב הן שחובות דובאי מסתכמים ביותר מ-80 מיליארד דולר, רובם לבנקים בריטיים, אירופיים וערביים. ומהי מהות הקשר עם מדינת איחוד הנסיכויות? גם זה לא ברור. הבנק המרכזי של האיחוד ואבו דאבי, הנסיכות העשירה בו, העמידו השנה קו הלוואות נוסף לדובאי, אך אין להם מחויבות רשמית לערוב לחובותיה.

מה שכן ברור הוא שפרויקט הנדל"ן המגלומני של האמיר נקלע לצרות. האירופאים, האסיאתים והאמריקאים העשירים שהיו אמורים לרכוש את יחידות הפאר הנבנות במרץ החליטו בעקבות המשבר העולמי שאין להם עניין בעוד וילה דווקא באמצע המדבר - ומחירי הנדל"ן בדובאי צנחו ב-50%. כל מי שחזר באחרונה מדובאי מדווח שהמקום נמצא בקיפאון: אין כסף, אין ביקושים, הפרויקטים עומדים והאווירה קשה. האוויר יצא במהירות מהבועה המדברית, ולאחר סדרה של דחיות והתחמקויות כבר לא נותרה ברירה לתאגיד דובאי וורלד, וביום חמישי הוא הודיע שיבקש פריסה לחובותיו המסתכמים ב-59 מיליארד דולר.

בתגובה נפלו השווקים. הבורסות של אסיה איבדו בשני ימי מסחר כ-5%, הדולר עלה והליש"ט הבריטית נפלה, הנפט והזהב צנחו והאג"ח הממשלתיות זינקו. אירופה ירדה בשיעור החד זה שבעה חודשים והתאוששה מעט רק בסיום המסחר ביום שישי. ארה"ב הגיבה בירידות פושרות ביחס לאסיה ואירופה, אך מדדי הנדל"ן ירדו בחדות. דובאי מחזיקה בסדרה של נכסים ידועים כמו קזינו MGM בלאס וגאס והמלונות מנדרין ו-W בניו יורק - והחשש הוא כי הנכסים האלה ייזרקו לשוק במכירת חיסול.

בסופו של דבר דובאי היא עוד פרויקט של נדל"ן לעשירים, גדול ומופרך במיוחד, שנכנע לכוח הכבידה ונפל לקרקע. פרישת החובות שלה לא תיצור משבר: בגולדמן סאקס חישבו ששני המלווים המערביים הגדולים, הבנקים HSBC וסטנדרד צ'רטרד, עשויים למחוק כמה מאוד מיליוני דולרים כל אחד, אך הסכומים האלה הם פחות מ-1% מההון שלהם. על פי חישוב של קרדיט סוויס, סך החשיפה של הבנקים המערביים לחובות דובאי הוא כ-80 מיליארד דולר, ואפילו איבוד של מחצית מהחוב יביא לגידול של 5% בלבד בחובות המסופקים - גידול שבגינו ירשמו הבנקים הפסדים של 5 מיליארד יורו. לא נעים, אבל גם לא נורא: הסכום הוא טיפה בים מול הפסדי 2008 ו-2009.

לא יהיה כאן מו"מ מורט עצבים עם המלווים המוסדיים: השייח' מוחמד לא יחזיר את המטוסים, הוא לא ייתן מניות שליטה בנסיכות, ולעומת זאת בני דודיו בנסיכויות האחרות עשויים בהחלט להעמיד לו אשראים בניסיון למנוע פגיעה בלתי הפיכה במוניטין של האזור כולו. קל לשחק בפרשה הזאת בקלישאות ומשחקי מלים: סופת המדבר הפיננסית של דובאי היתה כתובה על הקיר, ומי שלא ראה את הנולד טמן את ראשו בחול. אלא שפגיעה ישירה קשה לא תהיה, לא בבנקים ולא במשקיעים המערביים.

אבל השווקים נלחצים. מדוע? פשוט מאוד: פרשת דובאי מדגימה למשקיעים שכשמשהו נראה כמו ברווז, עושה קולות של ברווז והולך כמו ברווז - זה בדרך כלל ברווז. שוקי המניות, האשראי וחלק מהנדל"ן, כולם הולכים בשלושת החודשים האחרונים כמו ברווז. רבים מהשווקים התנפחו מעבר להיגיון, כתוצאה מריבית דולרית נמוכה יחד עם זרימת כספים ספקולטיבית בעידודם של קרנות גידור ומתווכים בעלי עניין. אך הסוחרים, הבנקאים ואנשי העסקים המנוסים יודעים שיש עוד הרבה דובאיים בשוק - חברות, גופים, חברות אחזקה, בנקים ובעיקר פרויקטי נדל"ן שבמציאות הנוכחית לא יכולים לעמוד בחובותיהם. כולם עלולים להודיע על חדלות פירעון מחר בבוקר.

פשיטת הרגל של דובאי מזכירה לרבים שגורלה של כל בועה הוא בסופו של דבר להתפוצץ. זה יכול להיות ברעש גדול, כמו אחרי נפילת בנק ליהמן ברדרס - אבל זה יכול להיות במהלך של שריקה חלשה, כפי שעושה גלגל שמאבד אוויר: שם פשיטת רגל, כאן גל ירידות קטן, באמצע תקופות של יציבות ואפילו מה שנראה כמו עליות, אבל בטווח של שנה מתברר שהשווקים איבדו עשרות אחוזים.

בכל מהלך המשבר האחרון הסבירו אין-ספור מומחים שהבעיה העיקרית של השווקים היא אמון. כל עוד הוא ישנו הכל מתגלגל קדימה, אבל כאשר הוא נסדק, מכונת הפיננסים נעצרת. בחצי השנה האחרונה האמון בשווקים נבנה מחדש - ובחודשיים האחרונים הוא אף הפך לביטחון יתר ושאננות. "כפי שפתרו את משבר האשראי הקודם", אמרו לעצמם המשקיעים, "כך יצילו אותנו הממשלות גם מהמשבר הבא". אבל הדיפולט (default) של דובאי, אירוע נדל"ני במהותו, מזכיר לכולם עד כמה שווקים רבים, ובעיקר שוק הנדל"ן, עדיין ממונפים, עד כמה המבנה הפיננסי שלהם רגיש ועדין - וכמה קל להפיל את מגדלי הקלפים האלה.