על אף הקיצוצים החדים במים לחקלאות שהחלו ב-1999, והסתכמו עד כה בכ-65% מהמכסות ההיסטוריות של מים שפירים שהוקצבו לחקלאים לפני כ-20 שנה, הוכיח ענף הפירות הסתגלות מופלאה למצוקת המים.
בשנים 1998-2008 גדל שווי היבולים בענף מ-1.9 מיליארד שקל בשנה ל-3.6 מיליארד שקל בשנה, גידול של 167%. במונחי תפוקה גדל היצור מ-450 אלף טון ל-650 אלף טון גידול של 45%. עוד עולה מהנתונים, שפירסמו בשבוע שעבר בכנס מגדלי הפירות שנערך בידי "מועצת הצמחים", כי מספר העוסקים בענף בשנה שעברה הסתכם ב-5,200, נתון המבטא קיטון של 35% לעומת מספרם ב-1998.
משמעות הנתונים היא עליה חדה בשווי היצור של הענף מ-237 אלף שקל בשנה לעוסק ל-692 אלף שקל בשנה לעוסק, גידול של כמעט 200%. ירידה כה תלולה זו במספר העוסקים תוך עלייה תלולה בתפוקה ובשווי היצור, מבטאים תהליך התייעלות מהיר, האמור להתבטא גם בשיפור הרווחיות. אך השיפור הזה לא הושג, כך לדברי העוסקים בענף, בשל תנאי הסחר בענף, מחיר ההון, התנאים הנדרשים לקבלת אשראי בנקאי, המחסור בעובדים מיומנים ופערי התיווך.
מאידך, הסיבה העיקרית להצלחת ענפי הפירות בישראל להתמודד עם קיצוצי המים, היא הליך ההסתגלות המהיר שעברו הענפים הללו להשקיה במי קולחין ובמים שוליים אחרים, כגון מי שיטפונות, במקום השקיה במים שפירים שנלקחו מהם לטובת המגזר הביתי.
הפרי המוביל ביצור הפירות בישראל הוא האבוקדו, שהיקף התפוקה שלו הגיע ב-2008 ל-85 אלף טון, מהם 32 אלף טון ליצוא. לפי תחזיות המגדלים היצוא בעונת היצוא הנוכחית יגדל ל-58 אלף טון.
עוד עולה מהנתונים כי הענף בעל ההכנסה הגבוהה ביותר במונחי שטח נטוע הוא ענבי המאכל, שמכניס לעוסקים בו 19.6 אלף שקל לדונם. במקום השני עומד התפוח - 14.2 אלף שקל לדונם, ובמקום השלישי הבננות - 14.0 אלף שקל לדונם.
היקף מטעי הפירות בישראל הסתכם ב-2008 ב-346 אלף דונם, מהם 29% בגליל, 12% בעמקי הצפון, 17% במרכז הארץ 15% בשפלה והרי המרכז, 10% בנגב ו-8% ברמת הגולן.
שווי יצור הפירות בישראל עלה בעשור האחרון ב-167%
עמירם כהן
29.11.2009 / 14:07