המשבר בדובאי לא ייפתר במהירות

גרדיאן

>> המשקיעים חוששים שהבנקים בעולם זיהו רק את ההפסדים שבהם הם יכולים לעמוד כרגע, ולא את שמיטת החובות שתגיע לבסוף. האירועים בדובאי מאמתים את החששות האלה.



קרן המטבע הבינלאומית (imf) השמיעה דברים דומים בחודשים האחרונים, אך מעטים הקשיבו. המשקיעים העדיפו ליהנות מהזינוק במחירי הנכסים המסוכנים בעולם. הקריסה בשוק הנדל"ן האבסורדי של דובאי היא תזכורת לכך שלא כל בועה שנוצרת בצמיחה יכולה להתנפח בחזרה.



הבשורות הטובות לגבי דובאי, מנקודת המבט של הבנקים המלווים לה, היא שנראה כי הנזק הפיננסי לא גדול. אבו דאבי, שכנתה של דובאי, עשירה מספיק כדי לממן חילוץ ויש לה תמריץ לעשות זאת - היא צריכה להגן על המוניטין שלה. המחיר שתגבה אבו דאבי מדובאי עשוי להיות כבד - כולל השתלטות על נכסים כמו חברת התעופה אמירטס - אך למשקיעים המערביים לא אכפת כל עוד יקבלו את מלוא התשלום. התקווה הזאת עדיין קיימת. החובות של דובאי מסתכמים ב-80 מיליארד דולר - לפי הערכת קרדיט סוויס; לאבו דאבי יש השקעות זרות גבוהות פי כמה.



הקושי טמון בהערכת התיאבון של אבו דאבי להעניק גלגל הצלה לדובאי. אופיה ההזוי של בקשת דובאי וורלד להקפאת חובותיה - שנמסרה במונחים מעורפלים ובערב חג הקורבן - מעיד על כך שהמציאות לא מיהרה להכות במנהיגי דובאי. המשבר במפרץ לא ייפתר במהירות.



האם המשבר עשוי להתפשט לשווקים מתעוררים אחרים? זה החשש האמיתי, מכיוון שכל מה שמריח כמו שמיטת חובות של מדינה עשוי להיות מסוכן ביותר.



שוב, יש סיבה לאופטימיות. אפשר לאתר את מקור הקשיים של דובאי - יותר מדי כסף זול ושאיפות גרנדיוזיות - ולהבין שרק מספר לא גדול של שווקים מתעוררים תלוי באופן כה מרוכז בנדל"ן. אך יהיה זה גם טירוף להמר שהמשקיעים יתנהגו באופן רגוע. אותן התרעות של imf מהדהדות ברקע. לאחר תשעה חודשים של עליות במחירים, הגיוני שהמשקיעים יממשו חלק מרווחיהם על ידי מכירה. 2009 עשויה להסתיים כפי שהחלה - עם שווקים פרועים.