ברוכים הבאים למיתון

>> ביום רביעי האחרון פירסם הקונצרן הריאלי הגדול בישראל, אי.די.בי, את דו"חות הרבעון השלישי. נוחי דנקנר, בעל השליטה בחברה, בחר לנצל את ההזדמנות כדי לומר את הדברים הבאים: "למרות האינדיקציות הרבות לכך שהעולם יוצא מהמשבר ואף שב לצמיחה הדרגתית, קיים בעיני חוסר ודאות גדול לגבי המשך התהליך. אני מוטרד מקצב ההתאוששות האטי של המגזרים הריאליים, וכן מכך שלתופעות הכלכליות ולשינויים, שהם חלק מתהליך היציאה מהמשבר, נלווים סיכונים העלולים להסיט את העולם מהשיפור ומהצמיחה".



באמצע השבוע שעבר נראו הדברים מנותקים מהמציאות. בזירה הבינלאומית נראה היה שהחשש מקריסת המערכת הפיננסית התפוגג. בישראל הבורסה אינה מפסיקה לעלות כבר שני רבעונים, ואפילו החברות של דנקנר חזרו להרוויח מאות מיליוני שקלים.

בסוף השבוע החולף הדברים של דנקנר החלו להישמע קצת יותר מציאותיים. נסיכי הנפט מדובאי הודיעו שיתקשו לפרוע בזמן את החובות הכבדים שלהם. העולם קיבל איתות חריף - המשבר עדיין כאן.



בשבוע שעבר חזר דנקנר על מה שאמר גם סמוך לפרסום דו"חות הרבעון השני, דברים שכלכלנים ובנקאים בישראל ובעולם אומרים כבר כמה חודשים בחדרי חדרים: ייתכן שהמשבר נגמר, אבל המיתון העולמי רק מתחיל.



בחודשים האחרונים הזהירו המומחים בישראל ובעולם שעוד לא ראינו את הקריסות האחרונות. הקריסה של דובאי היא עוד ריקון קנים של בועת האשראי והנדל"ן שהתפוצצה בארה"ב ובאירופה לקראת סוף 2007. ואולם לפי ההערכות, מצב הרוח העגום בשווקים יימשך גם אחרי שהקריסות הגדולות ייפסקו.



הסיפור הכלכלי של השנים הקרובות יהיה שוק העבודה, והנתון שכולם יישאו אליו עיניים הוא שיעור האבטלה. מקובל להגדיר משק ככזה שמצוי במיתון אם שיעור האבטלה בו גבוה בכ-3% משיעור האבטלה בתקופות של צמיחה. בהתאם להגדרה הזאת, ניתן לומר שכיום העולם מצוי במיתון.



בארה"ב זינק שיעור האבטלה השנה לכ-9.2%, לעומת 4.6% ב-2006-2007. מגמה דומה ניתן לזהות גם ביתר הכלכלות המובילות בעולם, ואף בישראל. כאן עלה שיעור האבטלה מ-6.2% ערב המשבר ל-8.6%. עם זאת, ברבעון השלישי ירד שיעור האבטלה ל-7.8%.



נתוני התעסוקה הם בקירוב מדד טוב ליכולת המשקים לצמוח. ככל שמספר המועסקים גדל, כך גדלה היכולת של האזרחים לצרוך. ההיסטוריה מלמדת שבמשברי עבר, שיעור האבטלה התחיל לרדת רק חמש-שש שנים מפרוץ המשבר.



החדשות הטובות הן שההתערבות המאסיבית של הממשלות בעולם אמורה לקצר במשבר הנוכחי את טווח הזמן הזה. החדשות הרעות הן שלראשונה העולם צריך להתמודד עם התאוששות שלא נשענת על המשק האמריקאי.



בגלל בולמוס האשראי של אמצע העשור, הגיע יחס האשראי לתוצר לשיא: סך האשראי של המשק האמריקאי גדול פי ארבעה (300%) מהתוצר של המדינה. גם באירופה המצב דומה. הכלכלות המערביות חייבות להפחית את המינוף שלהן. המשמעות של היקפי האשראי הקיימים היא המשך הדפסת כסף לצורך מימון החוב, ואיבוד שליטה על רמת המחירים שעלול להתבטא בהתפרצות אינפלציונית. במלים אחרות, בשנים הקרובות האמריקאים הולכים להפןך מצרכנים אובססיביים לדן חסכן.



באוקטובר האחרון דיווחה קרן המטבע הבינלאומית כי תחזית הצמיחה לארה"ב ב-2010 היא 3%. התוצר האמריקאי הוא כ-14.25 טריליון דולר, כ-25% מהתוצר העולמי. כל 1% צמיחה שנגרע מהכלכלה האמריקאית משמעותו ירידה של כמעט 150 מיליארד דולר בתוצר העולמי. גם גוש היורו צפוי לרשום בשנה הקרובה שיעור צמיחה צנוע. החשש הוא שגם צמיחה דו-ספרתית במשקים המתפתחים הגדולים לא תצליח לחפות על החולשה האמריקאית והאירופית.



ומה זה אומר עלינו? מאמצע העשור הקודם זינק שיעור היצוא והיבוא של המשק מהתוצר המקומי מ-65% לכ-88% כיום. בהתאם, שיעור היצוא מהתוצר עלה ל-40%. המשמעות היא שעל אף שהמינוף של המשק הישראלי נמוך בהשוואה בינלאומית, הוא לא יוכל להימלט מההתכווצות העולמית.



מצד שני, החדשות הטובות הן שישראל היא כנראה המקום להיות בו במיתון הנוכחי. יתרות האשראי נמוכות, והחסכונות שבצד אמורים להותיר לפירמות, לאזרחים ולממשלה שוליים רחבים דיים כדי להתגבר על ההצטמקות הצפויה.



הירידה הצפויה ביצוא הישראלי עשויה להפחית גם את זרימת המט"ח לישראל. במקרה הזה הפתרון צפוי לבוא מבנק ישראל, שכן אז יימצא שימוש ליתרות המט"ח האדירות שנערמות כיום במחסניו, שיאפשרו למשק להמשיך לתמוך ברמת החיים ללא הפחתה ביבוא.