הפרטת בתי הכלא: מי פה פופוליסט?

>> "פופוליזם", הגדיר בסוף השבוע אברהם קוזניצקי, בעלי מנרב, את החלטת בג"ץ שפסלה את החוק להפעלת כלא פרטי. חברת מנרב הקימה את הכלא בשיתוף עם חברה בשליטת לב לבייב.



מצד שני, קוזניצקי עצמו הודה בתגובה ראשונה להחלטה כי "זה היה צפוי". בפרשה הזאת יש לא מעט פופוליזם דווקא בביקורת על בג"ץ.

האמנם סחבת? הטענה כי בג"ץ נקט סחבת עד לפסילת ההפעלה הפרטית של הכלא אינה מבוססת. הנשיאה דורית ביניש אמנם הודתה כי ההכרעה התארכה, אבל האחראיות לכך הן הכנסת והמדינה.



ביניש התייחסה לנושא בנאום בכנס העמותה למשפט ציבורי בסוף השבוע ואמרה כי "בדיון הראשון שהתקיים בתיק עוד ב-2005, הבהרנו למדינה כי כשתיבחר החברה הזוכה יהיה צורך ליידע אותה בדבר העתירה ויש להביא בחשבון את האפשרות של ביטול החוק". לדבריה, "המדינה הודיעה כי אם יהיה צורך היא תקנה את הכלא" וכי "מהלך ההפרטה הפיך בכל שלב".



ועוד: הכנסת ביקשה כמה פעמים מבג"ץ לאפשר למחוקק לבחון מחדש את ההפרטה. ביניש קיבלה את הבקשות מתוך גישתה הידועה שלא להתערב בחקיקת הכנסת אלא כמוצא אחרון. כך שבעיני בג"ץ, בניית הכלא נעשתה תוך לקיחת סיכון ביודעין על ידי המדינה והזכיין.



ודאות עסקית



עורכי דין בולטים - ובהם עו"ד מוריאל מטלון, השותף המנהל במשרד גורניצקי, המייצג טייקונים כמו שרי אריסון והאחים עופר - טענו כי זכיינים יירתעו מהתמודדות על פרויקטים לאומיים מחשש שאחרי ההשקעה בג"ץ ישנה את הכללים. זו טענה לא מבוססת. אפילו אנשי ש"ס, המתנגדים כמעט אוטומטית להתערבות של בג"ץ בחוקי הכנסת, בירכו על ביטול ההפרטה.



ראשית, כאמור, הזכיינים הוזהרו על ידי בג"ץ. שנית, המדינה התחייבה לרכוש את הכלא, כך שהזכיינים היו מבוטחים. כדאי לשים לב: קוזניצקי אמנם מחה על ביטול ההפרטה, אבל מהזכיין השני, לבייב, לא נשמע ציוץ. מעבר לקושי החוקתי שבהפרטה, בג"ץ לא התרשם מהחיסכון בהפעלת הכלא הפרטי. המספרים שהונחו בפני השופטים דיברו על קצת יותר מ-300 מיליון שקל שתחסוך המדינה בפריסה על פני 25 שנה. במונחי תקציב המדינה זה נראה לשופטים כסכום קטן ביחס למדרון החלקלק של הפרטת סמכויות שלטוניות. יש כלכלנים הטוענים כי בסופו של דבר, המדינה רק תחסוך עלויות עקב ביטול ההפרטה.



פיצוי לזכיינים



שופטי בג"ץ עודכנו רק בשלב מאוחר לכך שבחודשים האחרונים נערכו הזכיינים להפעלת הכלא, שכרו עובדים והכשירו אותם. הדבר נעשה בלי אישור בג"ץ. 120 העובדים הפגינו בשבוע שעבר נגד בג"ץ. קוזניצקי יודע כי הם עלולים לתבוע אותו כעת, ולכן קרא למדינה להעסיקם. האם יש לפצות את הזכיינים? המדינה חייבת לשלם עבור בניית הכלא. הסוגייה הבעייתית היא העובדים. בג"ץ לא אישר לנקוט כל פעולות הכנה מעבר לבנייה. אם לא ניתנו התחייבויות אחרות לזכיינים, לא ראוי לפצותם על השקעות נוספות. אלה "פיצויי הסתמכות" - השקעה המבוצעת על ידי צד לחוזה (הזכיין) מתוך הסתמכות על כך שהצד השני (המדינה) יקיים שלב נוסף בחוזה. כאן, הפעלת הכלא הועמדה מלכתחילה בסימן שאלה ולא היתה הצדקה להסתמכות כזו. מובן שהמדינה עשויה להזדקק לעובדים, שכבר הוכשרו, ותיטיב לעשות אם תוכל להעסיקם.



בקנדה מתעניינים



פסק דינה של ביניש, שהובילה את ביטול ההפרטה, נשען על שני יסודות: האחד - סמכויות כגון הפעלת כוח ושלילת חירות מצויות בגרעין הקשה של סמכויות המדינה כריבון ואין להפריטן. השני - כליאה על ידי גוף הפועל למטרת רווח היא פגיעה בכבוד האסיר.



1. יש אמנם מדינות בהן בוצעה הפרטה של בתי הסוהר, אבל באף אחת מהן לא הותקפה ההפרטה בטענות חוקתיות - רק בישראל. עם זאת, ישנן עוד מדינות רבות השותפות לעמדה שהפרטת בתי הכלא אינה חוקתית. קנדה, למשל. בבית המשפט העליון של קנדה גילו עניין בפסיקת בג"ץ. זהו חידוש מרענן: בג"ץ נוטה לפנות לתקדימים קנדיים בגלל קווי דמיון במשפט החוקתי של שתי המדינות. אם תתעורר בקנדה סוגיית ההפרטה, עשוי התקדים לעבור הפעם דרך הפוכה.



2. האם ניתן להפריט את בית הכלא בדרך רכה יותר? אין ספק שבמחלקת הבג"צים קראו את פסק הדין וחיפשו את החורים. לכאורה הקביעה של ביניש, שלפיה כליאה למטרת רווח מנוגדת לכבוד האדם, מאפשרת ניהול כלא על ידי מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר). אכן, שירותים ציבוריים רבים, כגון בריאות, תעסוקה ועוד, הופרטו למלכ"רים, אבל בג"ץ רומז כי כליאה, שיטור והפעלת כוח שלטוני אינם תחומים שניתן להפריט. נקודה. גם לא למלכ"ר. אם כך, האם הפעלת מחסומים בשטחים על ידי חברות אבטחה פרטיות היא חוקתית? בג"ץ דן רק בעתירות המוגשות לו. בעניין זה איש לא פנה.