למה כל המשקיעים משתגעים על ברזיל?

בברזיל, ארץ הסמבה, גם ההפגנות נראות כמו קרנבל: בלונים בשלל צבעים מופרחים לאוויר, להקות מנגנות בתופים, והמפגינים נושאים קולם בשירה. כך נראו 50 אלף עובדי הבנקים הגדולים במדינה, שהתאספו לפני שלושה שבועות להפגנה מול הפרלמנט בעיר הבירה ברזיליה. הם דרשו לצמצם את שבוע העבודה ל-40 שעות, ולשפר את שאר תנאי העבודה.

"הכלכלה שלנו צומחת בשנים האחרונות, גם בזכות הנפט, שהוא משאב השייך לכלל אזרחי המדינה. לא יכול להיות שהרווחים ילכו למשקיעים הזרים ולעשירי המדינה. גם לעובדים, אלה שמניעים את הכלכלה מלמטה, מגיע חלק", הסביר אחד המפגינים את העילה להתכנסות.

הפגנה זו, שנראית אולי טרוויאלית לעיניים מערביות, אומרת משהו על המועדון החדש שאליו מצטרף בהדרגה העובד הברזילאי: הוא דורש לא רק את העבודה עצמה, אלא גם את התנאים. זהו עוד סימפטום לשינוי שעוברת ברזיל בשנים האחרונות: מיליוני אנשים שעברו מהשכבות העניות למעמד הביניים ומשנים את פניה של המדינה.

סממני מעמד זה נראים בכל מקום: מסאו פאולו, העיר הגדולה בברזיל ומרכז העסקים של המדינה, ועד לסוף השבוע בריו דה ז'ניירו, שם אלפים פוקדים את קופה קבאנה, רצועת החוף המפורסמת ביותר של העיר. בחודשים האחרונים נהפכה ברזיל לשם החם ביותר בכלכלה העולמית. לפני שבועיים פירסם המגזין "אקונומיסט" תחזית כי בתוך חמש שנים תיהפך כלכלת המדינה לחמישית בגודלה בעולם ותעקוף את כלכלותיהן של בריטניה ושל צרפת. התחזית האופטימית הגבירה עוד יותר את הבאזז סביב המדינה בשוקי ההון בעולם.

ברזיל היא הכלכלה התשיעית בגודלה בעולם, והיא אחת ממדינות ה-BRIC שבהן כלולת גם רוסיה, הודו וסין - ארבע מדינות מתפתחות שצפויות להוות את השווקים הצומחים ביותר של המאה ה-21. במאה זו יתגוררו במדינות המערב רק 12% מאוכלוסיית כדור הארץ, ואילו במדינות ה-BRIC יתגוררו כ-40% מאזרחי העולם.

הייחודיות של ברזיל בחבורה זו היא היותה דמוקרטיה המתייחסת למשקיעים זרים בכבוד. אירוח משחקי המונדיאל ב-2104 ומשחקי האולימפיאדה כעבור שנתיים צפויים להגדיל עוד יותר את הבום הכלכלי במדינה. לפי הערכות, תשקיע הממשלה קרוב ל-20 מיליארד דולר בשני האירועים הגרנדיוזיים האלה.

קרנבל ברהתעוררותה של ברזיל החלה באמצע שנות ה-90 כאשר האינפלציה צומצמה, הכלכלה נפתחה לסחר חוץ ולהשקעות, וחברות ממשלתיות רבות הופרטו. כיום חברות ברזילאיות רבות הן תאגידי ענק ברמה בינלאומית, כמו חברת הנפט הלאומית פטרובראס, חברת הכרייה וואלה, וחברת אמבראר, אחת מיצרניות המטוסים האזרחיים הגדולה בעולם.

בזמן שהעולם כולו סבל מירידה בהשקעות זרות בשל המשבר הכלכלי, ההשקעות הזרות בברזיל גדלו ב-30%. זו רק אחת מהסיבות לכך שברזיל נחשבת כיום לכלכלה המובילה בדרום אמריקה, שנייה רק לארה"ב ביבשת אמריקה כולה. "בין מדינות דרום אמריקה יש כיום הסכמה שברזיל היא המדינה המובילה", אומר שגריר ישראל בברזיל, גיורא בכר. "אם בעבר שררה מחלוקת בין ברזיל, ארגנטינה ומקסיקו בשאלה מי צועדת בראש, הרי שכיום גם השתיים האחרות מבינות שזו ברזיל".

הצלחתה של המדינה הדרום אמריקאית נסמכת גם על הרבה מזל. ברזיל, יצואנית קני הסוכר והקפה הגדולה בעולם, ויצואנית גדולה של קקאו, פולי סויה וטבק, נהנתה בשנים האחרונות מהעלייה החדה במחיריהן של סחורות אלה בשוקי העולם.

בברזיל, כמו במדינות אחרות בדרום אמריקה, נמצא רוב העושר בידי שכבה דקה של האוכלוסיה, ואילו רוב האזרחים חיים בעוני. לפי מדד ג'יני למידת אי השוויון העולמי, ברזיל נמצאת במקום העשירי מתוך 126 מדינות, עם ציון 57. עבור ברזיל מדובר בשיפור: ב-1989 היו הברזילאים מדורגים במקום השני במדד, עם ציון 63 (המדד הוא מ-0 עד 100. 100 מסמל אי שוויון מוחלט).

הפערים האלה בולטים על פני השטח. בסאו פאולו, לדוגמה, מתוך 10 מיליון תושבים, 30 אלף הם מיליונרים. קשה לפספס את המסוקים הרבים הנעים בין גורדי השחקים בעיר, שכמעט על כל אחד מהם יש מנחת. המיליונרים מעדיפים את המסוק ככלי רכב שימושי כדי לדלג על פקקי התנועה הבלתי נסבלים בעיר. סאו פאולו היא המובילה העולמית בצי המסוקים הפרטיים של תושביה, לפני טוקיו וניו יורק. לתושבי משכנות העוני, מנגד, אין אפילו הכסף לקנות מכונית.

ובכל זאת, בשנים האחרונות פער זה מצטמצם בהדרגה. למעמד הבינוני בברזיל הצטרפו יותר מ-20 מיליון איש. מיליונים רבים אחרים אמנם נותרו עניים, אך הצליחו לשפר במידת מה את מצבם הכלכלי.

לפי הבנק העולמי, ב-2002-2006 הצטמצמו הפערים החברתיים בברזיל ב-6%. האחראי לכך הוא הנשיא הנוכחי, לואיס אינסיו לולה דה סילבה, המכונה "לולה". הנשיא הברזילאי נולד בצפון ברזיל למשפחה ענייה שנדדה לסאו פאולו, והחל לעבוד כפועל במחרטה בגיל 14. הוא נבחר לנשיאות מטעם מפלגת הפועלים הברזילאית, כשבפיו הבטחות לרפורמות חברתיות מרחיקות לכת. בשל הצורך להתפשר עם הלובי החזק של ראשי התעשיינים, הוא ביצע הרבה פחות, ובכל זאת הוא הצליח להטביע חותם. הצעד המשמעותי ביותר היה השקעות מסיביות של הממשלה, באמצעות הלוואות, באזרחים עצמם.

בעקבות הממשלה, השוק הפרטי הרחיב אף הוא את מתן האשראי. עד לפני עשור רק למעטים מתושבי ברזיל היה כרטיס אשראי, ומעטים עוד יותר היו יכולים לקבל משכנתא. כיום, גדל והולך מספר הברזילאים שעושים שימוש בשני כלים אלה. כך גדל גם מספר האנשים שיכולים לקנות מכונית חדשה בעזרת הלוואה שנפרשת על פני 72 חודשים, מה שבעבר לא היה מתקבל על הדעת. במציאות זו, מיליוני אזרחים בברזיל נהפכים לצרכנים בפוטנציה של סחורות שונות, דבר שמגביר את זרם ההשקעות הזרות למדינה.

בישראל כבר שואלים איך אפשר להשתלב בקרנבל. היקף הסחר בין ישראל לברזיל הוא 1.6 מיליארד דולר בשנה, ולישראל יתרון משמעותי ביצוא. להערכת רחל רועי, מנהלת המטה לקידום השקעות במשרד התמ"ת, פוטנציאל הסחר בין המדינות יכול להגיע בשנים הקרובות ל-4 מיליארד דולר.

רועי היתה חברה במשלחת העסקית שהצטרפה לפני שלושה שבועות לביקורו הממלכתי של נשיא המדינה שמעון פרס בברזיל, ביקור שנועד בין השאר לשפר את היחסים הכלכליים בין שתי המדינות. בטיסה לברזיל פגש פרס את היזם הישראלי שאול שני, שסיפר לנשיא על עסקת הענק שהתפרסמה רק כעבור כמה ימים והיכתה גלים בישראל ובברזיל: מכירת GVT, חברת התקשורת שייסד שני, לחברת ויוונדי הצרפתית תמורת 4.2 מיליארד דולר. שני וקרן ההשקעות שבניהולו גרפו רווח של 1.27 מיליארד דולר.

לדברי מנכ"ל GVT, עמוס גניש, סוד ההצלחה בברזיל הוא התמדה ורצינות. "בברזיל רוחשים הערכה ליכולתם של ספקים ישראלים", אומר גניש. "מנגד, אני רואה המון ישראלים שבאים לכמה ימים לקרנבל, וחושבים שאפשר לסגור עסקות על הדרך. אף חברה רצינית לא תעשה אתך עסקים אם אין לך נוכחות אמיתית בברזיל. בריזל היא מקום שבו צריך להיות רץ מרתון, ולא לרוץ ספרינט. לצערי, חברות ישראליות רגילות לעבוד ב'זבנג וגמרנו'. זה לא עובד ככה בברזיל. הלקוחות פה מתוחכמים ורוצים לעבוד עם חברות שייתנו להם שירות לטווח הארוך. הם כבר למדו את הלקח מכל מיני אופורטוניסטים שבאו והלכו. יזם שישקיע, שילמד את השפה ויבוא עם מוצר טוב וניהול נכון - בהחלט יכול להצליח כאן".

הצלחתה של GVT בולטת על רקע העובדה שעד לפני עשור לא היתה רשת טלפוניה באזורים נרחבים במדינה, בעיקר ביערות הגשם ובאמזונס. עד לפני כמה שנים, המצב בערים הגדולות הזכיר את ישראל של שנות ה-70: אזרחים המחכים שנים לקבל קו טלפון וסובלים משירות אטי וגרוע. כיום יש בברזיל 140 מיליון מנויי טלפון סלולרי, 40 מיליון קווי טלפון וכ-10 מיליון משתמשים בפס הרחב באינטרנט.

בהתחשב בכך שבברזיל חיים 192 מיליון איש, נתונים אלה רחוקים מלמצות את הפוטנציאל בתחום הטלקום. בתחום הסלולרי, לכאורה הרווי ביותר מבין השלושה, 80% מהמשתמשים - רובם בני השכבות החלשות - עושים זאת באמצעות כרטיס המשולם בראש. ברור שאם הצמיחה בברזיל תימשך, ינסוק מספרם של אלה המשלמים לחברות הסלולריות דמי מנוי חודשיים.

בסוף שנות ה-90 החליטה המדינה להרחיב את תשתית התקשורת הקווית במדינה, באמצעות הגברת התחרות. היא החלה בהליך שנקרא "מכרזי מראה", שבו איפשרה לחברות פרטיות להקים חברות מתחרות לחברות הטלפוניה הממשלתיות הגדולות שפעלו במחוזות השונים.

"המהפכה שעברה ברזיל בתחום הטלקום הולכת יד ביד עם השינויים הגדולים שעברו על המדינה בעשור האחרון", אומר גניש. "מה שקרה ב-GVT לא יכול היה לקרות במדינה מתפתחת אחרת - העלייה ברמת החיים של שכבות שלמות באוכלוסיה יצרה שוק ענק של צרכנים בתחום הטלפוניה, שוק שגדל מדי יום".

לדברי גניש, אחת הסיבות לתחרותיות בשוק התקשורת היא פעילותו של רגולטור חזק ועצמאי. גוף זה, הקרוי אנטל, מורכב מחמישה אנשי מקצוע הממונים על ידי הקונגרס הברזילאי, ואי אפשר לפטר אותם. "רגולטור חזק יכול לקבל החלטות שלא משרתות את הגופים החזקים, ואף חברת תקשורת גדולה לא יכולה להפריע בדרך", אומר גניש. "אנחנו ניצחנו במאבקים שניהלנו כאן בין השאר כי הרגולטור ראה בנו גורם חשוב מאוד לקידום התחרות בברזיל".

הברזילאים, הידועים באהבתם לגלישה באינטרנט, הם המובילים בעולם במספר שעות הגלישה לנפש. עם זאת, רק 10 מיליון תושבים גולשים באמצעות הפס הרחב, ובערים הגדולות קשה לעתים למצוא אזורים שבהן יש רשתות אלחוטיות - רוב התושבים גולשים באמצעות קו הטלפון הרגיל. לשיטת גלישה זו יש תעריף נפרד ועצמאי מזה של שיחת טלפון רגילה, ובסופי שבוע ובלילות התעריפים נמוכים במיוחד. רוב האוכלוסיה מעדיפה את האפשרות הזאת על פני תשלום של 30 דולר בחודש, דמי המנוי לפס הרחב. חברת GVT, לדוגמה, מרוויחה עשרות מיליוני דולר מלקוחות המשתמשים בקו הטלפון כדי לגלוש באינטרנט.

משחקי המונדיאל והאולימפיאדה צפויים לתת דחיפה אדירה לתחום הפס הרחב. הממשלה הציבה לעצמה מטרה: במסגרת פרויקט לאומי, עד 2014 יהיו 80%-90% מהאוכלוסיה מחוברים לפס הרחב. גם אם יושלם בזמן, הפרויקט צפוי להיות רק עוד תחנה בדרך עבור שוק הטלקום בברזיל.

"בכל הקשור לתקשורת, לברזיל יש פוטנציאל עצום", אומר גניש. "אחרי הטלפונים והאינטרנט בפס הרחב, פוטנציאל הרווח הבא הוא בתחום הכבלים. בגלל בעיות משפטיות, יש חדירה נמוכה של כבלים בברזיל. כיום יש סימנים לכך שהדברים מתחילים להשתנות, והכיוון שאליו הולך השוק בשנים הבאות הוא כבלים ושירותי טלוויזיה שיסופקו באמצעות האינטרנט".

האוצר האמיתי של ברזיל נמצא כמה קילומטרים מזרחה מחופי הזהב של ריו דה ז'ניירו, במים העמוקים של האוקיאנוס האטלנטי. לפני שנתיים התגלו שם מרבצים עצומים של נפט וגז טבעי, שהבטיחו את הפיכתה של ברזיל לאחת מיצרניות הנפט הגדולות בעולם. גילוי זה הגיע שנה לאחר הכרזתו של לולה על כך שברזיל תפסיק להיות תלויה ביבוא נפט, לאחר שבמשך שנים הוא סיפק כ-70% מצורכיה.

משרדיה של חברת פטרובראס, חברת הנפט הלאומית של ברזיל, צופים אל אחד הנופים היפים בריו - הר הסוכר, אחד משרשרת של הרים היוצרים מפרצים קטנים ויפהפיים המקיפים את העיר. מאחורי חלונות הזכוכית העבים עמלים בשנה האחרונה בכירי החברה על תוכניות פיתוח לשנים הקרובות, במספרים שחברות ישראליות יכולות רק לדמיין. בשנה החולפת גייסה החברה אג"ח בסך כולל של 32 מיליארד דולר. בעשור הקרוב היא מתכננת לרכוש כ-300 אוניות וכלי שיט שונים, בזמן שהעולם כולו, כולל חברת צים הישראלית, סובל מהמשבר החריף בענף הספנות.

פטרובראס שולטת על כל שרשרת האנרגיה בברזיל - ייצור נפט ואנרגיות חלופות, תהליך הזיקוק ומכירת הדלק בתחנות. החברה, השנייה בגודלה בעולם, נסחרת בשווי של 200 מיליארד דולר. בפגישה עם הנשיא פרס ועם משלחת התעשיינים שנלוותה אליו פירט נשיא פטרובראס, ז'וזה גבריאלי, את תוכניות החברה לשנים הקרובות. כיום מפיקה החברה 2 מיליון חביות נפט ביום, ועד 2020 תוכפל כמות זו. החברה גם מתכוונת לשלש עד סוף העשור הבא את כמות הגז הטבעי שהיא מפיקה.

חלק ניכר מסדר יומה של החברה מוקדש לאנרגיות חלופיות, בעיקר בתחום האתנול, דלק טבעי המופק מקני סוכר. "ברזיל היא המדינה היחידה בעולם שהאנרגיה החלופית בה היא נפט", הסביר גבריאלי למשלחת הישראלית. "בעולם מדברים על זה כדבר חדש, אבל אנחנו התחלנו עם זה כבר בשנות ה-70".

החברה מתכוונת להשקיע בשנים הקרובות 4 מיליארד דולר במחקר ובפיתוח, ו-2.8 מיליארד דולר בתחום הביו-דיזל. בתקופה זו מתכוונת החברה להגדיל את ייצור האתנול פי ארבעה. דלק זה אמור לחסוך את הזיהום שבשימוש בפחמן, אך יש מחלוקת אם הוא באמת סביבתי. עיקר הגידול של קני הסוכר מתרכז בדרום המדינה, באזור סאו פאולו. הדבר גורם להעלאת מחירי הקרקע באזור ולתגובת שרשרת שבסופה נודדים מגדלי בקר צפונה, אל עבר אגן האמזונס - וכך גדלה כריתת יערות הגשם.

"הדלק הירוק" ממשיך להיות חלק מרכזי בשגרת היום-יום של נהגי ברזיל. זאת המדינה היחידה בעולם שבה צריכת הדלק וצריכת האתנול כמעט שוות זו לזו: 49% מהמכוניות צורכות דלק, ו-51% צורכות אתנול. ב-95% מהמכוניות יש אפשרות להגדיל את כמות האתנול על חשבון הדלק. הנהגים מחשבים מדי יום את מחירי הנפט מול מחירי האתנול, ויכולים להחליט באיזה מהם להשתמש יותר.

למרות שפע האנרגיה שהציג נשיא פטרובראס בפגישה, הוא לא היה איש בשורות כאשר נשאל על חוסר היציבות במחירי הנפט. "מחירי הנפט ימשיכו להיות לא יציבים עוד שנים ארוכות", אמר גבריאלי ונימק: "עד 2030 שיעור הנפט בצריכת האנרגיה העולמית יירד מ-33% ל-28% בשל המעבר לאנרגיות חלופיות. עם זאת, יהיה צורך להגדיל את כמות הנפט המופק, עקב הגידול במספר הצרכנים". גבריאלי העריך שהפקת הנפט העולמית, 85 מיליון חביות נפט ביום, תכפיל את עצמה עד 2030 כדי לעמוד בביקוש.

הפגישה במשרדי פטרובראס הדגימה עד כמה ישראל רחוקה ממיצוי הקשר עם חברת הענק הברזילאית. התעשיינים הישראלים שנכחו בפגישה הכירו את החברה בעיקר כספקית ציוד או שירותי אבטחה. חברת אורמת שבשליטת משפחת ברוניצקי היא אחת החברות הישראליות הבודדות המשתפות פעולה עם פטרובראס בתחום פעילותה העיקרי - אנרגיה. בימים אלה מנהלת החברה משא ומתן עם פטרובראס לאספקת ציוד להקמת תחנות כוח גיאותרמיות בשווי 30 מיליון דולר.

הנשיא פרס התרשם מאוד מהפגישה עם אנשי החברה. "אם הם באמת יוציאו לפועל את כל הדברים שהם מתכננים, ברזיל תיהפך למעצמת האנרגיה הגדולה בעולם אחרי סעודיה", אמר פרס לאחר הביקור.

אפילו האופטימיות הידועה של פרס לא תפתור כמה מבעיות היסוד שעמן מתמודדת ברזיל, שאחת הקשות בהן היא ביטחון הפנים. לא מומלץ, בלשון המעטה, להסתובב ברחובות ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו לאחר שיורדת החשיכה. הפבלות - משכנות העוני הענקיות שלהן - ממשיכות להיות מרכזים של פשע ושל אלימות, וללא צמצום דרמטי שלהם ברזיל לא תוכל להיות המדינה שהיא מבקשת להיות.

הפבלות הן שכונות ענק שנבנו באופן בלתי חוקי, ללא תכנון עירוני מסודר, ואין בהן תשתיות מסודרות של מים או חשמל. שם גדלו הכדורגלנים הגדולים של ברזיל - דמויות אגדתיות כמו פלה ורונלדו, שבילדותם כידררו בין הסמטאות הצרות בכדורים עשויי סמרטוטים. כיום, לפי הערכות, כשישה מיליון מתושבי ברזיל חיים בפבלות.

התופעה החלה בסוף המאה ה-19, בתקופה שבה בוטלה העבדות במדינה. עבדים שגויסו למלחמה עם פרגוואי השכנה חזרו הביתה, ולא קיבלו מהמדינה דיור. בלית ברירה, הם התיישבו במקומות שבהם היתה להם אפשרות. בריו דה ז'ניירו, לדוגמה, הם תפסו את הגבעות שמקיפות את העיר. בשנות ה-70 צמח באופן דרמטי מספרם של תושבי הפבלות, כאשר כפריים רבים היגרו למרכזי הערים. במשך השנים נעשו כמה ניסיונות לשפר את מצבן של הפבלות, האחרון שבהן היה במסגרת תוכנית שיזם לולה ב-2007. חלק מתושבי הפבלות אמנם הצליחו להשתקם בעקבות יוזמות אלה, אך שינוי משמעותי ועמוק עדיין לא נראה באופק.

בפבלות מסתובבות כנופיות חמושות של סוחרי סמים ללא כל הפרעה, ולכן אף ברזילאי המתגורר מחוץ להן לא יעז להיכנס לשם לבד. ילדים בני 13 ו-14 מוכרים קראק ברחובות. מלבד מבצעים נקודתיים, המשטרה נמנעת להראות נוכחות במקום. מי שמעוניין לראות את הדברים במו עיניו, יכול לעשות זאת במסגרת סיור מאורגן. בפתח הסיור הזהיר אותנו פיליפה, איש משרד התיירות של מדינת ריו, שאסור לצלם. שבועיים קודם לכן, כאשר אחד התיירים התעקש על כך, החלו הכנופיות לירות ירי אזהרה באוויר לעבר הקבוצה, "מרובה שיוצר על ידי ישראל", מדגיש פיליפה. אנשי הכנופיות אף הפילו מסוק משטרתי בירי של רובה אוטומטי, ובאותו סוף שבוע נהרגו 26 אנשים בהתנגשויות בין הכנופיות לבין כוחות המשטרה. כל זה התרחש בפבלה הסמוכה לאצטדיון המראקאנה המפורסם, שם אמור להיערך טקס הפתיחה של האולימפיאדה ב-2016.

הסיור שלנו התקיים בפבלת רושנה, שבה מתגוררים כ-200 אלף בני אדם. כשמביטים מרושנה החוצה, רואים את הפסל המפורסם של ישו הפורש את ידיו ואפשר להשקיף אל קו החוף המתפתל. מבט אחד פנימה, אל תוך הפבלה, מסביר מדוע מחירה של דירה ממוצעת הוא 3,000 דולר בלבד. הבתים בנויים בצפיפות איומה, ביוב זורם ברחובות, מזרקים זרוקים ברחוב, חבורות של בני 14 ו-15 נוסעים במהירות על אופנועים ללא קסדות, ונערות בנות גילם מסתובבות ברחוב בהריון מתקדם.

לאחר הליכה קצרה, לוקח אותנו פיליפה לאחת הדירות, שכדי להגיע אליה יש לטפס יותר מ-60 מדרגות. המארח, שמתפרנס מביקורים כאלה, חי בדירת חדר וחצי קטנה המשקיפה אל הפבלה: ילד משחק כדורגל, אשפה מתגוללת רחובות, נשים עומדות זו לצד זו במרפסות הצפופות ותולות כביסה.

בין הדירות עוברים כבלים מאולתרים לחשמל ולטלפון. זה מה שקורה כאשר הרשויות לא מתפקדות והתושבים מארגנים לעצמם את מה שנחוץ להם, כולל מים, חשמל, טלפון - וגם שירותי בריאות וחינוך. לאיש מהם אין כתובת רשמית. את הדואר הם מקבלים באופן מרוכז בארגז המונח בפתח המספרה השכונתית.

הרשויות בברזיל, שב-30 השנה האחרונות לא הצליחו לחסל את הפבלות, יודעות שלא יצליחו לעשות זאת גם עד מועד פתיחת האולימפיאדה. מה הן יעשו? לא נראה שמישהו בברזיל באמת יודע. "או שהן ישקיעו עכשיו המון כסף בתשתיות, במים ובחינוך או שפשוט ייתנו לתושבי הפבלות הרבה מאוד כסף כדי שיישבו בשקט", מעריך השגריר בכר.

לפני כמה חודשים הוחלט להקיף את הפבלות של ריו דה ז'ניירו בחומות. הרשויות הסבירו את הצעד החריג בטענה שהוא נועד להגן על יערות הגשם מפני התפשטות הפבלות, אך הן זכו לביקורת ציבורית חריפה מצד ארגוני זכויות האדם ומצד תושבי הפבלות. בעיתונות אף נעשו השוואות ל"חומת האפרטהייד שהקימה ישראל בגדה המערבית".

כל זה לא מפריע לפרנסי ריו ז'ניירו להציג בגאווה את המצגת המושקעת שלהם בנוגע לתכנון הכפר האולימפי. בחוף קופאקבנה יוקם אצטדיון כדורעף החופים, ולא רחוק משם ייבנו הכפר האולימפי ושאר המתקנים. הנשיא פרס צפה במצגת בארוחת צהריים חגיגית עם מושל מדינת ריו, בהשתתפות ראש העיר ויו"ר הוועד האולימפי של ברזיל.

בית המושל שוכן במרחק של חמש דקות נסיעה מפבלת רושנה, אך נראה כאילו הוא מתקיים במציאות שונה לגמרי: נברשות נוצצות משתלשלות מהתקרות והקירות מכוסים בתמונות שמן גדולות.

בין המנות ניסה פרס לקדם את פעילותן של חברות אבטחה ישראליות, כדי שגם הן יזכו בנתח מההשקעה העצומה של ברזיל בביטחון משחקי המונדיאל והאולימפיאדה - 5 מיליארד דולר. בתום האירוע הוחלט להקים מנגנון משותף למשרד התמ"ת הישראלי ולמארגני האולימפיאדה, כדי לקדם את השתתפותן של חברות ישראליות במכרזים העתידיים.

"בברזיל אין מבקר מדינה. היה יפה לראות איך פרס שם קצוץ על הביורוקרטיה ודוחף חברות ישראליות", התגאה מקור במשלחת הישראלית באמירה שעשויה להישמע צורמת לאוזניו של מי שמעדיף מינהל תקין. "אם ישראלים רוצים להיכנס לעסקים בברזיל, הם חייבים להיות יותר חצופים".

כבר כיום, הרבה לפני פתיחת המשחקים האולימפיים, הפשע מפרנס מאות אלפי מאבטחים אישיים בריו דה ז'ניירו ובסאו פאולו. מלבד זאת, שוויו של שוק ביטחון הפנים - ייצור גדרות אלקטרוניות, מערכות אזעקה ועוד - מוערך ב-2 מיליארד דולר. סאבאס גרמנדפולס, איש עסקים מסאו פאולו המייבא מערכות אזעקה ישראליות, מכיר היטב את החברות הישראליות הפועלות בתחום. "בברזיל יודעים שחברות הביטחון הישראליות הן הטובות ביותר בעולם", הוא אומר. "יש לכם כאן הזדמנות נהדרת. שוק האבטחה בברזיל גדל כל הזמן, ואני מעריך שעד פתיחת המונדיאל ב-2014 הוא יגדל ב-15% מדי שנה".

אחת החברות הישראליות הבולטות בשוק זה היא ISDS, הפועלת בברזיל יותר מעשור. במשחקי פאן-אמריקה שהתקיימו במדינה ב-2007, היתה החברה מעורבת בחוזים בהיקף של 20 מיליון דולר. בין השאר, מעסיקה החברה יוצאי יחידות קרביות המאמנים מאבטחים ושוטרים מקומיים. לדברי רפי וולך, נציג החברה בברזיל, כניסה לשוק האבטחה הברזילאי היא משימה מורכבת. "יש כאן כללים די ברורים שמיועדים להגן על השוק המקומי", הוא מסביר. "הברזילאים מחפשים את האיכות ואת הידע של ישראל, אבל כל הזמן חושבים איך זה יעזור לחברות המקומיות. לכן, כל הפרויקטים נעשים בשיתוף פעולה עם חברות ברזילאיות".

לדברי וולך, עדיין מוקדם להתחיל לדבר על המכרזים לאבטחת המונדיאל והאולימפיאדה, בשל הבחירות שייערכו בברזיל בשנה הבאה. "הרבה פרויקטים יידחו לתקופה שלאחר הבחירות. בדברים האלה יש מעורבות גדולה של לובי, ומקורבים לשלטון לוחצים שהמכרזים ילכו למקום הנכון. לכן כדאי לחכות ולראות מה יקרה".

גרמנדפולס מסכים באופן חלקי עם דבריו של וולך. לדבריו, השחיתות בברזיל קטנה בהדרגה, אך היא עדיין מורגשת. "המכרזים למונדיאל ולמשחקים האולימפיים יהיו פתוחים ויתנהלו באינטרנט, כך שלפחות באופן תיאורטי הם יהיו שקופים", הוא אומר. "אבל בברזיל היו הרבה מקרים של שחיתות בכל שדרות הפוליטיקה, כך שהתופעה הזו עדיין קיימת".