זהירות מהמרפסת

>> השבוע פירסמה הממשלה את יעדי רפורמת הרישוי שלה, שעיקרם הקצבת הזמנים לוועדות התכנון בדרך למתן רישוי והיתרי בנייה לרכיבים שונים במבנים, שהתוכניות המאושרות שלהם מתירות את התוספות המבוקשות. לדוגמה, אם תוכנית מתירה להוסיף חדר לדירה קיימת, אין שום סיבה שבעליה יתייסר שנים עד שהוועדה המקומית תתיר לו להקים את מה שהתוכנית מאפשרת. עוד דוגמה טובה לכך היא התקנת מזגן על הקיר החיצוני של הבניין.

זוהי בדיוק הנקודה: על הנייר מדובר בדברים פעוטים, אבל בשטח הדברים הקטנים הללו גורמים לסכסוכי שכנים גדולים: אם שכן אחד סוגר מרפסת, הוא גורם בראש ובראשונה למפגע אסתטי קשה לבניין כולו.



בנוסף, עלול להייוצר מצב שבו השכן לוקח לעצמו זכויות בנייה שלמעשה שייכות לכלל השכנים בבית ומנצל אותן ללא רשותם של יתר הדיירים. כשמדובר בהתקנה פראית של מזגנים הנזק האסתטי גרוע לא פחות, ואליו מתלווים מטרדי רעש, ויברציות של המזגן וגם טפטופי מים שיוצאים ממנו.



לא מעט סכסוכי שכנים על עניינים שכאלה הסתיימו בתלונות למשטרה. תיקים אלו הסתיימו בדרך כלל מחוסר עניין לציבור, אבל העניין לציבור בסוגיות אלו הוא רב וויכוחים על אותם דברים פעוטים מסתיימים פעמים רבות באלימות של ממש.



ועדות התכנון והבנייה אינן מסדירות את העניין - להפך. הן טוענות כי בתחום טיפולן נמצא רק ההיבט התכנוני ולא זה הקנייני, ואם לשכנים יש בעיות ומטרדים שנובעים מהמרפסת, המזגן, הפרגולה או כל בנייה קלה אחרת של השכן בדירה ממול, עליהם לפנות לערכאות משפטיות, בדרך כלל למפקח על בתים משותפים - ואז הם עומדים בפני סחבת משפטית שיכולה להימשך חודשים ארוכים.



גם ברפורמה המקודמת כעת לא יטופלו הבעיות הללו, וחבל, משום שזכויות בנייה וזכויות קניין קשורות ביניהן, וההפרדה ביניהן היא מלאכותית. אחרי שוועדה מאשרת סגירת מרפסת נוצרת עובדה בשטח, ולמעט במצבים קיצוניים, קשה לצפות מהמפקח על בתים משותפים להוציא צו הריסה לבנייה.