רייפמן בכנס קבלה: "הכלא האמיתי הוא הכניעה לרצונות"; על איתן ארז: "אתה יכול לכעוס על וירוס? לא"

"הדבר שרוצח אותך במתקן כליאה, ואני אומר זאת מהלב, זה הרצון. בפעם הראשונה אתה קולט כמה אנחנו רוצים דברים קטנים בכמויות. כוס פאנטה, לראות מה יש בטלוויזיה, להתקשר להורים. מיליון דברים קטנים. להחליף חולצה. דברים פשוטים. אנחנו רוצים מיליון דברים ועושים באוטומט. כשסוגרים לך את הדלת, לוקח לך זמן לקלוט שרצית – ואין" - כך אמר הסביר היום אלי רייפמן את שעבר עליו בכלא.



רייפמן נשא דברים בפני כ-300 אנשים במסגרת סדרת הרצאותיו על קבלה בבר אילן. כל אחד מהנוכחים שילם עבור צפייה בהרצאה 50 שקל. הסכום שגוייס אמור לסייע לרייפמן להשיב את חובותיו לנושיו. כאשר נכנס רייפמן לאולם קיבלו אותו מאזיניו במחיאות כפיים סוערות. וקריאות התרגשות "יואו הנה אלי", "הוי איך רזית", "זה חצי אלי. מה עשו לך שם, מסכן". הקהל קם על רגליו ומחיאות הכפיים נמשכו מספר דקות. רייפמן הניח את תיק הגב, הליט פניו בידיו וחייך. הוא שלף את הלפ טופ ובו המצגת והציג את נושא הרצאתו: 'כלא, תשוקות וקבלה מעשית - על טעויות וערכים". בקהל נשמעו צחוקים.



הוא הודה למעריציו שליוו אותו בהליך המשפטי. "מי שהגיע לבית המשפט העליון, תדעו לכם: הרסתם לי שני לילות שינה", והמשיך, "אני פה לא בשביל זה אלא כדי שנלמד. באתי לספר לכם על כליאה, מבחינות היהדות והקבלה. לאו דווקא על נושאים גשמיים". בנימה מבודחת הוסיף: "אני לא יכול להירגע מאיך שאני נראה, זה דיאטה משהו לא נורמלי. תישלחו את החברים הכי טובים שלכם לשם".



בהתייחסו לכלא הסביר רייפמן כי הכלא האמיתי בו מצוי כל אדם הוא הכניעה לרצונותיו כדי להשיג אושר. זאת בשונה מהשמחה שאינה תלויה בדבר גשמי. לדבריו, "לשמוח זה ליהנות ממה שיש ברגע זה ללא תקווה כי יחזור בעתיד. השמחה היא החופש. העונג גורם לחוסר שביעות רצון תמידית. הכלא הוא הכניעה לרצון". הוא סיפר קצת על קורותיו בכלא: "ראיתי את הטלפון הציבורי מהתא, בשעה 22 קראתי לסוהר, ביקשתי טלפון דחוף. אמר לי 'לא, רק מחר ב-11'. אם בא לך לנשנש משהו אין. קיבלת מגשית בחריץ ועד הארוחה הבאה אין. הרצונות גומרים אותך. אתה רוצה להיות עם המשפחה בחגים. אתה יכול לרצות, תקפוץ. יש מיליון רצונות קטנים לעונג שאתה לא מקבל. זה גומר ולא נותן מנוח".



רייפמן סבור שההתאבדויות בכלא מתרחשות כתוצאה מהפער בין הרצון המיידי למציאות בכלא: "אי קבלת העונג מביאה למחשבות אובדנות. מי שמתאבד בכלא זה לא בגלל התנאים, אלא כי זה נראה הסוף מבחינת סיפוק הרצונות. אני רוצה קפה? לא יכול. לא. אני רוצה ללכת 5 צעדים במקום שניים. אתה לא יכול. הרצונות מתנגדים באטרף – ואתה לא מקבל".



החופש, הוא הסביר, מצוי בשליטה ברצונות: "כשהפסקתי לרצות נרגעתי. לא חושב על משפחה, סטייקים, שיהיו בריאים. לא חושב על כלום. הגשתי בקשה פורמלית לסטייק בפיתה. מה שגומר אותך הוא שאתה רוצה ולא מקבל. אם תכבה את הרצון - אין בעיה". לדבריו, "אנחנו כלואים ומתמכרים לסיפוק רצונות אין סופי".



בסיכום הרצאתו ציין כי לשיטתו "אנחנו עדיין עבדים ונמצאים בכלא האמיתי. אנחנו מתבלבלים לגבי מהו הכלא האמיתי. הכלא האמיתי הוא פה בחוץ. איבדנו את המהות. אנחנו חיים בתורה ומצוות שלא לשמה. אנחנו צריכים לחזור לשם כדי שנהיה יותר מאושרים, לא משנה מה. במצב הנוכחי אנחנו מדוכאים כי אנחנו לא מקבלים מה שאנחנו רוצים. צריך להשתחרר מהכלא שהרצונות שלנו שולטים בנו".



במהלך ההרצאה עקץ מדי פעם רייפמן את המנהל המיוחד שמונה לכינוס נכסיו לאחר שנקלע לחובות. כאשר דיבר על מתן צדקה אמר לפתע "אם יש לך מיליוני דולרים, אתה מין איתן ארז כזה, ואתה מרעיף זאת על העני, אתה יכול להזיק לו מאוד. אין רע כשחברה שמה פלקטים ומפרסמת את הצדקה שלה. לתת חסות זה בסדר, אבל יש פה היעדר קדושה".



כשדיבר על קבלת האחר ואלטרואיזם הביא דוגמא: "אתה לא יכול לכעוס על וירוס שתקף אותך כי אתה יודע שזה מהותו. בשביל זה הוא נוצר. אתה יכול לכעוס על וירוס? לא. אתה יכול לכעוס על איתן ארז? לא. לא צריך לכעוס עליו ולא לאהוב אדם שנותן. זו מהותו. זה מה שהוא עושה. וירוס תוקף כי זו מהותו. תתמקדו בכך. אדם לא צריך לתת מתוך ציפייה לקבל אלא כי זו מהותו. לתת".



כדוגמא לכך שאדם צריך לברך על כל מה שניתן לו אמר "אחרי שיצאתי מהכלא אחד מהחברים שלי פתח טלויזיה ב'אח הגדול'. יוסף הרוחני בוכה מזה שבתוך 'האח הגדול' הוא לא יכול להריח פרח. אדם רוחני באמת ייקח צואה ויריח את הבורא. לא רק פרחים או אנשים יפים הם יצירי הבורא. אין רוחניות בהתנשאות. אתה לא צריך ליהנות רק בדברים כייפיים". הוא המשיך בדוגמא קונקרטית "אם אתה יושב בכלא ואומר לעצמך איזה חור - זה הסוף שלך. כשאתה בפנטהאוז אתה אומר תודה לאל, וכשאתה בחור אתה גם צריך לומר תודה לאל. זה מוציא אותך החוצה". הקהל אהב את הדברים ופרץ בתשואות.



על השקופית האחרונה במצגת כתב בגדול "ברוך משחרר אסורים". רייפמן שיגר נשיקות לקהל, אשר קם למחיאות כפיים ארוכות.