עסקת בזק, שבדיעבד מצטיירת כאחת העסקות הרווחיות ביותר שנעשו בישראל מעולם, החלה את דרכה דווקא ברגל שמאל. שלושה שבועות בלבד לאחר שרונלד כהן, כיום יו"ר קרן פורטלנד ולשעבר יו"ר קרן אייפקס, חיים סבן ומורי ארקין - קבוצת אייפקס-סבן-ארקין - הסכימו לשלם למדינה סכום של 972 מיליון שקל עבור גרעין השליטה בבזק (30% ואופציה ל-10.7% נוספים), התפוצצה פרשת הסוס הטרויאני: בני הזוג רות ומיכאל האפרתי נעצרו במאי 2005 בחשד כי פיתחו ושתלו במחשבם האישי של בכירים בחברות מרכזיות במשק תוכנה, באמצעותה הגיעו למידע תחרותי רגיש.
בכירים בפלאפון וב-yes, שתי חברות מרכזיות בקבוצת בזק, נחקרו כי רכשו מידע זה אף שידעו לכאורה כי הושג שלא כחוק. הרוכשים החליטו לעצור את הרכישה המתוכננת, ולדרוש מהמדינה לפתוח מחדש את חוזה המכר. באותה העת נטען כי מטרתם העיקרית בצעד זה היתה להפחית את המחיר ששילמו עבור החברה. בימים שלאחר מכרז הפרטת בזק, לא היו הרוכשים מרוצים מהמחיר ששילמו.
ביום המכרז עצמו, הצליח אייל גבאי, מנכ"ל רשות החברות דאז וכיום מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לסחוט מהרוכשים ברגע האחרון עוד 28 מיליון דולר, כדי להציב את מחיר המכירה קרוב יותר למחיר המניה בבורסה. בתום מסיבת עיתונאים שנערכה מיד לאחר מכן, תפס סבן את גבאי לשיחת קצרה ועצבנית בארבע עיניים ואמר לו: "הוצאת מאתנו עוד 28 מיליון דולר, ואני אמצא דרך להחזיר את זה".
בימים הראשונים לאחר התפוצצות הפרשה, ירדה מניית בזק מתחת לשווי שלפיו נרכשה השליטה בחברה. בקבוצת הרוכשת היתה תחושה כי הם שילמו יותר מדי עבור בזק. תחושה זו תורגמה ללחץ כבד שהפעילו חיים סבן ורונלד כהן על משרד האוצר, ועל בנימין נתניהו שעומד בראשו, במטרה לפתוח את חוזה המכר.
"הדיו עוד לא יבשה על ההסכם לרכישת בזק, כשהתבשרנו שחברי הנהלת בזק נחקרים במשטרה בחשד לריגול עסקי, בפרשת הסוס הטרויאני", נזכר כהן באירועים הסוערים סביב העסקה. "הרגשנו שלבנו צונח. ההתפתחות הזו טמנה כמה סכנות להשקעה: היינו נקשרים למעשה חמור, המוניטין שלנו היו נפגעים ומנהלי בזק עלולים היו להישלח לכלא, מה שהיה מסכן את תוכניותינו לשיפור ביצועי החברה. בנוסף, תביעה היתה נהפכת להסחת דעת וגוררת הוצאות משפטיות גדולות. בפגישה שערכנו אמר אחד המשתתפים, 'לא נשקיע, הסיכון גבוה מדי'. דורי קלגסבלד, עורך הדין שליווה את העסקה, הרגיע את הנוכחים. בדקנו שוב את הסיכונים והבנו שאפשר יהיה להגביל את הנזק שייגרם לחברה ולמוניטין שלנו".
הם דרשו הפחתה במחיר הרכישה, והתחייבות של המדינה לשאת במלוא הנזק שייגרם לחברה. כבר אז, נראה לחץ זה כמוגזם מעט, שכן היה ברור למדי שפלאפון ו-yes לא עברו על החוק. המדינה היתה מכוסה מבחינה משפטית, שכן בחוזה המכר צוין שבזק תימכר "כמות שהיא", אך הלחץ של כהן וסבן צלח לאחר עשרה ימים של כיפופי ידיים ואיומים הדדיים. בפגישת פסגה בין נתניהו לכהן שהתקיימה בלונדון בתחילת יולי 2005, הצליח כהן להשיג התחייבות של המדינה לשאת במחצית מהיקף הנזק האפשרי לבזק. "ממשלת ישראל פיצתה אותנו על הוצאות המשפט והעסקה נסגרה. הסוס הטרויאני רכב אל הלא נודע והשאר הוא היסטוריה", מודה כהן. הפרשה נעלמה, ואף אחת מהחברות שקיבלו מידע רגיש לידיהן לא התקרבה לבית המשפט.
כעבור ארבע שנים מכרו אייפקס, סבן וארקין את בזק לשאול אלוביץ' תמורת 6.5 מיליארד שקל, ורשמו לעצמם תשואה פנומנלית של יותר מ-300% על ההון שהושקע בחברה. עם רווח משותף של 4.4 מיליארד שקל, הם יכולים לבלוע בשמחה את 28 מיליון הדולר שאולצו לשלם ברגע האחרון.
מאחורי הקלעים של עסקת בזק
אמיר טייג וטלי חרותי-סובר
10.12.2009 / 11:03