המפיק של האח הגדול, אלעד קופרמן: ה"אח הגדול" היא יצירה - המוצר מרגש, קומי ואנושי

החשאיות מתחילה כבר בכניסה. השומר לא קיבל את רשימות המוזמנים, ולא מאפשר לנו לצעוד צעד אחד קדימה בלי אישור מפורש מבעלי סמכות. לאחר דקות ארוכות מושג האישור ואנחנו ממשיכים הלאה, לשומר נוסף. עוברים גם אותו ונופלים ישירות לזרועותיה של בחורה נמרצת. זו מסבירה לנו שחייבים לשמור על דיסקרטיות, ומחתימה אותנו על מסמך סודיות מפורט וחסר פשרות. העונש למי שיפר אותו: קנס של 50 אלף שקל. אנחנו מביעים מחאה אבל חותמים, מתחייבים ונכנסים. הגענו למשרדי ההפקה של תוכנית הריאליטי "האח הגדול" בנווה אילן. המטרה: ראיון עם אלעד קופרמן, מפיק התוכנית זו העונה השלישית עבור קשת.



בהמשך הראיון יתברר שהזהירות והחשאיות מאפיינות גם את קופרמן, ששוקל כל מלה ומקפיד לשמור על עמימות בכל שאלה שנמצאת במחלוקת.



במקום, שנראה הרבה פחות נוצץ מכפי שניתן לתאר, עשרות מסכי מחשב שמתעדים בכל רגע נתון את המתרחש בבית. בכניסה למשרדים משקיף קיר ענק של זכוכית חד צדדית אל חצר הבית, ומתחת לבניין מתפתלות המחילות שמהן מצלמים את פנים הבית.



הדיירים משועממים מאוד. חלקם רובצים ללא מעש בחצר, מנסים להשתזף בשמש הקרירה. אחרים במטבח, אוכלים, מבשלים או מדברים על אוכל. היתר ישנים שנת צהריים. יומיים לאחר שהודחה מהמשחק הטרבלמייקרית מעיין חודדה, נראה כי מעט מאוד קורה בבית המצולם. "זה הפחד הכי גדול שלי", מתוודה קופרמן. "השעמום. שלא יקרה כלום במשך יום שלם".



אז מה אתה עושה?



"אין מה לעשות. זה העניין בריאליטי שמשודר חי, אין לי אפשרות להשפיע על העלילה".



מי שעוקב אחרי התוכניות יגלה שהדברים קצת יותר מורכבים. ההפקה שולטת במשימות שניתנות לדיירים, המשפיעות באופן ישיר על מערכות היחסים ביניהם. כך למשל החליטו בהפקה להפריד בין בני זוג נשואים ולחייב דיירת שלישית להתנהג כאילו היא בת זוגו של הבעל. ההחלטה, שהכעיסה את האשה הקנאית, יצרה לא מעט מתיחות בין שתי הנשים והשפיעה על האווירה בבית. "ההפקה לא מתערבת", אומר קופרמן, "רק במשימות. מעבר לזה, התסריט נכתב על ידי הדיירים".



בהפקה, הנחשבת לאחת היקרות בטלוויזיה הישראלית, מועסקים 300 עובדים המפקחים על עשרות מצלמות שעוקבות אחר הדיירים בכל רגע. התוכנית משודרת מסביב לשעון בערוץ נישה בכבלים ופעמיים בשבוע בערוץ 2, שם היא זוכה לרייטינג מרשים של כמעט 30% צפייה, שמתורגם להרבה מאוד כסף. על פי הערכות, ההכנסות לכל פרק מסתכמות בחצי מיליון דולר. העלות הכוללת לכל תוכנית בערוץ 2 מוערכת ב-300 אלף דולר.



קופרמן לא מוכן לאשר את הסכום אבל מסביר שההפקה יקרה מאוד: "הקמנו פה מערכת מחשבים משוכללת, בנינו בית מהיסוד והתחזוקה שלו יקרה, יש עלויות של כוח אדם, מערכות מתקדמות ועוד". למרות כל זאת, ההפקה לא חפה משגיאות: "יש תקלות כל הזמן", מודה קופרמן, "מיקרופון שלא עובד, אמירות של האח שלא מיושמות. זה ריאליטי בשידור חי ואנחנו כל הזמן מתמודדים עם אילוצים".



למרות ההשקעה העצומה, התוכנית הזאת היא טראש טלוויזיוני.



"התוכנית אולי שנויה במחלוקת, אבל היא לא טראש. המוצר שמשודר בערוץ 2 הוא מרגש, אנושי, קומי. הצופה יכול להזדהות עם דמות, לאהוב אותה, לשנוא אותה, למצוא את עצמו בתוכה".



"האח הגדול" מקבצת יחד מתמודדים שמגיעים ממקומות שונים לתקופה של שלושה חודשים. אין להם טלוויזיה, מוסיקה, ספרים או כל דבר אחר שיכול להעסיק אותם, הם זכאים למים חמים במשך שעה אחת ביום בשעות הבוקר, מנותקים לחלוטין מהעולם שמחוץ לבית ונתונים למרותו של אח גדול שרק את קולו הם שומעים. מעל לכל, הם מצולמים 24 שעות ביממה על ידי 50 מצלמות שמפוזרות בתוך הבית, ולמעשה מאבדים את פרטיותם כמעט לגמרי. ההתפתחות בתוכנית נוצרת מתוך האינטראקציות ביניהם.



ההפקה הראשונה של "האח הגדול" היתה בהולנד, ופותחה על ידי חברת ההפקות אנדמול, בבעלות ג'ון דה מול ובהנהלתו של הישראלי לשעבר ינון קרייז. ב-1999 הצליחה התוכנית להגיע ללב הפריים טיים בכמעט 70 מדינות שונות. לישראל היא הגיעה לפני כשנה. בעונה הנוכחית, שהחלה לפני כחודש נראה כי ההפקה הלכה רחוק מאוד בבחירת המתמודדים. בין השאר, גויסו חירש שמאוהב במראה החיצוני שלו; לוקה בתסמונת טורט, איש חביב שמרבה לעשן; הומו ממוצא מזרחי, פילוסוף משהו, שהוא גם עיתונאי לשעבר ב"הארץ"; זוג צעיר ועממי בעל יחסים מורכבים, שבו הצלע הנשית נותנת דרור לפיה גם כשמדובר באלימות מילולית; בלונדינית שבטוחה שמנחם בגין היה נשיא המדינה הראשון; וטראנסג'נדרית חביבה שנזהרת מעימותים.



הלכתם לקצוות הפעם.



"זה לא היה העניין. אנחנו מלהקים את האנשים בשביל לייצר דרמה, אני מחפש אנשים שיבואו עם אג'נדה, שתהיה להם אישיות שחלק מהצופים יוכלו להזדהות עמה וחלק לא. הייחוד שבתוכנית הוא שהמכשול אינו בשעשועון, אלא באישיות של המשתתפים ובהתמודדות עם אנשים ששונים ממך. מפה יוצאים הדברים המרגשים. הרעיון הוא ליצור מפגשים אנושיים שיולידו רגעים טלוויזיוניים מרגשים, כמו המפגש בין אשר המסורתי לליאון ההומו בעונה הקודמת".



על פי קופרמן, תהליך הליהוק היה ארוך ומורכב. המתמודדים עברו במשך כמה חודשים בדיקות מקיפות ומבדק אצל פסיכולוג, והשתתפו בדינמיקה קבוצתית. קופרמן מודה שהוא נקשר מאוד למתמודדים: "אני חי אותם ומרגיש עצוב כשמישהו עוזב. הם חלק ממני".



העונה הנוכחית החלה בדרמה גדולה עם הדחת המתמודדת מעיין חודדה על ידי ההפקה - על רקע התנהגות אלימה כלפי מתמודדים אחרים. בעונה הקודמת נשמעו לא מעט קולות בדרישה להדיח מתמודד אחר, יוסי בובליל, לאחר שסיפר על אירוע שהתרחש בצעירותו, ובו היה מעורב לכאורה בהטרדתה של בחורה.



טעיתם בליהוק של חודדה?



"לא. במבדקים היא התנהגה אחרת. כנראה שבתוך הלחץ של הבית יצאו ממנה דברים אחרים. יוסי בובליל לעומתה לא פגע פיסית באף מתמודד ולכן לא ראינו צורך להדיח אותו בגלל וידוי שנוי במחלוקת, שהוא הכחיש אחר כך".



למה בשתי העונות המזרחים הם הדמויות הקיצוניות?



"גואל פינטו הוא מזרחי והוא רחוק ממה שאת מתארת. הוא אמר לנו במבדקים שהוא רוצה להיות המזרחי הראשון שיזכה ב'האח הגדול'".







"דודו היה תובעני מאוד"



"האח הגדול" אינה מסחטת הרייטינג היחידה שקופרמן חתום עליה. הצלחה נוספת היא "רמזור", סיטקום שיצר אדיר מילר - שגם מככב בו.



העונה הראשונה של התוכנית, שמתמקדת בשלושה גברים וביחסים שלהם עם נשים, רשמה רייטינג נאה של 16.8%, אבל בשנייה הגיעה ההצלחה הגדולה. עם רייטינג של 20.9%, כבשה הסדרה את פסגת הרייטינג. עלות הפקת כל תוכנית כזו מסתכמת ב-100 אלף דולר.



קופרמן יכול היה לרשום לעצמו שנה שכולה טוב, אלמלא אירוע אחד שהעיב בוודאי על מצב רוחו וקשר את שמו בעניין כאוב. דודו טופז, הבוס הקודם, הואשם בתקיפת אנשי טלוויזיה, ובהם מנכ"ל הזכיינית קשת אבי ניר - קולגה וחבר קרוב של קופרמן, ואף תיכנן לפגוע בקופרמן עצמו. בעיצומה של החקירה נגדו, התאבד טופז בבית המעצר.



במהלך שנות ה-90 היה טופז קרוב מאוד לקופרמן, ובזכותו הוא זינק מעמדה של מפיק קטן לקדמת הבמה כשעבדו יחד על "הראשון בבידור". זאת אולי הסיבה לכך שכשמתחילים לשאול אותו על טופז, נראה קופרמן נבוך מאוד. הוא נע באי נוחות בכיסא, עונה תשובות מתחמקות ומחכה שהמראיינים יעברו כבר לשאלות אחרות.



"זה היה מזעזע", הוא מסכם את הפרשה. "מאז שעזבתי את דודו, אני עם אבי ניר. למעשה, הייתי חבר של ניר עוד קודם, מאז שהוא הגיע לקשת ממחלקת השיווק. ניר הוא חבר שלי והוא אבי המקצועי, אחד האנשים הכי קרובים אלי".



לא כואב לך בגלל החברות שהיתה עם טופז?



"אתם חייבים להבין: מאז שעזבתי את דודו היתה בינינו התנתקות, מתוך בחירה שלי. החלטתי ללכת לדרך עצמאית וזו הניבה לי הרבה תוצאות".



הופעת ברשימת החיסול של טופז.



"אני לא מתייחס לזה".



אתה חושב שלתקשורת יש חלק בהידרדרות שלו, שהיא המליכה אותו והפילה אותו?



"אני חושב שמה שנעשה היה חמור מאוד, מזעזע וממש לא קשור לתעשייה. כל אחד ואחד צריך להסתכל במראה ולהגיד במה הוא טוב ובמה הוא לא טוב, ולתעל את האנרגיות למקומות אחרים, לפתח קריירות אחרות. הוא יכול היה, למשל, לפתוח חממת יוצרים שממנה יגיע הדבר הבא".



קופרמן, בעליה של חברת קופרמן הפקות, הוא אחד המפיקים העסוקים בתעשייה וכנראה גם מהמרוויחים הגדולים בה - על פי הערכות, מפיקים נוהגים לגבות 12% מהרווח הנקי של התוכנית. הוא החל את דרכו בתחום כבר לפני יותר משני עשורים, עוד בהיותו תלמיד בבית הספר אלון ברמת השרון. אבל עד הפגישה עם טופז, באמצע שנות ה-90, הוא פעל בשוליים.



אחרי שהשתחרר קופרמן משירות צבאי כקצין מודיעין, הוא עבד קצת בהתנדבות בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אם כי מעולם לא למד בו או בכל חוג אחר. אחר כך עבד בערוץ הילדים עם שי אביבי, בתוכנית האירוח "שישי חי" עם מרב מיכאלי וכפרילנסר בעוד פרויקטים של הזכיינית קשת. אז הגיע הטלפון שהביא את הזינוק. אלכס גלעדי, מי שהיה נשיא קשת, הציע לקופרמן להפיק את "הראשון בבידור", תוכנית עתירת רייטינג בהנחיית דודו טופז.



השניים עבדו יחד ומערכת היחסים ביניהם התהדקה. ב-2002 הם אפילו החליטו לערוך מסיבת יום הולדת משותפת לנשותיהם במסעדה יוקרתית בהרצליה. זמן קצר לאחר מכן, בתום ארבע עונות משותפות, החליט קופרמן להיפרד מהבוס וללכת לדרך עצמאית. "לא היתה סיבה מיוחדת לכך שהלכתי", הוא אומר כיום. "החלטתי לעשות דברים אחרים".



הייתם גם חברים קרובים.



"לא יודע אם זאת היתה חברות. היה קשר קרוב, קשר סבוך. העבודה עם דודו לימדה אותי הרבה מאוד. בתקופה הזאת למדתי על תפישת הטלוויזיה כאירוע, כי דודו האמין שהטלוויזיה היא אירוע שיש להפיק. בסך הכל זאת היתה תקופה יפה, אם כי האיש היה תובעני מאוד".



באחד הראיונות שדודו נתן, הוא איפיין את מערכת היחסים ביניכם ואמר שהוא הרצל ושאתה בן גוריון.



"כן, הוא אמר את זה ביותר מראיון אחד. הייתי הרבה מעבר למפיק. בזמנו, המשמעות של עבודה היתה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע".



בעצם קצת השארת מאחור מישהו שהיה לו חלק נכבד בהפיכתך לדמות חשובה בתעשייה. מספרים שטופז הגיע אליך בשנים האחרונות עם כמה וכמה רעיונות לפרויקטים משותפים ודחית אותו. לכן היית ברשימת המותקפים.



"אחד הדברים המצויים במהות של המקצוע שלנו הוא שהרבה מאוד מהרעיונות לא יוצאים לפועל. יש לנו מחלקת פיתוח שמפתחת תוכניות ומנסה למכור אותן. תהליך הפיתוח והניסוי הוא ארוך וסיזיפי, ולעתים הוא מסתיים בלא כלום. זה קרה עם טופז ועם עוד הרבה פרויקטים. אני שומע את המלה 'לא' הרבה מאוד פעמים. כל רעיון צריך להתאים בנקודת זמן מסוימת וגם מבחינה כספית".



בכל זאת, למדת איזה לקח מהסיפור הזה? במיוחד בעבודה בתוכניות ריאליטי, שבהן ממליכים מלכים לחמש דקות?



"לא למדתי שום לקח. התחום הזה הוא תחום קשה, כל תוכנית היא סטארט-אפ, אתה אף פעם לא יודע אם הפרויקט יצליח או לא. בשביל לשרוד בתחום הזה צריך בטן חזקה, צריך לדעת לקחת מרחק ולהגיד 'זאת רק עבודה'. יש בדרך רגעים שמחים ורגעים קשים, אבל אני מנסה ליהנות ממנה. זאת תפישת העולם שלי".



לאחר שעזב את טופז, יצא לדרך עצמאית ואז גם החליט להפסיק לעשן ("עישנתי בשיא שתי חבילות של סיגריות ביום"), והשיל 60 ק"ג ממשקלו. כיום, כשהוא מסתפק בדלעת מאודה לארוחת צהריים הוא אומר: "אני מרגיש שעברתי שינוי משמעותי מאוד. אני חושב שכיום אני מכיר יותר את עצמי, יודע להגיד במה אני טוב".







היחסים עם קשת: "כל הטענות הן עורבא פרח"



בתעשיית המדיה פועלים מפיקים רבים, אך מעטים מהם מצליחים להגיע ללב הפריים-טיים. הבולטים שביניהם הם טמירה ירדני, שמפיקה בין השאר את "כוכב נולד" עבור קשת, אסף גיל שמפיק בין השאר את "רוקדים עם כוכבים", יואב גרוס שעובד בעיקר עם הזכיינית רשת, ומשרד ההפקות אבוט רייף המאירי, שמפיק את "הישרדות" והפיק גם את תוכנית הריאליטי "היפה והחנון", שתיהן בערוץ 10. מפיקים עסוקים נוספים הם אולפני הרצליה, דורי מדיה וגבעון שניר.



בתוך כל אלה, נחשב קופרמן לאחד המפיקים הבולטים אצל הזכיינית החזקה ביותר. באמצעות הפקת שתיים מהתוכניות המובילות את טבלת הרייטינג, "האח הגדול" ו"רמזור", הוא שולט למעשה בבמת הפריים-טיים. בעונה הראשונה של "האח הגדול" השיגה התוכנית 27.1% רייטינג, ל"רמזור" היו 20.9% רייטינג בעונה השנייה, "היורש" הצליחה להגיע ל-23.9% רייטינג והעונה הראשונה של "השגריר" הניבה 23.5% רייטינג - כולן תוכניות שהופקו עבור קשת.



קופרמן, כך נראה, הוא המפיק החביב על המנהלים בקשת, שם גם החל את דרכו המקצועית. הוא עובד עבור הזכיינית מתוקף מחויבות שהטילו עליה תנאי הזכייה במכרז לערוץ 2 - להקצות 65% מההפקות לגורם חיצוני, כדי לשמור על שוק הפקה מגוון.



אלא שבתעשייה טוענים כי חברת ההפקה של קופרמן היא כמעט חברה בת של קשת, מה שמעורר תרעומת רבה. לחיזוק הטיעון, מצביעים הטוענים על כך שמשרדי קופרמן הפקות נמצאים בבניין קשת ברמת החי"ל, על כך שקשת היא הלקוחה הכמעט בלעדית שלו ועל העובדה שבאופן מסתורי מגיעים לבסוף יוצרים שמציעים תוכניות עבור קשת למשרדי קופרמן, ולא לחברות הפקה אחרות.



"הדרך חסומה עבורנו. קופרמן הפקות סגרו את השורה - יחד עם טדי הפקות של טמירה ודודו ירדני וקסטינה הפקות - ואין כניסה ויציאה למפיקים אחרים", אומר מקור החושש לחשוף את זהותו.



"בורכתי בזכות גדולה מאוד", משיב קופרמן לטענות. "יש לי קשר מקצועי מדהים עם קשת, יש בינינו סינרגיה מושלמת. אני עובד עם המנכ"ל אבי ניר ועם מנהל התוכניות רן תלם. מערכת היחסים המקצועית מולידה דברים מקצועיים. תבינו, לא מספיק להיות מפיק טוב, צריך גם שגוף השידור יידע לקחת את המוצר ולשווק אותו היטב".



איך זה עובד ביניכם? מי מגיע עם הרעיונות?



"חלק אני מביא וחלק קשת. את 'האח הגדול' קשת הביאו".



ואת "רמזור"?



"אדיר מילר, יוצר התוכנית, בא אלי אחרי שהיה בקשת וביקש שאני אפיק אותה".



מילר מפרט קצת יותר: "את רמזור אני יזמתי. באתי לקשת, הצעתי להם את הסדרה, ערכנו הסכמי פיתוח. לאחר שהם הודיעו לי שהם רוצים את הסדרה, פניתי לקופרמן הפקות כי אני אוהב מאוד את אלעד כבן אדם, ושנים רציתי לעבוד אתו". לדברי מילר, הוא כלל לא שקל פנייה לחברות אחרות. "מיד חשבתי על אלעד. היתה לי היכרות מוקדמת אתו מכל מיני צמתים. הוא היה בקשת ואני ברשת, ככה שפשוט לא הצלחנו לעבוד ביחד, אבל ברגע שעברתי לקשת, ידעתי שאעבוד אתו. אני בן אדם רגשי מאוד, והתחברתי אליו רגשית כי הוא איש מקסים".



קופרמן דוחה את הטענות על כך שהוא כעין עובד של קשת. "אני מפיק עצמאי לכל דבר. זאת החברה שלי", הוא מדגיש. "כל הטענות האלה הן עורבא פרח. מערכת היחסים עם קשת היא לא מובנת מאליה. אתם יודעים כמה פעמים שמעתי מהם לא?".



כדי לחזק את טענותיו מציג קופרמן שורה של תוכניות שהוא מפיק לגופים נוספים מלבד קשת: "אני מפיק לערוץ הילדים את 'האי', ומפיק ל-yes שני פרויקטים, אחר מהם הוא קומדיה בת 50 פרקים. אנחנו מנסים להפיק ל-yes ול-hot כל הזמן. הטענות האלה מופרכות".



אבל אתה לא עובד בכלל עם המתחרים, רשת וערוץ 10.



"אני חושב שבהיותך עסק, אתה לא חייב כל הזמן לרדוף אחרי הכסף. תודה לאל, אני מרגיש שאני מצליח לייצר לקשת תוכניות מרכזיות, ואין לי צורך בעוד תוכניות פריים-טיים". זאת אולי הסיבה שהוא לא היה רוצה, כך הוא אומר, להפיק את "הישרדות". "אני לא רוצה להיות רחוק ממשפחתי למשך חודשיים".



אילו מהתוכניות שהפקת הצעת בעצמך?



"את 'היורש' של אורי גלר, המצליחה עכשיו בכל העולם. בנוסף, החיבור עם גיורא חמיצר (יוצר טלוויזיה ובנו של דן חמיצר, ע"ג וא"מ) יוצר הרבה הזדמנויות. לדוגמה, בשנה הבאה יהיה לנו פרויקט שועלים, עם אייל קיציס וטל פרידמן. עוד רעיון שלי זה 'האני פליז', שעשועון של מצלמה נסתרת שנמכר. הריאליטי 'קחי אותי שרון', ששודר ב-2002, התגלגל מתוך פיילוט לתוכנית שידוכים עם קיציס. ישבתי אז עם אבי ניר ועם רן תלם והחלטנו יחד לקחת את זה למקום אחר".



כששואלים את קופרמן על הדבר המיוחד הזה שהוא מביא אתו לקשת, הוא מצטנע: "אני לא מרגיש בנוח להעיד על עצמי. תשאלי בענף". אחרי קצת לחץ הוא מוסיף: "אנחנו מוציאים לפועל מצוינים".



אתה מאמין שאפשר להחליף אותך ולהשיג את אותה תוצאה?



"לכל אחד יש תחליף".



בעבר אמר רן תלם כי קופרמן הפקות, יחד עם טדי, היא חלק מסוד ההצלחה של קשת: "אנחנו יכולים לקבל אלפי החלטות, אבל בלי האנשים האלה אין לזה משמעות". מקור בתעשייה מספק הסבר נוסף לאותו אלמנט מיוחד שקופרמן מביא עמו: "אלעד קופרמן יודע את העבודה כמפיק במובן הזה שהוא איש שיודע להלך עם הבריות, להרגיע, לתת תחושה נעימה. אחד מסודות ההצלחה שלו הוא העובדה שהוא יודע לטפל יפה באבי ניר ולהרגיע אותו ברגעים המתוחים".



בתוך כל ההצלחות שלך, היה גם כישלון אחד מהדהד. ההפקה של "שלום אנד גוד איבנינג" בהנחייתו של אלי יצפאן. התוכנית, שהפקתה היתה יקרה מאוד, החלה עם אחוזי רייטינג מרשימים שהתרסקו תוך זמן קצר. אתה מצטער על זה? יש הפקות שאתה מצטער עליהן?



"לא, אני לא מתחרט על אף הפקה שעשינו. מכל הפקה אתה מתפתח, כל אחת היא סוג של קסם. מהתוכנית עם יצפאן למדנו למשל באותה תקופה שזה שודר שתוכנית אירוח לא עובדת בפריים-טיים כתוכנית ראשונה בלוח. אולי אם זאת היתה תוכנית לייט-נייט זה היה עובד. הז'אנר עצמו לא עובד".



למה, תוכנית האירוח עם יאיר לפיד הצליחה?



"אני מציע שתבדקו את טבלאות הרייטינג".



העולם המקצועי: "מפיק הוא מפיק"



בשבועות האחרונים התחוללה סערה זוטא סביב מועמדותם של מפיקי תוכניות ריאליטי וקופרמן ביניהם, לפרס העשור על הפקה. מפיקי דרמה מובילים טוענים שהפקת ריאליטי אינה יצירתית ולא עולה בקנה אחד עם הקריטריונים הנדרשים להפקה. לאות מחאה החליטו מפיקי הדרמה להחרים את כנס ראש פינה לתקשורת ולמדיה, המתקיים בימים אלה.



"בתפישת העולם המקצועית שלי, מפיק הוא מפיק", אומר קופרמן. "יש הרבה מוצרים מתוסרטים. הדמות של מפיק, בעיני, היא בעלת יכולת להפיק מגוון רחב של מוצרים. ההבדלים בין הפקה של דרמה, לריאליטי לסרט באורך מלא נעוצים בסיכונים שאתה לוקח, בדרך שבה אתה נערך להפקה. מפיק טוב גורם לדברים לקרות. התפקיד שלי, ואמרתי את זה גם לאדיר כשהוא הגיע אלי עם 'רמזור', זה להגשים לו את החלומות. אגב, יכולת התכנון של מפיק דרמה פשוטה יותר, הוא רואה בתסריט למה צריך להיערך. זאת בניגוד לתוכניות ריאליטי, שבהן יש הרבה דברים לא צפויים. בכל מקרה, אין הפקה קלה".



השנה האחרונה לא היתה פשוטה לתעשיית המדיה, עם משבר כלכלי שפגע בהכנסות מפרסום, עם איומים חוזרים על המשך פעילותו של ערוץ 10 במתכונת הנוכחית ועם מאבק של היוצרים, הבמאים והתסריטאים נגד זכייניות הטלוויזיה, בדרישה שיאפשרו להם להתפרנס בכבוד - מאבק שכוון בין היתר נגד ריבוי תוכניות הריאליטי.



תעשיית המדיה עברה שנה לא קלה.



"זו תעשייה שקשה בה כלכלית באופן כללי. התקציבים ירדו, קשה יותר להפיק כיום, יש יותר צורך ביצירתיות שתתבטא בדברים רבים. כיום קשה במיוחד, כי יש פחות כסף וזה מעורר דאגה. אחת ההערכות שמתחזקות כרגע היא שכחברת הפקה, נצטרך בעתיד להיות ערוכים ללקיחת יותר סיכון כלכלי וניאלץ לחשוב על פלטפורמות נוספות שיאפשרו לנו להרוויח עוד כסף, כמו ה-vod והסלולר. רבים בתעשייה מפסידים כסף. כיום אתה מקבל כסף מהזכיין, או מ-yes או מ-hot, ואז אתה מפיק. לתחושתי, בעתיד יצטרכו המפיקים לקחת על עצמם חלק מהסיכון שבמימון הפרויקט. בעקבות זאת ישתנו המודלים העסקיים, המפיקים יהיו שותפים יותר. בכל מקרה זאת רק תחושה, אנחנו עדיין לא שם".



כששואלים את קופרמן על מאבקם של אנשי ערוץ 10 להמשיך להפעילו במתכונת הנוכחית, הוא עונה תשובה עמומה: "אני חושב שערוץ 10 צריך להתקיים, כי חשוב שיהיה עוד גוף תקשורת". מעבר לכך הוא אינו מוכן לפרט: "אני לא זכיין, אני לא מכלכל את צעדיי לפי ההקלות שהרגולטור ייתן לקשת או לערוץ 10, אני לא מתעסק בעניינים פוליטיים של הרגולטורים, אני לא אוהב את זה".



בעניין מאבק היוצרים, לעומת זאת, הוא מסכים לנקוט עמדה: "מה זה יוצר? יושבים פה במשרדי האח הגדול קרוב ל-300 בני אדם. מבחינתי הם יוצרים, הם חלק מהתעשייה. בתעשיית הטלויזיה יש מגוון מוצרים. ריאליטי, דרמות, קומדיות, דוקומנטרי. אני לא רואה סיבה לבוא בטענות נגד הריאליטי. זה מאבק לא נכון".



כמה שעות במחיצתו של קופרמן מבהירות איך הצליח לטפס כל כך מהר לצמרת תעשיית ההפקה ולבלוט מעל אנשי מקצוע אחרים. הוא איש זהיר, חביב ומשתדל לא להרגיז, נמנע מחילוקי דעות, ומקפיד בכבודם של הקולגות.



לאחר הראיון התקשר קופרמן וביקש להוסיף משהו חשוב: "'האח הגדול' הוא מנגנון שבו עובדים אנשים רבים, העורך הראשי יורם זק, וצוות ההפקה של התוכנית. יש פה אנשים שעובדים וחשוב לי מאוד שתצייני את זה. אני לא לבד".



השאלון



באיזו תוכנית שהפקת אתה הכי גאה?



"אני גאה בכולן".



מה הכישלון שלך?



"העונה השנייה של ?השגריר'".



מה נותן לך השראה?



"הכל".



כשהיית ילד, מה רצית להיות כשתהיה גדול?



"לא רציתי להיות כבאי וגם לא רופא".



במי אתה מקנא?



"באף אחד".



עם איזה טאלנט היית רוצה לעבוד?



"לארי דיוויד".



אם לא היית מפיק, מה היית?



"מפיק".



יש לך קווים אדומים? תוכניות שלא תפיק?



"לעולם לא אפיק פורנו. לא אפיק שום דבר שהילדים שלי לא יכולים לצפות בו".



בני כמה הם?



"7, 10 ו-13".



והם רואים "האח הגדול"?



"כן".



אתה יכול לחזות מראש אם תוכנית תצליח? "לא. אתה לא יודע אף פעם מה יצליח. הנה למשל העונה הראשונה של 'רמזור' היתה המיסוד. רק בשנייה היתה פריצת דרך".



מיהם החברים שלך? "יש לי חברים מהתעשייה, ולא מעט חברי ילדות".



אתה יכול להעריך מה יהיה הדבר הבא בשנה הבאה?



"הלוואי שידעתי".



מה אתה עושה בשעות הפנאי? "רץ ומבלה עם המשפחה".



אפשר לומר שאתה איש עשיר? "אני שמח בחלקי".