>> אף אחד לא יוצא טוב מפסק הדין במשפט תביעת הדיבה של סרן ר' נגד מגישת "עובדה" אילנה דיין, וזכיינית ערוץ 2 לשעבר טלעד - חוץ מסרן ר' עצמו. גם השופט נועם סולברג, שנתן את פסק הדין, לא יוצא טוב.
סולברג קבע השבוע כי הכתבה ששידרה דיין ב-2004, על הירי של חיילי צה"ל בילדה איימן אל-המס במוצב ברצועת עזה, היא הוצאת לשון הרע. דיין וטלעד חויבו לשלם לסרן ר', מפקד הפלוגה במוצב, פיצויים של 300 אלף שקל.
פסק הדין של סולברג מנתח כמעט כל שנייה ששודרה בכתבה. הוא בוחן את הקריינות של דיין, את התמונות המוצגות ואת מה שמבין "האדם הסביר" בעקבות הצפייה - מנקודת ראותו של סולברג, ששם את עצמו בכיסא הצופה הסביר.
פסק הדין הוא שיעור בעריכה עיתונאית, לפי שיטת סולברג והציון שהוא מעניק לדיין: נכשל. הקביעות של סולברג מאיימות לשתק את העיתונות החוקרת, במיוחד בכל הקשור לנושאים בעלי חשיבות ציבורית, כמו שחיתות ציבורית.
בכתבתה תיארה דיין את האירועים במוצב שהובילו למותה של אל-המס, בת 13, שנכנסה לשטח אסור לתנועה. בכתבה נטען כי לאחר שנורתה, סרן ר' ביצע בה וידוא הריגה. בחודש שבו שודרה הכתבה הועמד סרן ר' לדין בבית דין צבאי. לאחר כשנה זוכה מכל אשמה.
הוצאת לשון הרע היא פגיעה בשמו הטוב של אדם, כשהפגיעה אינה מבוססת על אמת. סרן ר' הוצג בכתבה כמי שביצע וידוא הריגה בילדה ולאחר מכן הורה לחייליו לירות בכל המתקרב לאזור, גם אם הוא ילד. זוהי פגיעה בשמו הטוב. להגנתה, דיין טענה כי הפרסום נכון ולכן אינה אחראית בגין הוצאת לשון הרע.
סולברג קבע כי דיין לא פירסמה אמת. השופט אימץ בפסק דינו את ממצאי בית הדין הצבאי כתיאור מוסמך של המציאות. זו שגיאה שמשמעותה היא כי מעתה כתבה שתתפרסם לפני משפט ותציג מסקנות שונות מאלה שאליהן יגיע בית המשפט בהמשך, תהיה בסיס לתביעה.
לאן תוביל קביעה כזו? האם יעלה על הדעת שלב לבייב יוכל לתבוע את העיתונות שהכריזה כי הוא "טייקון בקריסה", אם יחליט בית המשפט שאפריקה ישראל אינה חדלת פירעון כהגדרת מונח זה בחוק? האם משה קצב יוכל לתבוע לשון הרע על פרסום עדויות המציגות אותו כעבריין מין, אם לא יורשע?
בחינת הכתבה של דיין לא יכולה להיעשות אל מול הזיכוי המלא בדיעבד של סרן ר' במשפטו הצבאי, אלא מול המידע שיכול היה עיתונאי סביר וזהיר לקבל ולהעריך במועד פירסומה. הטעות של סולברג בעייתית עוד יותר: בחינת המציאות לאחר הזיכוי היא חוכמה לאחר מעשה.
החוקר הישראלי פרופ' דניאל כהנמן זכה בפרס נובל בכלכלה כשהוכיח כי כולנו נוטים להעריך את המציאות בצורה לא רציונלית עקב הטיות קוגניטיביות. הטייה ידועה כזו היא הנטייה להעריך בדיעבד כי מה שלא היה ידוע מראש צריך היה להיות ידוע. כששופטים מוטים על ידי חוכמת הבדיעבד, התוצאה היא הטלת אחריות משפטית מוגזמת. זו בדיוק התוצאה שהניח סולברג לפתחה של העיתונות בישראל.
משמעות פסק הדין היא כי העיתונות חייבת לנקוט רמת דיוק של בית משפט, אחרת תחויב לפצות. אם אותה אמת מידה תידרש מכתבה ומבית משפט, לא יהיו תוכניות תחקיר בטלוויזיה. נישאר רק עם "האח הגדול".
בל נשכח - מדובר בתוכנית הדגל של העיתונות החוקרת במדיה האלקטרונית. אם רמת הזהירות שננקטה על ידה אינה מספיקה, מה יגידו אזובי הקיר?
סולברג נכנס לדקויות העריכה העיתונאית. פסק דינו רווי הנחיות עריכה לעיתונאים, ואחת המשמעותיות בהן היא שיש להביא כל אמירה בתוך הקשרה. כך למשל, לאחר האירוע הורה סרן ר' לחייליו: "כל מי שנע, זז במרחב - גם אם זה בן שלוש - צריך להרוג אותו". בית הדין הצבאי קבע כי האמירה אינה עבירה פלילית. סולברג קבע כי האמירה מעוררת שאט נפש, אך אם היתה מובאת בהקשר, היתה מובנת כלא ראויה בלבד. דיין עמדה בבית המשפט על זכותה למתוח ביקורת על האמירה כמשקפת הלך רוח.
אין ספק כי אל-המס נכנסה לשטח אסור לתנועה. האם היתה מחבלת? סולברג קבע כי נטל ההוכחה בסוגיה מוטל על דיין. גם זו גישה בעייתית. בארה"ב נקבע כי בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית תוטל אחריות ההוכחה על התובע ולא על העיתונות.
כאן מתעורר קושי נוסף בהחלטתו של סולברג: לטעמו, ספק אם יש תועלת לציבור בפרסום כתבה בנושא העומד ממילא בפני בירור משפטי. "איזה ערך יש לעיתונות חוקרת כשהסוגיה הנחקרת כבר היתה לכתב אישום?" שואל סולברג. אם כך - לפי גישת סולברג אין טעם בקדום דיון ציבורי בעיתונות גם בפרשות קצב, אולמרט, הירשזון ואחרות מרגע שהוחלט על הגשת כתב אישום בעניינן. כיצד יתנהל ויכוח בשאלת ההתנהלות של רשויות התביעה ושל בתי המשפט ללא דיווח מסוג זה? אין לדעת.
יש בפסק הדין של סולברג כשלים לוגיים נוספים. לדוגמה: הכתבה הציגה באור שלילי גם את חיילי הפלוגה שעליה פיקד סרן ר'. סולברג קבע כי התייחסות הכתבה לחיילים מקרינה בצורה שלילית על סרן ר'. אלא שסולברג אימץ את מסקנות בית הדין הצבאי, שקבע כי יחסי החיילים עם סרן ר' היו עכורים וכי הם העלילו עליו עלילות.
טיב היחסים המעורער בין סרן ר' לפקודיו היה בין הגורמים שסייעו לזיכויו בבית הדין הצבאי. אם כך, כיצד קבע השופט סולברג כי הביקורת של דיין על החיילים משמעה הוצאת לשון רע על סרן ר'? לא ברור.
נועם סולברג, עורך ראשי. עובדה
עידו באום
11.12.2009 / 7:14