למה הטלוויזיה בישראל מפסידה מאות מיליוני שקלים?

"לפני עשור בדיוק, ב-1999 היה לנו ערוץ 1 ו-2. היום יש גם את ערוץ 10 והערוצים הייעודים, 9 ו-24. בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית לפני עשור היו רק חברות הכבלים והיום יש גם לווין והתחלה של dtt. באינטרנט אז היה לנו dial up והיום יש לנו אינטרנט בפס רחב. בסלולר היו באותה שנה 5.5 מיליון מינויים והיום יש 9 מיליון. הכנסות חברות הסלולר מתוכן כעת מוערכת ב-900 מיליון שקל בשנה לעומת כלל הכנסות ערוץ 2 שהן כ-800 מיליון שקל בשנה”. כך פתח שליח תשובה, מנכ"ל שותף בחברת טריגר-פורסייט, את הרצאתו על עתיד הטלוויזיה בכנס ראש פינה. ההרצאה היתה בנושא "ממדורת שבט לכיבוי שרפות", ובנ ניסה תשובה לנתח את הקשיים בשוק הטלוויזיה הישראלית לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות.

"אנחנו בעולם שהכל בו דיגיטלי - כל סוגי התוכן הם קבצים שמתאימים למגוון פלטפורמות. אז אם הכל כל כך טוב, למה זה כל כך רע? למה הטלוויזיה ב-2008 הפסידה 200 מיליון שקל? עוגת המדיה כולה היא 9 מיליארד שקל, וזה כולל הכנסות מדמי פרסום ודמי מנוי לטלוויזיה הרב ערוצית. בפרספקטיבה של עשור - שוק הפרסום ב-1999 עמד על 3 מיליארד שקל וקיוונו לצמיחה שנגיע ל-5 מיליארד שקל. בטלוויזיה לבדה, שוק הפרסום עמד על 1.1 מיליארד שקל בשנה ודובר על עלייה של 40%. בפועל שוק הפרסום כולו הגיע ל-3.8 מיליארד שקל ובטלוויזיה הנתח הוא 1.5 מיליארד שקל בשנה. זה פער של 600 מיליון שקל בשוק הפרסום בטלוויזיה וזהו מקור המשבר". תשובה הוסיף כי "במשברים כלכליים שהיו למדנו עוד כלל - הפרסום חוטף ראשון בתקופה של משבר ומתאושש לאט. עוד חלק בניתוח של 'מה השתבש' אז היה גידול חד ומהיר בפרסום באינטרנט וכניסה של גוף כמו גוגל. אלה שינויים בכללי המשחק שלא ניתן היה לצפות. מנגד, בסיס ההוצאות הקבוע בטלוויזיה מקשה על הסתגלות”.



לדברי תשובה, התפתחות האינטרנט ורוחבי הפס תשפיע מהותית על שוק התוכן הטלוויזיוני בעתיד הקרוב. "ברמה הטכנולוגית יש שילוש קדוש: לכידות, דיגיטציה, רוחב פס. זה פותר את ניהול המוסיקה בעולם וגם את ניהול התמונות. בעולם הוידאו והטלוויזיה זה עדיין לא פתור בגלל רוחב הפס שאינו מספיק עדיין. האם אנחנו צפויים לפתרון הבעיה בעשור הקרוב? כנראה שכן, בגלל הרשתות החדשות של בזק ו-hot. צוואר הבקבוק ייפתח, אנחנו מניחים שהחסם של רוחב הפס ירד. לכן מודל הצריכה שלנו יהיה הרבה יותר פרסונלי והמודל העסקי יהיה הרבה יותר ישיר - בעל התוכן מול הלקוח. מודל הצריכה הפרסונלי הוא שאני אראה מה שאני רוצה איפה שאני רוצה. המעבר מטלוויזיה לינארית לטלוויזיה פרסונלית יקרה”.



תשובה העריך כי “חסמי הכניסה לערוצי טלוויזיה יורדים. היום יש מעל 20 אלף ערוצי טלוויזיה בעולם לעומת 2,000 בלבד בשנת 2000. יותר אנשים - וברמת מקצועיות נמוכה יותר - מייצרים תכנים ומפיצים אותם. זה תופעת הלונג-טייל המפורסמת. בתחום המודל העסקי - בעבר השרשרת היתה בנויה על בעלי תוכן, ואז ספקי התוכן (ערוצים) ואז פלטפורמות השידור (כבלים, לווין, סלולר). היום בעל התוכן יכול להגיע לצרכן ישירות. אם אני יכול לקחת את התוכן מדיסני - אז דיסני לא צריכה את הערוצים והכבלים”. עם זאת, סייג תשובה ואמר כי "לא בטוח שהצרכן רוצה את העושר האינסופי. כשמסתכלים על בעיה של עודף תכנים ופרדוקס הבחירה, המסקנה היא שאדם שנותנים לו אינסוף - נתקע. לא כל המרבה הרי זה משובח”. תשובה העריך שעם הזמן הורדות הקבצים יהפכו מנישה של אנשים טכנולוגים למשהו יותר נפוץ.