הקרנות שהצילו את הבנקים סופרות כעת את הרווחים

ניו יורק טיימס



>> רבות מקרנות ההשקעה הממשלתיות שהשקיעו במוסדות פיננסיים במערב גרפו רווחים גדולים מהסיוע שהגישו למוסדות אלה בעת המשבר - וכתוצאה מכך למערכת הפיננסית הבינלאומית כולה. אותם אבירים הולכים כעת הביתה כשכיסיהם תפוחים.

קרן ההשקעות הממשלתית של כוויית, למשל, הודיעה בשבוע שעבר כי רשמה רווח של 1.1 מיליארד דולר לאחר שמכרה את הנתח שרכשה בסיטי בינואר 2008 - רווח השקול לתשואה שנתית של 37%. גם קרנות ההשקעות של ממשלות אחרות - כמו סינגפור, קטאר ואבו דאבי - גרפו רווחים נאים בעקבות השקעותיהן במוסדות פיננסיים זרים.



הרווחים הגדולים מדגישים כיצד קרנות ממשלתיות יכולות להפיק רווחים ממשברים כלכליים, גם כשמשקיעים גדולים אחרים רושמים הפסדים של מיליארדי דולרים. זאת ועוד, עולה השאלה אם בכוונת הקרנות הללו לפעול כמשקיעות לטווח ארוך, כפי שרבים העריכו, או שמא כמשקיעות קצרות טווח המעוניינות לגרוף רווחים מהירים.



רבות מהקרנות הללו השקיעו כספים בתחילת המשבר, כשהמוסדות הפיננסיים חיפשו נואשות גופים שישקיעו בהם. מסעות לגיוס משקיעים באסיה ובמזרח התיכון נהפכו לנפוצים כל כך, עד שבנקאים החלו לכנות אותם "שנחאי, מומבאי, דובאי, גוד-ביי".



מניות הפיננסים המשיכו לצנוח ב-2008, ואז נראה היה שעתיד ההשקעות הללו אינו מובטח. ואולם כעת, כשמניות הבנקים חזרו לעלות בשיעור גבוה יותר מתחזיות האנליסטים והממשלות נתקלות בלחצים פוליטיים פנימיים, הקרנות מנסות לגרוף רווחים - ומהר. "הן לא נלחצו למכור כשהשוק היה בתחתית", אומר מוחמד אל-אריאן, מנכ"ל משותף של פימקו, ומוסיף: "ועכשיו הן יכולות למכור".



גם gic, זרוע ההשקעות של ממשלת סינגפור, מסרה בספטמבר כי רשמה רווח של 1.6 מיליארד דולר בעקבות מכירת מחצית מהמניות שלה בסיטי; חברת ipic (international petroleum investment company), שבבעלותה המלאה של ממשלת אבו דאבי, מסרה ביוני כי תמכור חלק גדול מהשקעתה בבנק הבריטי ברקליס, ובכך תרשום רווח של כ-2 מיליארד ליש"ט על השקעה של כ-2 מיליארד ליש"ט; קרן ההשקעות של קטאר מסרה באוקטובר כי מכרה חלק מהנתח שלה בברקליס, גם כן תמורת רווח נאה.



לדברי אל-אריאן, המידע לגבי לרווחים שרשמו הקרנות בתקופת המשבר מוגבל. הקרן של ממשלת נורווגיה, אחת המדינות היחידות שמוסרות מידע שוטף על השקעותיה ומשקיעה בגופים פיננסיים, דיווחה שרשמה שנה עם רווחים נאים.



לא כולם זוכים



הרווחים הגדולים שרשמו ממשלות רבות בעולם יוצרים לחץ גובר והולך על ממשלת ארה"ב, כדי שגם זו תממש את אחזקותיה בגופים פיננסיים ותרשום רווחים. בנק אוף אמריקה מסר לפני כשבועיים כי הוא מצפה לאישור מהרגולטורים כדי להחזיר את כספי הסיוע שקיבל מהממשל, בסך 45 מיליארד דולר; סיטי, שבו מחזיק הממשל האמריקאי במניות מועדפות בשווי 20 מיליארד דולר ובנתח של כ-34% מהבעלות, נתן להחזרה של כספי הסיוע עדיפות עליונה, אך עדיין לא הצליח להגיע להסכם עם משרד האוצר האמריקאי.



כמובן, לא כל ההשקעות בגופים פיננסיים היו מוצלחות. צ'יינה אינווסטמנט קורפריישן, חברת ההשקעות של ממשלת סין, סבלה מנפילה קשה בשווי השקעה של 3 מיליארד דולר שביצעה בקרן ההשקעה הפרטית בלאקסטון. הנפקת בלאקסטון בבורסה לא עלתה יפה, והחמירה את ההפסדים.



טמאסק הולדינגס, קרן השקעות נוספת של סינגפור, החליפה את הנהלתה ושינתה את אסטרטגיית ההשקעות שלה, לאחר שהשקעות שביצעה בברקליס ובמריל לינץ' נכשלו. רשות ההשקעות של אבו דאבי (adia) היתה במצב דומה כשביצעה את ההשקעה הראשונה שלה בסיטי.



למרות כל אלו, ההחלטה של רשות ההשקעות של כוויית למכור את הנתח שלה בסיטי היתה מפתיעה למדי. בינואר 2008 היא השקיעה כ-3 מיליארד דולר בסיטי, במקביל למשקיעים נוספים כמו gic ,adia, חטיבת ההשקעות של מדינת ניו ג'רזי ומנכ"ל סיטי לשעבר, סנפורד וייל. באותו זמן השקיעה רשות ההשקעות הכווייתית גם כ-2 מיליארד דולר במריל לינץ', בנק ההשקעות הכושל שנרכש בשנה שעברה על ידי בנק אוף אמריקה.



בספטמבר אמרה רשות ההשקעות של כוויית כי אין בכוונתה למכור את אחזקותיה בסיטי ובבנק אוף אמריקה, מאחר שהאסטרטגיה הפיננסית שלה היא עם חזון לטווח ארוך. הרשות הסכימה להמיר את המניות המועדפות שהחזיקה בסיטי למניות רגילות. ואולם ביום ראשון שעבר הודיעה כי מכרה את הנתח שלה תמורת 4.1 מיליארד דולר, ובכך רשמה כאמור רווח של 1.1 מיליארד דולר.



מנגד, בעלי המניות הרגילות של סיטי לא היו מרוצים מביצועי המניה, שבינואר 2008 (כשכוויית רכשה את הנתח שלה) נסחרה בשער של 25 דולר למניה, ואילו כיום נסחרת בשער של כ-4 דולרים למניה.