המגזר הציבורי לא שילם את מחיר המשבר - אבל רוצה פיצוי

>> מנהלים רבים במשק מתמודדים עם הדילמה שמעסיקה את שר האוצר, יובל שטייניץ, בימים אלה: מצד אחד, לאחר שנה כה קשה צריך לטעת בעובדים קצת אופטימיות כדי שיהיה להם חשק לבוא בבוקר לעבודה. לכן מספרים להם שהחזקנו מעמד, שהמצב השתפר ושצלחנו את המשבר. מצד שני, המצב רחוק מלהיות נפלא, ואף מנהל לא רוצה תור של עובדים שמשתרך בכניסה לחדרו בבקשה לתוספת שכר. העובדים הרי חשקו שפתיים והרכינו את ראשם כל השנה, וסבורים שהגיע הזמן לפצותם. לכן, המנהל מתפתל ומסביר שהמשבר לא בדיוק מאחורינו, שיש עוד עננים, שהמנהלים מעליו עדיין בלחץ. וגם זה נכון.

אבל מצבו של שטייניץ שונה ממצבם של מנהלים במגזר העסקי. הוא לא קיצץ אפילו שקל לעובדים שנמצאים תחת אחריותו - עובדי המגזר הציבורי. אותם עובדים לא שילמו את מחיר המשבר הגלובלי. לעומתם, במגזר העסקי כמעט כל החברות שילמו מחירים כבדים בקיצוצי שכר, פיטורים, ביטולי הטבות, הורדת שעות נוספות וחופשות כפויות ללא תשלום. למרות זאת, מוצא שטייניץ את עצמו נאבק בלחצי שכר הולכים וגדלים של מגזרים ציבוריים שונים. בנוסף, הוא גם נתקל בהעלאת הווליום מצדו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שכבר הוציא את תופי המלחמה ומפזר רמזים עבים על כך שבשנה הקרובה לא יהיה שקט ביחסי העבודה.



אנשי האוצר מבינים זאת היטב, והם מתחילים להעביר את המסרים המתאימים. כך למשל, החשב הכללי באוצר, שוקי אורן, אמר בסוף השבוע ל"מעריב" כי הוא מזהה "אופוריה מזויפת" שנובעת בעיקר מעליות השערים החדות בבורסה בחודשים האחרונים. אורן ציין כי "הראלי של הבורסה ב-2009 גורם למצב רוח טוב, אבל לא בטוח שיש לכך סימוכין בכלכלה עצמה". עוד אמר אורן כי הבורסות בישראל ובעולם כולו עולות בגלל מדיניות מוניטרית אגרסיבית.



אורן צודק. הורדת הריביות על ידי הבנקים המרכזיים בעולם לרמה כמעט אפסית, חיסלה את אלטרנטיבות ההשקעה של החוסכים והבריחה אותם לבורסה. המבחן האמיתי של השווקים יהיה כשהריביות יתחילו לעלות. בינתיים, פרט לסטנלי פישר - שמנצל את המצב הייחודי בישראל ומעלה ריביות - לא ממהרים הנגידים האחרים ללכת בעקבותיו, וזוהי העדות הטובה ביותר לכך שהכלכלות עדיין מונשמות על ידי הבנקים המרכזיים.



גם שטייניץ עצמו הבהיר כי ב-2010 צפויים זעזועי משנה, וברור שמבחינה תקציבית המשק ימשיך לעבוד על שיעורי גירעון גבוהים יחסית. במצב כזה, זה מסוכן להתחיל לחלק תוספות שכר למגזרים שונים, ויכול לגרור חלקים רבים במגזר הציבורי להפעיל לחצים, לייצר סכסוכים ולהפוך את השירותים הציבוריים לזירת קרב מול האוצר.



שטייניץ צריך לזמן את עופר עיני לפגישה ולהציג בפניו את העובדות היבשות: 1. המגזר הציבורי לא שילם את מחיר המשבר הכלכלי. 2. המשבר הכלכלי בעולם לא הסתיים לגמרי. 3. למרות השיפור בפרמטרים רבים, החזרה לצמיחה גבוהה תהיה אטית. 4. כל עוד המגזר העסקי לא הולך בכיוון של התרחבות משמעותית בגיוסי עובדים ובשיפור תנאי השכר, אל לך לבוא בדרישות למגזר הציבורי. 5. מאחר שהמגזר הציבורי לא התייעל בשנת משבר כה קשה, בוא נראה איך אנחנו בכל זאת מתייעלים ומייצרים מקורות כדי לפתור בעיות של סגמנטים מסוימים בשירות הציבורי שהתגמול שלהם נמוך מאוד.



לא בטוח שזה ישכנע את עיני, לנוכח מערכת היחסים הקרובה והאידילית שפיתח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת הקמת ממשלתו. נתניהו לא שש אלי קרב בקדנציה הנוכחית בכל מה שקשור לתחום הכלכלי-חברתי. הוא עשה כבר אובר-רולינג כמה וכמה פעמים לשר האוצר שלו, אז מה ימנע ממנו לעשות זאת שוב? נכון שנתניהו מזוהה עם חזון השמן והרזה - שתמציתו היא הצורך בייעול השירות הציבורי - אך הוא מזמן כבר זנח את החזון הזה ועבר לבייבי הבא שלו (קיצור מרחקים בין מרכז לפריפריה ורפורמת הקרקעות והבינוי).



ניסיון העבר מלמד שייעול המגזר הציבורי נעשה רק כאשר המשק נמצא עם הגב לקיר, כפי שהיה ב-2003. כלומר, אולי המשבר מאחורינו, אבל לא תופעות הלוואי של היציאה מהמשבר - חוסר שקט ביחסי העבודה ולחצי שכר קשים.