גזענות או מציאות? פרופ' דגני: "לתלמיד ערבי שלא שולט בעברית אפשר לגלות סלחנות - בעסקים קצת פחות"

התשובות לשאלה מה מונע מערביי ישראל (אקדמאים ובכלל) להשתלב בשוק העבודה, רבות כמספר הנשאלים. פרופ' אבי דגני מבעלי מכון גיאוקרטוגרפיה משוכנע שלא מדובר באפלייה אלא בעיקר באי ידיעת העברית על בוריה, והוא גם בדק את הנושא.



אחד המחקרים האחרונים שערך מכון המחקר נבע מחוויה אישית של פרופ' דגני: "לאורך השנים העסקתי את בני המגזר הערבי מתוך רצון ומודעות לנושא". הוא מרחיב: "לצערי, ברגע שניסיתי לשלב אותם בתפקידי רוחב ולא רק כסוקרים ייעודיים, גיליתי שזו משימה בלתי אפשרית. המחסום העיקרי הוא השפה. רובם אינם שולטים מספיק בעברית. זה בא לידי ביטוי במושגים רבים שזרים להם, בהגייה לא נכונה של שמות, שלא לדבר על הגייה מזרחית או ערבית, שאנשים פשוט לא אוהבים לשמוע. אני לא יכול להושיב אותם מצידו השני של הטלפון כי בעסק שלי הם הפנים של החברה".



לגבי תפקידי בק-אופיס שאינם דורשים התמודדות עם קהל, אמר הפרופ' כי "ניסיתי לשתף פעולה עם איש מקצוע מוכר מהמגזר ובעל מוניטין בתחום דעת קהל. הדו"חות שכתב העידו מיד שהעברית לא שגורה בפיו. אם הייתי מגיש אותם ללקוחותיי, חלק גדול מהם אם לא כולם, היו אומרים שהמכון שלי לא רציני. גם כמרצה באקדמיה נתקלתי לא אחת בסטודנטים ערבים שמסיימים תואר באוניברסיטה אבל אינם שולטים בעברית. כשאתה מקבל עבודה סמינריונית אפשר לגלות סלחנות - בעסקים קצת פחות".



דבריו פרופ' דגני עלולים להישמע כבעלי גוון גזעני אלא שהדברים נאמרים מכאב ליבו. כבר שנים הוא עוסק בשאלה מה מבדל את ערביי ישראל ומונע את שילובם בחברה היהודית, תוך חיפוש אינטנסיבי אחר פתרונות. מחסום השפה, לטענתו, הוא אחד החסמים העיקריים שמעכב את השתלבות הערבים בתעסוקה ובחברה כאחד, והוא מתחיל במערכת החינוך.



הכתבה המלאה - מחר במדור קריירה