מה אין לטל ברמן, עפר שלח ואבי ניר במשותף? שיער

זה מתחיל בנסיגת קו השיער במפרצים, בקדמת הקרקפת או בקודקוד. גברים רבים בוודאי מכירים את הגירעון שנוצר בכמות השערות הצומחות ביחס לאלה הנושרות. שלבי הקרחה מתקדמים יותר יובילו לחיבור טריטוריות וליצירת קרחת מלאה. מעטים מקבלים את הדין בהכנעה. "זה לא נעים"; "זה מוריד את הביטחון העצמי"; "זה מבגר"; "פחדתי להיראות כמו סבא שלי"; "אף אחד לא נהנה לקום בבוקר ולראות חתול פרסי על הכרית", הם אומרים. והיה אחד שסיכם: "אי אפשר להסביר למה קרחת מפריעה. קרחת מפריעה כי היא קרחת".



השדרן ומנחה הטלוויזיה טל ברמן אפילו עשה על זה סרט: ב"הקרחת שלי" ששודר לפני כשנה בערוץ 2, שזר ברמן את תהליך ההקרחה עם תהליך ההתבגרות. את אובדן השיער הוא סיכם במלים "זה הפחד ממשהו שהולך ולא יחזור". כשנה לאחר השידור, ברמן כבר לא ממהר לשתף בהתקדמות הקרחת: "לא בא לי להיות המנהיג של הקירחים, לא רוצה את התפקיד הזה", הוא ענה כשפנינו אליו בבקשה להשתתף בכתבה.



השלכת שתוקפת את הפדחת הצמיחה תעשייה המלווה את המלחמה בתהליך. "זו תעשייה ענקית", אומר ד"ר אלכס גינזבורג, רופא עור ומומחה בתחום של השתלת שיער. "מיליארדים על גבי מיליארדים של בולשיט. ויטמינים, משחות ומה לא. קירח שייכנס לחנות טבע או אפילו לבית מרקחת וישאל אילו פתרונות יש להם עבור נשירת שיער, ימכרו לו את סבתא שלו. פרט לשני פתרונות מוכחים, שום דבר לא עובד. יש הרבה מקריחים שעבורם מדובר באובדן גדול מאוד, כמו לאבד אצבע. הם יעשו הכל כדי לעצור את אובדן השיער. אז הוא מוציא 200 שקל פה ו-200 שקל שם. התכשיר הקודם לא עבד, אבל אולי זה כן יעבוד".



אז מתי זה מתחיל, והאם הקרחת תגיע לפדחתו של כל גבר? "כל החיים אנחנו מאבדים שיער, זה אחד הסימנים להזדקנות", מספר גינזבורג. "אני תמיד נותן את הדוגמה של שמעון פרס. אם נשווה את קו השיער הנוכחי של שמעון פרס לזה שלפני 10 שנים, הקרחת עמוקה יותר כיום".







ההקרחה הגברית טבעית וידועה בכל העולם, אך גינזבורג טוען כי בקרב יהודים היא חמורה יותר: "בדומה לנטייה של יהודים לאף גדול, יש לנו נטייה גבוהה יותר להקרחה. באופן כללי, יהודים - ובעיקר ממוצא אשכנזי - מקריחים יותר ביחס לנוצרים או למוסלמים", הוא מסביר. מהמספרים עולה כי 70% מהגברים בעולם נמצאים בקבוצת הסיכון להקרחה מוקדמת, המתחילה כבר בעשור השלישי לחייהם. 30% מהגברים חוצים את גיל 30 בשלבים שונים של התקרחות, בגיל 40 המועדון גדל ו-50% מהגברים סובלים מהידללות שיער. עד גיל 50 סובלים 70% מהגברים מאובדן שיער.



הסיבות להקרחה גברית הן גנטיות-הורמונליות. אב קירח מגדיל את הסיכויים להקרחה של ילדיו, וגם האם יכולה להעביר את התכונה הגנטית. ההורמון האחראי להקרחה הגברית הוא דהידרוטסטוסטרון (dht). לדברי גיזנבורג, ההורמון קיים אצל כל הגברים, אבל כשיש גם השפעה גנטית הוא מתחיל לפעול. פעילותו מקצרת את שלב צמיחת השיער וגורמת לניוון זקיק השערה, שהוא צינור ההזנה שלה. התוצאה: השיער נהפך לדק יותר, קצר יותר ובהיר יותר. בשלב מאוחר יותר הוא נושר, ובמקומו לא צומחת שערה חדשה. הפגיעה מתרחשת בחלק מאזורי הקרקפת, בעיקר במפרצי הרקות ובפדחת. אחורי הראש והשטח שמתחת לאוזניים הם אזורים חסינים שלא סובלים מאיבוד שיער.



מלבד הנטייה היהודית להקרחה, שולף גינזבורג נתון לא מעודד נוסף: התהליך מתחיל כיום מוקדם בהרבה. "זה לא נדמה לנו, זה באמת קורה. אנחנו מקריחים מוקדם יותר מאשר לפני 20-30 שנה. כשהייתי בן 20, אף אחד מהחברים שלי לא הקריח. כיום, בתחילת שנות ה-20 שלהם, שניים מתוך שלושה חבר'ה צעירים מתחילים בשלבי התקרחות. שיעור גבוה מתחילים להקריח כבר בשירות הצבאי", אומר גינזבורג.



צביקה (שם בדוי), 31, קירח למחצה, אומר כי הסיפור האישי שלו תומך בתיאוריה של גינזבורג: "אבא שלי ואני הקרחנו באותו זמן. הוא היה בן 65 ואני בן 25. כשאבא שלי היה בגילי הוא היה שופע שיער, מעולם לא חשבתי שכבר בשנות ה-20 לחיי אתחיל להקריח".



חוקרים בעולם מתקשים להסביר מדוע גברים מתחילים להקריח בגיל צעיר יותר כיום: "יש האומרים שהגורם הוא לחץ נפשי", אומר גינזבורג. "אני לא קונה את זה. לפני 20-30 שנה לא היה לחץ? מצבי לחץ יכולים להיות סיבה, אבל הם תמיד היו כאן. ועדיין, אנחנו מקריחים יותר כיום". גם את השליפה המתבקשת - מחסור בוויטמינים - גינזבורג הודף במהירות. "אצל גברים בוודאי שלא. מחסור בוויטמינים יכול לגרום לנשירת שיער אצל נשים, וגם זה בשיעור נמוך. בישראל מדברים הרבה על ?עוני, עוני' - אבל כולם אוכלים טוב. אין פה אנשים שסובלים מתת תזונה או ממחסור בוויטמינים".



אז מה משפיע על ההקרחה? גינזבורג טוען כי השינויים של העשורים האחרונים הם האחראים להקרחת הגברים בגילים מוקדמים יותר. השינויים שחלו ברמות הקרינה שלהן אנו חשופים והשינויים בתזונה משפיעים על הגנים, ומפעילים את הגנים להקרחה בגיל מוקדם יותר. כך, גבר שלפי השעון הביולוגי הטבעי שלו היה אמור להקריח בגיל 40, מקריח כיום כבר בשנות ה-20 המוקדמות שלו.



"האוכל שאנו מכניסים לגופנו הוא משומר או מוקפא. בפועל, אנחנו אוכלים רק הורמונים", מסביר גינזבורג. "דבר נוסף שהשתנה הוא הקרינה. אנו משתמשים בטלפונים סלולריים, במחשב, במיקרוגל ובמה לא. אנחנו מכוסים בקרינה. בעוד 20 שנה ההשפעות של הקרינה יהיו ידועות לכולם, אבל ללא ספק יש לה השפעות, והקרחה היא אחת מהן. יש השפעות שמתגלות במאוחר. לפני 30 שנה, אנשים היו יושבים בשמש כדי לקבל ויטמין d. לא ידעו אז שהשמש גורמת לסרטן העור".







העולם שייך לצעירים



ההקרחה הגברית הולידה ז'אנר חדש בתחום עיצוב השיער לפני כעשור וחצי. רמי קלינשטיין היה בין הראשונים שהתהדר בקרחת המעוצבת, וכיום אפשר למצוא לא מעט כאלה משוטטות ברחוב. "אני לא מאמין שיש משהו שיכול לעצור את אובדן השיער, אז הלכתי על השיטה הפשוטה", מספר צביקה, הנוהג לגלח את ראשו.



גילוח של שיער הראש הגברי מוכר בישראל, ואולם בעולם הוא פחות נפוץ. "בשונה מיתר העולם, הקרחת המעוצבת נהפכה לפופולארית בישראל והיא משדרת מסרים שונים", מסביר ד"ר עופר נורדהיימר, היסטוריון של התרבות וחוקר אינטרנט מאוניברסיטת תל אביב. "באירופה, אדם הנוהג להסתובב עם קרחת מעוצבת נחשב לסקין הד - כלומר לאדם אלים בעל בעיות פסיכולוגיות המשתייך לימין הקיצוני ולניאו-נאציזם. בישראל אין קשר בין גילוח הראש למסרים כאלה".



גינזבורג מוסיף כי בישראל יש כל כך הרבה אנשים מגולחים, עד שהמראה נהפך להרגל. "בישראל ה'גלח' זו אופנה. פתאום אנחנו שומעים שזה סקסי", הוא אומר. גינזבורג מספר כי לפני חמש שנים ביצע סקר בקרב 100 נשים, מחציתן בנות 20-30 ומחציתן בנות 30-40. "שאלתי אותן אם היו יוצאות עם בחור קירח. בגילי 20-30, 80% ענו שלא היו מסכימות, אבל 55% מבנות ה-30-40 ענו שהיו מסכימות. אם הייתי עושה את הסקר כיום, סביר שהיינו מגלים ששיעור ההסכמה טיפס בעשרות אחוזים", אומר גינזבורג.



פעולת הגילוח היא סוג של השלמה עם תהליך ההקרחה. אף על פי שגילוח הראש נהפך לאופנה, מתעוררת השאלה מדוע בכלל להתאמץ ולגלח את הראש, ומדוע לא לטפח בגאון את המעט שנותר. "הקרחת האופנתית הופכת את הקרחת הטבעית לסוד, כאילו לא יודעים שחלק מהקרחת הוא טבעי. זה מה שבעצם רוצים להסתיר - את אובדן הנעורים", מסביר נורדהיימר.



לדברי נורדהיימר, אובדן השיער מסמל את ההתבגרות. בעידן שמתנהל בתפישה שהעולם שייך לצעירים, רוב הגברים לא רוצים להיחשב למבוגרים. "היו עידנים שבהם ההקרחה היתה תופעה מציקה פחות. לדוגמה, במאה ה-19, היית צריך להידמות לאדם זקן כדי למצוא עבודה טובה. צ'ארלי צ'פלין הלך עם מקל, עם כובע ועם שפם, כי זה מה שהיה נהוג אז. במאה ה-20 חל מהפך: הדור הצעיר הוא שנחשב".



נורדהיימר מוסיף כי הקרחת נהפכה לפופולאריות בישראל בשל הרגישות שיש לישראלים בנוגע למראה החיצוני שלהם. הקרחת המעוצבת היא פתרון פשוט וזול, ואפילו מחמיא. "אכפת לנו מאוד איך אנו נראים, יש לכך מקורות היסטוריים ותרבותיים. אחת הסיבות היא המסרים שהועברו בשואה, שיהודים הם מכוערים. בגלל זה חשוב לנו להיראות טוב", הוא אומר.







ביצים ורגלי צפרדעים



עבור אלה המקריחים ומבקשים לעצור את התהליך, התפתחה בעולם תעשייה של תוספים, תכשירים ותרופות הטוענים לעצירת ההקרחה - ובחלק מהמקרים אף להצמחת שיער חדש. ואולם אלה שניסו את שלל התכשירים מספרים על אכזבה גדולה. "ניסיתי המון דברים והוצאתי על זה גם לא מעט כסף", מספר יותם, 27, מתל אביב. "אבל זה פשוט לא עבד. מסרקים שממריצים את זרימת הדם, תרסיסים, ויטמינים ומשחות. הכל שטויות. זה היה בזבוז כסף. מצאתי דבר אחד שעובד - מכונת גילוח. כיום אני מגלח את הראש".



"התשובות בבתי המרקחת הן בלבלה אחת גדולה", אומר א', בכיר בתחום הטיפול בהתקרחות. "כל יצרן יכול להכריז על התמיסה שלו או על כל פתרון אחר. מגיעים אלינו מקריחים שהתנסו בביצים וברגלי צפרדעים והתייאשו, והם לא מגיעים לטיפול שיש לו קבלות. אני התגברתי על העובדה שיש לי קרחת, אבל יש אנשים שזה ממש מפריע להם, אז הם מנסים מכל הבא ליד. הקרחה היא לא בעיה קוסמטית, מדובר בבעיה רפואית. צריך ללכת לרופא ולהתייעץ אתו, ולא לנסות כל מיני תרופות אליל שמציעים בבתי המרקחת. הציבור לא מפנים את זה. זה כמו שלפני כמה שנים לא ידעו שאין אונות היא בעיה רפואית".



יש כמה דרכים להתמודד עם איבוד השיער מהפדחת הגברית. לאלה שהשלימו עם הנשירה ורק רוצים לטשטש את הידללות השיער, יש פתרונות קוסמטיים השכיחים מאוד בתעשיית הבידור. מדובר באבקה סיבית בשם טופיק, שמוצעת בגוונים שונים של צבעי שיער. היא עשויה מסיבים מיקרוסקופיים שיוצרו מחומרים אורגניים הזהים לשיער הראש (קרטין ופברוטאין). פיזור שלה מטשטש בקלות אזורים דלילי שיער. מחיר מכל הוא 150-200 שקל.



חלופה נוספת המסייעת לטשטש את אובדן שיער היא חבישת פאה. חלופה זו נהפכה לפחות פופולארית בשנים האחרונות מפני שההדבקה והקשירה של הפאה פוגעת בשיער שנותר.



במישור התרופתי, יש תרסיס הנקרא מינוקסידיל. זהו תרסיס המותז על החלקים המקריחים, ומרחיב את כלי הדם באופן שמגביר את זרימת הדם לקרקפת. הזרימה המוגברת מובילה יותר מינרלים לזקיקי השיער ומונעת את גוויעתם ואת נשירת השיער.



"מינוקסידיל גרמה למהפכה בתחום, כי היא היתה הראשונה שהצליחה לעצור את הנשירה", מסביר גינזבורג. ההערכות הן כי ב-40% מהמקרים מצליחה מינוקסידיל לעצור את נשירת השיער, וב-25% מהמקרים היא אף מביאה לצמיחת שיער חדש. המהפכה השנייה, אומר גינזבורג, הגיעה לפני כ-10 שנים עם פרופסיה, תרופת המרשם היחידה בתחום המצוידת באישור ה-fda (מינהל המזון והתרופות האמריקאי). אלה כדורים המכילים את החומר פינאסטריד. יש ליטול כדור פעם ביום, והחומר הפעיל בו מעכב את הפיכת ההורמון הגברי טסטוסטרון לדהידרוטסטוסטרון, הגורם לאובדן השיער. על פי מחקרים, הצליחה פרופסיה לעצור את נשירת השיער אצל 90% מהמשתמשים, וכ-60% זכו לצמיחה מחודשת של השיער.



שני החסרונות העיקריים בשימוש במינוקסידיל ובפרופסיה הם יצירת התלות אצל המשתמשים ומחירם. באופן תיאורטי, מי שתרופות אלה עזרו לו בעצירת הנשירה או אף בצמיחה של שיער חדש, יידרש להמשיך ליטול את התרופה כל חייו. הפסקת השימוש בתרופות אלה תחזיר את נשירת השיער תוך כמה שבועות או חודשים. חיסרון נוסף הוא המחיר: מדובר בעסק לא זול בכלל. חבילה חודשית של פרופסיה עולה 300 שקל. כל קופות החולים מסבסדות את התרופה כיום, כך שמחירה לצרכן דרך הקופה הוא 250-200 שקל בחודש. מחירו של מכל מינוקסידיל (80 מ"ל) המספיק לכ-30-40 יום בשימוש דו-יומי, הוא כ-145 שקל.



לפי הערכות, כ-50 אלף איש בישראל נעזרים בפתרונות תרופתיים (במרשם רופא או ללא מרשם). מחזור המכירות השנתי של פרופסיה בישראל נאמד בכ-100 מיליון שקל. חלופה נוספת, יקרה יותר, היא השתלת שיער. בשיטה זו, משתילים באזורים קירחים שיער שנלקח מחלקים שאינם מקריחים, כמו מאחורי הראש ומהעורף. אחוזי הקליטה של זקיקי השיער הם גבוהים - כ-95%. עם קליטתם, ממשיכים הזקיקים לצמוח בהתאם למטען הגנטי שלהם, כלומר הם לא מושפעים מפעילותו של הגן הגורם להקרחה.



"זה שיער שלא נושר", מדגיש גינזבורג. "יש לי קולגה קוריאני שרצה לוודא שזה עובד. הוא השתיל שערות מהעורף בצוואר וברגל, וזה עובד. אפשר להשתיל שיער אפילו בכף היד". לדברי גינזבורג, אפשר להשתיל שערות מכל מקום שעיר בגוף: "עשינו השתלות של שיער שנלקח מבית השחי. טיפלתי פעם בחרדי שרצה להשתיל שיער בזקן, והיינו צריכים שיער מקורזל. מאיפה לוקחים שיער מקורזל? מהערווה".







הפתרון של השתלת שיער שמור לאלה שהפרוטה מצויה בכיסם. המחיר תלוי כמובן בכמות השתלים המבוקשת. המחיר הממוצע להשתלה הוא כ-14-17 אלף שקל. תחום השתלות השיער מגלגל בעולם כ-1.5 מיליארד דולר. מחזור המכירות השנתי המקומי נאמד ב-10 מיליון שקל. גינזבורג הוא הדמות הבולטת בישראל בתחום השתלות השיער ("היו עוד, אבל הם לא היו טובים והם הפסיקו"). הוא מסרב לחשוף את רשימת המושתלים ("כמעט כל מי שעשה, עשה אצלי"), אבל הוא מספר כי בולטת נוכחותם של זמרים, פוליטיקאים ובעיקר עורכי דין ("זה נותן להם כוח ועצמה").



למרות החשאיות הנשמרת בנוגע למושתלים המקומיים, גינזבורג מסגיר בנדיבות דמויות מוכרות בעולם שעברו השתלת שיער: ראש ממשלת איטליה סילוויו ברלוסקוני ("שתי השתלות, והוא גם משתמש בטופיק"); סטיבן סיגל ("עבר השתלה וגם משתמש בטופיק"); וגם קלינט איסטווד ומנהיגים מהעולם הערבי כמו נשיא מצרים חוסני מובארק ושליט לוב הקולונל מועמר קדאפי. לגבי הדמויות המוכרות מהעולם הערבי הוא מוסיף: "השתלות שיער פופולאריות בעולם הערבי ולא בגלל הקרחת. יש הרבה השתלות גם באזור השפם. אצל הערבים זה נחשב לסמל של גבריות. אזורים דלילים בשפם יכולים להיות טראומטיים", הוא מספר.



גם נשים מאבדות את זה



ההקרחה מאפיינת את המין הגברי, אך גם נשים סובלות ממנה. "הקרחה אצל גברים ונשים משפיעה באופן שונה לחלוטין. גבר יכול להיחשב למושך בין אם הוא בעל שיער ארוך ושופע ובין אם הוא בעל קרחת אופנתית. אובדן שיער אצל אישה הוא טראומטי - אובדן שיער מסמל אובדן נשיות, וזה קשה הרבה יותר", אומר ד"ר עופר נורדהיימר, היסטוריון של התרבות וחוקר אינטרנט מאוניברסיטת תל אביב.



לדבריו, אובדן הנשיות נחשב לקשה יותר מאובדן הנעורים. הוא נותן דוגמה היסטורית למשמעות הקשה של אובדן השיער עבור נשים: בתום מלחמת העולם השנייה, כשהסתיים הכיבוש הגרמני, חיפשו הצרפתים נשים צרפתיות שניהלו בזמן המלחמה מערכת יחסים עם חיילים גרמניים, כדי להענישן. העונש היה גילוח של שיער ראשן והוצאתן כך לתהלוכה בכיכר המרכזית של העיר.



"אובדן השיער הדגים את נטילת כבודה של האישה ויש לכך סימוכין רבים בקולנוע. אפשר למצוא נשים שמגלחות את שיער ראשן מרצון, ומתישהו בעבר הופיעה איזו דוגמנית קירחת שבטח קיבלה המון כותרות. אבל 99.9% מהנשים לא בוחרות ללכת קירחות", אומר נורדהיימר.



אצל נשים, בשונה מגברים, יכולות להיות סיבות רבות לנשירת שיער. הראשונה שבהן, בדומה לגברים, היא הסיבה הגנטית-הורמונלית. אובדן השיער אצל נשים מתחיל עם הגיען לגיל המעבר. עד לשלב זה, רמות הטסטוסטרון והדהידרוטסטוסטרון בגופן נמוכות באופן משמעותי מרמות ההורמון הנשי אסטרוגן, המנטרל אותן. בגיל המעבר יש ירידה חדה ברמת האסטרוגן, וכך נחשפות גם הנשים להשפעה ההרסנית של הדהידרוטסטוסטרון על זקיקי השיער, והן מתחילות לאבד שיער.



איבוד השיער אצל נשים שונה מזה של גברים. הוא לא מתמקד באזורים מסוימים בקרקפת, אלא מפוזר בראש. סיבות נוספות לאובדן השיער אצל נשים היא תזונה לקויה: דיאטות או תפריט צמחוני עשויים להוביל למחסור בחלבונים ובברזל. גם הפסקה של נטילת גלולות למניעת הריון וכן לידות גוררות לא פעם תקופות של איבוד שיער.



ד"ר אלכס גינזבורג, רופא עור ומומחה בתחום של השתלת שיער, מציין כי גם לעונות השנה יש השפעה על נשירת השיער אצל נשים: "כשיש שלכת, נשים סובלות מנשירת שיער מוגברת. בחודשים האחרונים היה פיצוץ של פציינטיות שנבהלו מכמויות השיער שאיבדו". גינזבורג מציין כי נשים נוהגות "להתעסק הרבה עם השיער": "קשירת זנב סוס מהודק, נגיעה ומשיכה שיטתית של השיער מחלישים את השיער וגורמים לנשירה. גם טיפולים כימיים לשינוי מבנה השיער, כגון החלקות, עשויים לגרום לנשירה".



תעשיית הטיפול באובדן שיער אצל נשים שונה מאוד מזו של הגברים. אצל גברים הסיבה לאובדן שיער ידועה וסל הפתרונות המומלצים על ידי רופאי העור מצומצם יחסית. מגוון הסיבות שיכולות לגרום לאובדן השיער אצל נשים מגדיל את סל הפתרונות, וכדי להתאים את הטיפול יש לבצע בדיקות מקיפות. גינזבורג מסביר כי לא כדאי להתפתות לתעשיית היופי, שלא פעם מציעה שמפו ומרכך כמלחמה באובדן השיער: "אלה שטויות. שמפו ומרכך טובים יכולים לגרום לשיער להיראות יותר טוב, אבל בפן הטיפולי אין להם השפעה".



טיפול באובדן השיער אצל נשים נפתר לא פעם בתוספי תזונה. במקרים מסוימים, אפשר להשתמש בתרופות המומלצות לגברים, כמו מינוקסידיל או פרופסיה. גינזבורג מסביר כי פרופסיה ניתנת לנשים רק לקראת סוף העשור החמישי לחייהן.