אולי פשוט נשים את שרי אריסון על שטר וזהו?

עבודה רשלנית ואנכרוניסטית הוציאה תחת ידה הוועדה בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל, שהמליצה על החלפת הדמויות המוטבעות על שטרות הכסף. הוועדה המליצה להחליף את דמויותיהם של משה שרת, ש"י עגנון, יצחק בן צבי וזלמן שז"ר בשמות של כבישים, שדות תעופה ורחובות המתמחים במכירת רהיטים כמו בגין, רבין, בן גוריון והרצל.

כנגד הוועדה ובנק ישראל, שמתעתד להחליף את שטרות הכסף בשנים הקרובות, כבר הושמעה ביקורת רבה - אם כי לא מהטעמים הנכונים. הביקורת מתמקדת בהיעדרם של נשים, מדענים ואנשי רוח מרשימת האישים שיונצחו על גבי השטרות החדשים.

אך אלה הן הבעיות הקטנות. הבעיות היותר קשות של הוועדה נוגעות לניתוק מהשטח ולחוסר היכרות עם צורכי השעה בשוק הכספים הישראלי. כסף הרי ידוע כדבר מלוכלך, ולכן אין סיבה לטמא את דמותם של הרצל ובן גוריון בו. ואם כבר רוצים להנציח פוליטיקאים, אזי ברור שרבין ובגין אינם הדמויות הראויות להנצחה. מוטב היה להשאיר את הכבוד הזה לפוליטיקאים אחרים, כמו אברהם הירשזון ושלמה בניזרי, שיש להם קשר הדוק יותר לשטרות של כסף מזומן.

לא רק בבחירת הדמויות כשלה ועדת טירקל, אלא גם בשבלוניות של המסקנות. הזמנים הרי משתנים, הטכנולוגיה מתקדמת ושיטות המסחר החדשניות מחייבות ריענון כללי של הפורמטים של השטרות והמטבעות. הוועדה היתה צריכה לצאת מהקופסה ולהמליץ על שורת הרעיונות הבאים, כדי לתת מענה לצורכי השוק:

לא ברור איך לא חשבו על זה עד עכשיו. בשנה האחרונה מצאנו עצמנו קוראים שוב ושוב לטייקונים ולאנשי עסקים שהסתבכו וחייבים כסף לחוסכים "להביא כסף מהבית". קוראים וזועקים, ולא נותנים דעתנו לקושי הלוגיסטי הכרוך בהבאת סכומים שכאלה מהבית. הרי קשה לדרוש מאדם או מטייקון לסחוב ערימות של שטרות על גבי מריצות, כדי להחזירן לציבור. הכסף יכול להתעופף ברוח, ובמקרים רבים נדרשות עשרות ומאות מריצות כדי לפרוע את כל החוב. שלא לדבר על אלה שמחזיקים את הכסף במטבעות.

לכן, יש לפתור את הבעיה הלוגיסטית הזו ולהנפיק לאלתר שטרות של 100 מיליון שקל. אמנם קיים חשש שאותם חייבים ימשיכו להתנער מחובם לציבור ולכן לא יימצא שימוש לשטרות אלה, אך לפחות נדע שהבעיה אינה לוגיסטית. אין מתאימה מדמותו של לב לבייב לעטר את השטר החדש. כדי לא לקפח טייקונים אחרים, יש לייצר שטר שנשרף מהר עם דמותו של ארקדי גאידמק, ושטר שיחולק בחינם, עם תמונתו של שלדון אדלסון.

אין ספק שהציבור בור לחלוטין ואינו יודע כמעט אף פעם מה הוא משלם ועל מה. כולנו מפקידים מדי חודש כספים בקופות גמל, ביטוח מנהלים וקרנות פנסיה. הסכומים נמהלים בסכומים קודמים שהפקדנו, מתערבבים עם תשואות שמושגות בבורסה ומותירים אותנו חסרי אונים אל מול השאלה: כמה לעזאזל אנחנו משלמים?

ובכן, הפתרון לבעיה הוא פשוט - והטכנולוגיה כבר קיימת. יש לייצר שטרות כסף עם ספח ניתן לתלישה, כמו כרטיס קולנוע. בכל הפקדה של 100 שקל לקופת גמל או קרן פנסיה, יתלוש לנו בית ההשקעות את הספח של דמי הניהול, בגובה 2%, וישים אצלו בכיס. כך נדע כבר בהפקדה שה-100 נהפכו ל-98. בביטוח מנהלים הפרקטיקה תהיה מעט שונה: חברת הביטוח תתלוש את הספח של ה-2% ותעניק אותו לחוסך. שאר הכסף יילך אליה. דמותו של האזרח הקטן תוטבע על גבי השטר, כהוקרה לתפקיד הגדול שהוא ממלא בעסקה.

היעדרו של מטבע כזה הוא אחד המחדלים החמורים של בנק ישראל, ויש בו כדי להעיד על הניתוק של הבנק המרכזי מהשטח. לו היו אנשיו מסתובבים קצת בקניונים, ברשתות המזון ובשווקים, הם היו מגלים דבר מוזר: כמעט כל המחירים מסתיימים ב-99 אגורות - 7.99, 29.99 וכו'. הסוחרים לא נוהגים להחזיר אגורה לקונים ויש הסבורים כי הסכום שנאגר בקופתם עקב אי החזרת עודף מסתכם בגובה התל"ג של מלטה. זה מלמד על צורך גדול של השוק במטבע הזה, שיקל על מצוקת הסוחרים. מאחר שמהשטרות החדשים נפקד מקומו של איש רוח, נראה כי הכבוד להיות מוטבע על המטבע החדש יוענק לאלי רייפמן. הוא עושה הרבה רוח, ויש אומרים שהוא לא שווה שקל.

איזו דמות או ציור מוטבעים על המטבע הנוכחי של השקל? ככל שתאמצו את מוחכם, לא תצליחו להיזכר.

ככה זה כשבוחרים בציור חסר ייחוד, בשעה שבחוץ מסתובבים כל כך הרבה אנשים שראויים להנצחה. למשל, רמי לוי - האיש שמטלטל את רשתות השיווק פעם אחר פעם עם מבצעים כמו "עוף בשקל".

על כן, יש להעניק את הכבוד לרמי לוי או לעוף - הנמוך מביניהם. במקרה שרמי לוי יסרב, אפשר להטביע על גבי המטבע את דמותו של הנרקומן ההוא שעוצר אותנו ברחוב ואומר "אחי, יש לך שקל לתת לי לאוכל?".

אם הוא רוצה להישמע אמין יותר, הוא צריך לבקש שקל לעוף.

אופנת הסדרי הממון אמנם מפרנסת בכבוד צבא של עורכי דין, אבל ניתן בקלות לחסוך את הביורוקרטיה הזו. לשם כך יש לפתח שטר עם ספח, בדומה לזה של גופי הפנסיה והגמל, שמאפשר לבן/בת הזוג לקבל את חלקו ברכוש במקרה של פרידה. הסידור הזה חוסך התדיינות ארוכה בבתי משפט, הטחת האשמות מכוערת ואי הבנות.

כבר בעת ההתקשרות בין הצדדים, יציג הצד העשיר את השטר ואת הספח, ויאפשר לקונה לדעת בדיוק כמה יקבל במקרה של אקזיט. זה עומד בדרישות החוק לסימון מחירים, ומאפשר לתת למגזר הנשי שמקומו נפקד מהשטרות החדשים של בנק ישראל ייצוג הולם. כן, דמותה של שרי אריסון תוטבע על גבי השטר. ממילא רוב השטרות בישראל שייכים לה.

חוסר היצירתיות של בנק ישראל פשוט מקומם. מדוע יש לשטרות סכום אחד קבוע? מדוע לא ערך משתנה בהתאם לנסיבות?

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר הוא הראשון להכיר בצורך של שטר בערך משתנה. הוא הזיז במו ידיו (ובאמצעות עשרות מיליארדי דולרים) את ערכו של הדולר מ-3.2 שקלים לאזור ה-4 שקלים. אבל המעורבות בשוק המט"ח כרוכה בסיכונים רבים ובהוצאה כספית גדולה, שיכולים להיחסך בקלות. כל שנדרש הוא שטר עם שורה ריקה במקום שבו כתוב שוויו. מדי בוקר יפרסם פישר את שווי השטר באותו יום, והמשתמשים ימלאו את הסכום בעזרת עפרון מחיק. אין מתאים מפישר לקבל את הכבוד לעטר בדמותו את השטר, שייקרא שקל/דולר.

מגיפת הצעות החוק הפרטיות של הח"כים עולה למשלם המסים ממון רב. כל ח"כ רוצה לספק לבוחריו הטבות, הנחות והקלות, ולפעמים הם סתם רוצים לחוקק חוק שייתן לכל ח"כ אייפון. הח"כים לא נותנים דעתם על העלויות של הצעות החוק שלהם. זה לא מעניינם. הם רוצים להיטיב עם העם ולקבל תמונה בעיתון.

אשר על כן, לכל הצעת חוק בעלת משמעות כספית יונפק שטר עם דמותו של הח"כ המציע, ועם תג המחיר שזו תעלה לציבור. שר האוצר, יובל שטייניץ, הביע הסכמה להרחיב את היוזמה ולהנפיק שטרות דומים גם למערכת המשפט שמייצרת פסיקות שעולות לנו מיליארדים. דמותה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש תוטבע על השטר, והנה, יש לנו עוד אשה.

עולם המסחר והעסקים מזמן לנו מעת לעת מצבים עסקיים שמחייבים יכולת תמרון ואלתור, ואין להם פתרון במחזור השטרות הקיים.

למשל, אין שום פתרון לכך שבנקאים לוקחים משכורות עתק כל ימות השנה, אך כשהבנקים קורסים, הציבור משלם את המחיר. כך גם אצל טייקונים ומנפיקי איגרות חוב שלוקחים את כספי החוסכים וקונים בתים בלונדון, מטוסים פרטיים וגורדי שחקים במנהטן, עד הרגע שבו הם מסתבכים ומבקשים מהחוסכים הקטנים: תפרסו לנו, תמחקו לנו, תמחלו לנו. למצבים כאלה צריך לייצר שטרות חדשים שיאפשרו לנו, החוסכים, יותר שליטה על הכסף שלנו.

זה הולך ככה: אנחנו נותנים להם שטר, וברגע שהם מתחילים להשתולל ולקנות יאכטות, אנחנו שולפים שטר "עצור". אם הם ממשיכים לבזבז את כספנו, אנחנו שולפים שטר "החלף יד" ומקבלים את כספנו בחזרה. אם הם לא מחזירים לנו את הכסף, נשלוף את השטר האימתני "2+", שפירושו: תחזיר לנו את כל מה שקיבלת, פלוס השליטה בחברה שלך