לפני הכל, עובדה אחת צריכה להיות ברורה: תוכנית ויסקונסין ("אורות לתעסוקה") אינה מייצרת ולו מקום עבודה אחד. היא נוטלת את מקומות העבודה המעטים הפנויים במשק, ומבצעת בהם "השמה". בלי ההשמה, מובטל אחר היה מקבל את אותו מקום עבודה בכוחות עצמו, ואפילו, שוו בנפשכם, בלי שנצטרך לשלם לאיש עסקים פרטי 34 אלף שקל להשמה.
אכן, למי שמשפשף את העיניים, 34 אלף שקל זה הסכום המדהים שמשלמת המדינה להשמה אחת בוויסקונסין. בחברות כוח אדם רגילות התעריף הוא משכורת אחת. בשירות התעסוקה עלות ההשמה היא 600 שקל בלבד.
ועוד קצת מספרים שלא סופרו לארלוזורוב, ומבהירים את התרמית הגדולה של ויסקונסין: התקציב השנתי של הפיילוט לתוכנית הוא 170 מיליון שקל. בכסף הזה ביצעו הזכיינים הפרטיים 360 השמות בחודש. שירות התעסוקה, לעומת זאת, עם תקציב צנוע של 147 מיליון שקל בשנה, ביצע השמות של 12 אלף מובטלים בחודש (!).
ארלוזורוב מאשימה אותי כי "שכחתי" להתעמק בפרטים. זו האשמת שווא שאין בה הגינות. הוויכוח על התוכנית הוא לגיטימי, אבל מותרת גם טיפה צניעות, נוכח העובדה שאני ולא מעט מחברי חיים את הנושא ובקיאים בו. מתקפת היחצ"נים בשכר שמשרתים את הזכיינים ואת התמ"ת פוסחת עלינו - אנחנו פשוט מכירים את העובדות.
אני מודה, יש דברים ששתינו לא יודעות. שאילתא שלי למשרד התמ"ת מלפני כמעט חודשיים שבה בקשה לכמה פרטים פשוטים לא נענתה. לא נענו שאלות כמו עלותם של הפיקוח והתשלומים למרכזים, אילו הכשרות ניתנו, משך ההכשרה, מי נתן אותה, כמה משתתפים קיבלו אותה, איזו תעודה ניתנה בסופה.
פרטים שהמחוקק חייב לדעת לפני שהוא מצביע, וגם העיתונאי צריך לשאול לפני שהוא כותב. כמו גם הפרט הנשכח כמה תעלה התוכנית. גם זה פרט סודי. אני נאלצת להעריך כי היא תעלה כמיליארד שקל בשנה.
דרושים מקומות עבודה - ולא חברות השמה
עוד עובדה מרה: רוב ההשמות הן בעבודות דלות שכר שאינן מחלצות מעוני. באורות לתעסוקה נרשמו 13,269 "מטופלים" בשנתיים, מתוכם רק 7,014 מצאו עבודה. 66% מהם בעבודות שמרוויחים בהן פחות מ-3,000 שקל בחודש. ממוצע השכר החודשי למשתתף הוא 2,791 שקל. לבצע בעלות של 34 אלף שקל השמה לשכר רעב שכזה זו לא הצלחה. זו חרפה מוסרית וכלכלית.
אין סוף לדברים המקוממים. ההתניה כי מענק מס הכנסה שלילי ישולם רק ביישובים שיסכימו לויסקונסין; הניסיונות לפתות את עובדי שירות התעסוקה במענקים ובלבד ש"יסכימו" לתוכנית; היחס המשפיל למטופלים שהופקרו בידי אנשי עסקים. וגם, כן, אף אחד בטח לא ייפול מהכיסא: המעורבות הגבוהה של אנשי אוצר לשעבר בעסק הרווחי הזה.
הממונה על השכר באוצר לשעבר, למשל, יובל רכלבסקי, כבר חתם על שותפות עם חברה אוסטרלית ומתכוון להתמודד במכרז. לא מזמן הוא עשה סבב מפגשים באוצר כדי לקדם את ענייניו. כל הדלתות נפתחו לפניו. והוא לא היחיד. ויסקונסין רוחשת יוצאי אוצר לדורותיהם. חבל שלא הפגינו את כישוריהם בתחום התעסוקה כשעבדו בשרות המדינה.
לא חברות השמה פרטיות במיליארדים דרושות לנו, אלא מקומות עבודה חדשים אמיתיים שיספקו פרנסה בכבוד לעובדים. לו לשם היה הולך הכסף שנשפך על ויסקונסין, כבר היינו במקום אחר. אלא שאצלנו כנראה אי אפשר להתאפק ומישהו פשוט חייב להשליך באיזה שהוא שלב, כסף, המון כסף, על ראשם של מתעשרים פרטיים.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה.