כיצד הפך שוק התקשורת לפרת מזומנים?

למעשה, מתחילת העשור הנוכחי לא נכנסה אף חברת תקשורת מהותית חדשה לשוק המקומי. ב-1999 היתה זו חברת פרטנר, שנכנסה אחרונה לשוק הסלולר, וביולי 2000 עלתה לאוויר yes כמתחרה למונופול הכבלים.

שתי החברות הטריות נהנו מהכסף הזול אז. פרטנר הצליחה להנפיק את מניותיה בארה"ב בנובמבר 1999 - עשרה חודשים בלבד לאחר שעלתה לאוויר. כל הכסף שימש אותה להחזר הלוואת הבעלים שקיבלה מהם בעת הקמתה. yes נהנתה מהכיסים העמוקים של בעלי הבית שלה.

אך הסיפור של yes מורכב יותר. משרד התקשורת ביקש לשבור את מונופול הכבלים אך לא מצא משקיעים שיסכימו להמר על חברת לוויין. בסוף, הצליח המשרד "לשכנע" את בזק הממשלתית להוביל את ההשקעה יחד עם יורוקום. כמו הרבה מקרים בעבר, גם הפעם עירבבה המדינה בין שני תפקידיה - כבעלת שליטה בבזק וכרגולטור של שוק התקשורת.

התוצאה הרעילה לא איחרה לבוא. yes נהפכה לכלי בידי בעלי המניות שלה. יורוקום ובזק הזרימו לחברה הלוואות ללא כיסוי כדי להרוויח. יורוקום הרוויחה כספק הממירים הבלעדי של yes, ובזק הרוויחה כאשר גרמה באמצעות yes לסחרור השקעות בתוכן. סחרור זה דחף את חברות הכבלים, המתחרות העיקריות של בזק בתחום האינטרנט והטלפון, לסף חדלות פירעון.

ב-2001, בשיא התחרות האכזרית בין הכבלים ל-yes, השיקה בזק את שירותי האינטרנט המהיר שלה. היא קיבלה בלעדיות על שירות זה למשך שנה וחצי, במהלכן נאסר על הכבלים לשווק שירות מתחרה. כיום, תשע שנים לאחר מכן, בזק עדיין מחזיקה בכ-60% משוק האינטרנט, לא מעט בזכות בלעדיות זו.

2002 היתה שנה קשה מאוד עבור המשק כולו, אך בעיקר עבור שוק התקשורת. בועת האינטרנט והטלקום התפוצצה שנה לפני כן, והותירה את חברות הכבלים - תבל, מתב וערוצי זהב - בעיצומו של תהליך השקעות לשדרוג הרשת לדיגיטלית. במקביל, ניהלו חברות הכבלים מאבק מול yes בתחום התוכן, דבר שהזניק את ההוצאות שלהן לשמים ואיפס את רווחיהן המונופוליסטיים.

לקראת סוף 2002 קרסה תבל תחת חוב אדיר של 2.8 מיליארד שקל ועברה לבעלות הבנקים. קריסה זו היא אחד הגורמים שעיכבו במשך שלוש שנים נוספות את המיזוג שתוכנן בין החברות. בדיעבד, בזק הצליחה להחליש את הכבלים. גם כיום, שבע שנים לאחר קריסת תבל, סובלת HOT מנטל חוב גבוה מאוד, שמנע ממנה להתמודד בעוצמה מול בזק.

קריסה נוספת שהתרחשה ב-2002 היתה של גד זאבי, בעל המניות הפרטי הגדול ביותר בבזק. זאבי רכש 20% ממניות בזק ב-2001 מידי בנק ההשקעות מריל לינץ' תמורת 643 מיליון דולר. הוא קיווה להתחיל במהלך השתלטות על החברה, בניגוד לעמדת המדינה. בנובמבר 2002 הצליחה המדינה לייבש את זאבי, שכן לא אישרה לבזק לחלק דיווידנדים.

ללא תזרים מבזק, נאלץ זאבי להעביר את מניותיו לכונס נכסים. קריסתו של זאבי התרחשה שלושה ימים בלבד לפני פתיחת חדרי המידע בהליך ההפרטה של בזק. אף אחד מששת הגופים שהתעניינו ברכישה לא הסכים אפילו להיכנס לחדר המידע. ניסיון ההפרטה נכשל, ובזק נשארה בידי פקידי המדינה למשך שלוש שנים נוספות.

מיזם משותף של סלקום ושאול אלוביץ', בשם אופק, סגר את שעריו ב-2002. לאחר שנתיים של תקוות והשקעה של עשרות מיליוני דולרים, החליטו שני הגופים לא להקים חברת תשתיות אלחוטיות שתתחרה בתשתיות הקוויות של בזק. אלוביץ' גנז זמנית את הרעיון ליהפך לטייקון תקשורת, אותו הצליח לממש השנה, כאשר ורכש את השליטה בבזק.

כתגובה לכישלון אופק, החליט משרד התקשורת להקים את ועדת קרול, שבחנה את הדרכים להגביר את התחרות מול בזק. הוועדה פירסמה את המלצותיה במהלך 2003, כאשר ההמלצה העיקרית היתה כי התחרות בישראל תתבסס על תשתיות עצמאיות.

המשמעות היא שכל חברה שתרצה לספק שירותי תקשורת תיאלץ להקים בעצמה תשתיות. יש האומרים כי המלצות אלה נתפרו למידותיה של חברת הכבלים, שכן היה ברור למדי כי אין כדאיות להקמת תשתית תקשורת שלישית, לצד זו של בזק והכבלים.

המלצות אלה שמרו למעשה על הדואופול של בזק והכבלים בתחום הטלפון עד 2006, אז טפחה המציאות על פני משרד התקשורת. אף מפעיל לא ניצל את רישיונות המפ"א - מפעיל תקשורת פנים ארצי - שגיבשה הוועדה, והמשרד נאלץ לשנות מדיניות זו ולאשר מפעילי VOB, אשר מספקים טלפון על בסיס תשתיות של אחרים.

במבט לאחור, נראה שוועדת קרול היתה מקובעת סביב פרדיגמות ישנות, ולא הצליחה לחזות את כיוון ההתפתחות של שוק התקשורת. כיום ברור כי התחרות העתידית בשוק תהיה מבוססת בעיקר על שירותים, ביניהם שירותים וירטואליים, ולא על תשתיות עצמאיות.

אירוע נוסף שהתרחש ב-2003 היה הקמת HOT, כלומר המיזוג השיווקי והתפעולי בין שלוש חברות הכבלים - תבל, מתב וערוצי זהב. בשנה זו החלו החברות מסע ארוך של מיזוג, אשר למעשה עדיין לא הגיע לסיומו, גם שש שנים לאחר שהחל. חברת הכבלים HOT עדיין סוחבת עמה בעיות תפעוליות בשל קשיי המיזוג, כאשר הסיבה העיקרית לכך היא חוסר רצון של בעלי השליטה ההיסטוריים בה, כלומר אליעזר פישמן, ארנון מוזס ודלק, לבצע את ההשקעות הנדרשות לשם ביצוע נכון של מיזוג התשתיות ומערכות החיוב של שלוש החברות.

שנתיים וחצי לאחר שהממונה על ההגבלים העסקיים אישר לשלוש חברות הכבלים להתמזג, הצליחה HOT להשיק את שירות הטלפון הקווי שלה, הסיבה שבגללה אושר המיזוג במקור. ההשקה היתה מאולצת למדי, ולמעשה השיווק המסיבי של השירות התחיל רק שנה מאוחר יותר.

באותה שנה כמעט התרחש מיזוג שהיה משנה לחלוטין את פני שוק התקשורת הישראלי. חברת הסלולר פרטנר, בראשות המייסד המיתולוגי שלה, עמיקם כהן, ניסתה לרכוש את השליטה ב-HOT ולהציל את חברת הכבלים מהקשיים הפיננסיים והשיווקיים מהם היא סובלת עד היום.

מאחר שמבחינה משפטית שלוש החברות היו עדיין נפרדות, כהן היה צריך לסגור את הרכישה של כל חברה בנפרד. לאחר שהצליח לסכם על רכישת מתב מידי יצחק תשובה פנה לבנק לאומי, שייצג את הבנקים שהחזיקו במניות תבל הקורסת. שם נתקל כהן באהוד שפירא, המשנה למנכ"ל הבנק באותם ימים והאחראי על מכירת תבל. שפירא סרב למכור במחיר אשר יחייב אותו לרשום הפסד הון, וכך ביוני 2004 התפוצצה העסקה שהיתה יכולה להוביל את שוק התקשורת לשיווי משקל אחר לחלוטין.

ב-2004 התרחש גם מהלך רגולטורי חשוב מאוד. שר התקשורת דאז, אהוד אולמרט, הוביל מהלך של קיצוץ תעריף הקישוריות בסלולר. למעשה, מהלך זה היה המהלך הרגולטורי הראשון שנעשה בישראל במטרה להעצים את התחרות בסלולר. הוא אמנם לא הצליח להפחית אפקטיבית את מחיר דקות השיחה, אך חשף בפעם הראשונה את הבעיה התחרותית שקיימת בשוק הסלולר. מאז הפחתת דמי הקישוריות, לא נקט משרד התקשורת בשום רפורמה שהיתה בעלת אפקט מהותי על חברות הסלולר.

עד שהגיעה 2009, נחשבה 2005 לשנה הסוערת ביותר בשוק התקשורת. במהלך השבוע הראשון של מאי 2005 חלה תפנית מהותית במבנה הבעלות בענף. בתחילת השבוע הודיע נוחי דנקנר, הבעלים הטרי של אי.די.בי, כי הוא פוצח במהלך השתלטות על סלקום.

עד אז החזיקה אי.די.בי ב-25% מהחברה, כאשר השליטה, כלומר 70% מהחברה, היתה בידי שותפות בין חברת בל סאות' לאחים ספרא. שלושה ימים אחר הודעה זו, התקיים מכרז ההפרטה של בזק, בו זכו קרן אייפקס, חיים סבן ומורי ארקין.

עד אוקטובר 2005 הושלמו שתי עסקות הענק, אך לא בלי קשיים. דנקנר נאלץ לנסוע הלוך ושוב לברזיל כדי לשכנע את ספרא למכור, וסבן ואיפקס התמודדו עם פרשיית הסוס הטרויאני - פרשת ריגול תעשייתי, אשר איימה להטביע את בזק בתביעות נזיקין. מיד לאחר החלפת השליטה, הוחלפו גם ההנהלות בשתי החברות, ובזק וסלקום נכנסו למהלך אינטנסיבי של התייעלות. סלקום החלה ללכת במסלול שהוביל אותה להנפקה מוצלחת בארה"ב, ואילו בזק החלה בתהליך לא קל של ניטרול השליטה של ועד העובדים על הניהול השוטף של החברה.

ב-2005 שוק הסלולר הלך והתייצב במצבו הנוכחי - כלומר, נחלק שווה בשווה בין שלוש חברות הסלולר. כל שלוש החברות החלו תהליך של ייקור מחירים כמעט מתואם, בכל פעם שהופחת תעריף הקישוריות. החברות פיצחו את נוסחת התחרות - ופשוט הפסיקו לדרוך זו על אצבעותיה של זו.

למעשה, הראשונה אשר פצחה במהלך אשר מאפיין את כל שוק התקשורת מאז היתה פרטנר. לקראת סוף 2005, הכריזה החברה על חלוקת הדיווידנד הראשונה שלה, וכן על מדיניות חלוקה של 60% מהרווח. בינואר 2006 החל זרם הדיווידנדים הגדול בהיסטוריה של שוק התקשורת, וייתכן שגם הגדול ביותר שנעשה בישראל על ידי תעשייה בודדת.

תחת נוחי דנקנר, שינתה סלקום את מבנה ההון שלה והוציאה לבעל הבית החדש את כל הרווח שנצבר בה מאז הקמתה. בחמשת החודשים הראשונים של 2006 הוציא דנקנר מסלקום דיווידנד אדיר של 3.83 מיליארד שקל, באמצעותו מימן כמעט שליש מהסכום ששילם לשם רכישת השליטה. דיווידנד זה מומן באמצעות הגדלת החוב של סלקום, שהגיע בעיקר מהנפקת אג"ח.

בעלי הבית החדשים של בזק לא נותרו מאחור. ב-2006 הם הוציאו את כל הרווחים הניתנים לחלוקה והזרימו לכלל בעלי המניות של בזק כ-1.6 מיליארד שקל. בתחילת 2007 ביצעו אייפקס-סבן-ארקין הפחתת הון בבזק והוציאו דיווידנד נוסף של 1.8 מיליארד שקל.

ארבע שנים אחרי, ניתן לומר כי היו אלה שתי העסקות הממונפות הרווחיות ביותר שנעשו בישראל עד כה. דנקנר מחד גיסא, ואייפקס-סבן-ארקין מאידך גיסא, רשמו לעצמם שיעור תשואה פנימי של 30%-35% על השקעתם זו. אך מעבר לכך, שתי עסקות אלה הפכו את סלקום ובזק לפרות מזומנים אשר מייצרות לבעלי המניות שלהן תשואת דיווידנד יציבה יחסית, של יותר מ-10% בשנה.

במקביל, קיבל שוק ה-ISP (אינטרנט ושיחות לחו"ל) תפנית. שאול אלוביץ', אשר החזיק באינטרנט זהב, רכש את קווי זהב מידי אליעזר פישמן. במקביל, רכש נוחי דנקנר את הבעלות המלאה ב-013 ברק מידי בעלי האג"ח של החברה והחל למזגה עם נטוויז'ן. לקראת סוף 2006, ירד מספר השחקנים בשוק האינטרנט והשיחות לחו"ל מחמישה לשלושה. עוד ב-2006, הצליחה חברת הכבלים HOT להשלים תהליך שארך כמעט ארבע שנים והגיעה לסיכום לגבי המיזוג המשפטי של שלוש החברות. חברת HOT הוקמה באופן רשמי.

בתחילת השנה ביצע נוחי דנקנר את המהלך הפיננסי האחרון במסגרת ההשתלטות הממונפת שלו על סלקום. הוא מכר 20% מהחברה תמורת 380 מיליון דולר, ורשם את מניות החברה למסחר. לאחר שנתיים סוערות, החל שוק התקשורת להירגע מעט. בעלי הבית החדשים בשוק עסקו בעיקר בתהליכים פנים-ארגוניים, כאשר המטרה העיקרית היתה הצפת ערך. החברות עלו על מסלול בו ידווחו מעתה על תוצאות שיא, רבעון אחר רבעון.

שקט תעשייתי זה הופרע במארס 2007, כאשר התפוצצה פרשת האופציות של מנכ"ל בזק גלברד. המנכ"ל שהוביל את פלאפון מהפסד לרווח, וקיבל לידיו את הובלת בזק המופרטת, היה כנראה מעט נמרץ מדי ואישר לעצמו תוכנית אופציות חריגה, של כ-60 מיליון שקל. רשות ניירות ערך ראתה בכך מקרה מבחן, וטיפלה בנושא במטרה לקבוע סטנדרטים חדשים בתחום המענקים לבכירים. הרשות כפתה על בזק מינוי בודק חיצוני, אשר מצא כי הליך אישור האופציות היה רצוף בפגמים, שהעיקרי בהם היה חוסר תפקוד של הדירקטוריון וועדת הביקורת.



הרשות ביקשה את ראשם של המנכ"ל, יו"ר הדירקטוריון דב וייסגלס והיועצת המשפטית. גלברד "התפוטר", וייסגלס עזב לאחר שלושה חודשים והיועצת המשפטית מעט לאחר מכן. בזק אמנם חטפה טלטלה, אך לא לאורך זמן. כניסת היו"ר הנוכחי שלמה רודב והמנכ"ל אבי גבאי ייצבה את המערכת מהר מאוד, כך שזרם המזומנים לבעלי הבית לא נפגע.

לקראת סוף השנה יצא משרד התקשורת באופן רגעי מתרדמתו, וסיפק רישיונות לטלפון מבוסס אינטרנט (VOB) לאחר עיכוב של שלוש שנים. בדצמבר יצאה לדרך רפורמת ניידות המספרים, גם היא לאחר דחייה של יותר משנה. בעוד שלרפורמת ה-VOB היתה השפעה חיובית על רמת התחרות בתחום הטלפון הקווי, רפורמת ניידות המספרים התאיידה ולא השפיעה מהותית על המאזן בין החברות.

התחילה דווקא ברגל ימין. במארס הגיש הפרופ' ראובן גרונאו את הדו"ח שעליו עמל שנה וחצי, ואמור היה להיות שיא העשייה הרגולטורית של שר התקשורת אריאל אטיאס.

הדו"ח קבע כי יש לשנות את המדיניות הארכאית שנקבעה בדו"ח קרול, והמליץ על פירוק רשת בזק למקטעים (Unbundling), מה שיאפשר למתחרים לשכור מקטעי תשתית מבזק ולספק באמצעותם שירותים מתחרים מבלי שיזדקקו לתשתית עצמאית. כמו כן המליץ הדו"ח על הכנסת מפעילי סלולר וירטואליים, וקבע תוואי להפחתת פיקוח המחירים על בזק. באופן רשמי, אטיאס אימץ את המלצות הדו"ח, אך למעשה לא ביצע כל צעד ממשי ליישומן. בתחילת 2009 סיים אטיאס קדנציה, רוויית פופוליזם צרכני אך נעדרת החלטות מהותיות.

לאחר יותר משנתיים ללא שינוי בעלות בענף, ניסה נוחי דנקנר לרכוש את השליטה ב-HOT, והגיע לסיכום עם בנק לאומי לפיו נטוויז'ן תרכוש 15% מחברת הכבלים. דנקנר תיכנן להקים קבוצת תקשורת שתתחרה בבזק בשתי חזיתות - הקווית והסלולרית. ואולם הממונה על ההגבלים, רונית קן, רמזה לדנקנר באלגנטיות כי אינה רואה בעין יפה את מהלך ההשתלטות ושוקלת להכריז עליו כהסדר כובל. דנקנר לא התווכח, ונסוג. בדיעבד, נראה כי החלטה זו היתה נכונה, שכן גרמה למשקיע זר ועלום שם, פטריק דרהי, להשתלט על HOT ומאוחר יותר על מירס - ולהקים קבוצת תקשורת רביעית בישראל.

ב-2008 קיבלו בזק ו-HOT החלטות קריטיות, אשר ישפיעו מהותית על עתיד שוק התקשורת. בזק הובילה את שוק התשתיות הקוויות כאשר הודיעה שתשדרג את הרשת שלה לרשת NGN, המסוגלת לספק אינטרנט במהירות של עד 50 מגה-בייט לשנייה. מיד לאחר מכן הודיעה HOT כי תקים רשת המספקת מהירות כפולה - 100 מגה-בייט. החלטות אלה סיימו כמעט עשור של קיפאון בהשקעות בתשתיות הקוויות.

2009 התחילה בתקווה לשינוי רגולטורי אמיתי בשוק. לאחר שנים של שיתוק במשרד התקשורת, ובעוד השר החדש, משה כחלון, נהנה מתקופת החסד המסורתית בה הוא "לומד את החומר", הטיל בית הדין להגבלים עסקיים פצצה. הוא אישר לבזק לרכוש את yes וקבע כללים קשיחים כיצד בזק תפתח את הרשת שלה בפני מתחרים.

מבלי שהתכוון, קיבל בית הדין את ההחלטה ממנה פחד כל השנים משרד התקשורת - שינוי תפישתי לתחרות מודרנית יותר, המבוססת על שירותים ולא על תשתיות. עם זאת, למרות חשיבותה, החלטה זו נזרקה לפח האשפה של ההיסטוריה כאשר נפסלה על ידי בג"ץ בקיץ האחרון.

המהפכה הגדולה של 2009 החלה במאי, אז הופיע בשמי שוק התקשורת הישראלי כוכב חדש, פטריק דרהי. המשקיע הצרפתי-יהודי רכש 15% מ-HOT מידי בנק לאומי והחל במסע השקעות של כ-1.9 מיליארד שקל, אשר יכלול 45% מ-HOT ועוד 100% מחברת הסלולר מירס. ללא בעלויות צולבות וללא היכרות עם הביצה המקומית, הצליח דרהי להביא את בעלי המניות של HOT להכרה כי עדיף להם לוותר על השליטה.

בינתיים, החליטה האצ'יסון הסינית כי הגיעה השעה להעמיד את פרטנר באופן רשמי למכירה. הסינים הבינו כי שוק ההון המקומי והבנקים ישמחו לממן עסקות רכישה של חברות בשוק התקשורת. הלוואות בערבות מניות תקשורת נהפכו למצרך מבוקש, נוכח העמידות שגילה שוק התקשורת המקומי אל מול המשבר הכלכלי. המכרז על השליטה בפרטנר התקיים ביולי, כאשר המתמודדים המובילים היו שני יבואני מכשירי הסלולר הגדולים במדינה - שאול אלוביץ' ואילן בן דב. שניהם רצו לעשות את קפיצת המדרגה, אבל לבן דב היה קלף מנצח בכיסו.

בן דב הבין שאלוביץ' יידרש להשיג אישורים מהמונה להגבלים וכן למכור את אחזקותיו ב-012 סמייל, כלומר קיים סיכוי שהעסקה לא תצא לפועל. הוא הציע להאצ'יסון כי תכלול בחוזה המכר קנס ביטול עסקה ענק של כ-10% מהיקף העסקה, כלומר 500 מיליון שקל. כאשר האצ'יסון הסכימה, נאלץ אלוביץ' לפרוש מהמכרז, שכן חשש כי לא יצליח לעמוד בתנאי זה.

ואולם בשבוע האחרון של אוקטובר, הפתיע אלוביץ' את שוק התקשורת כאשר סגר תוך 48 שעות על רכישת שליטה בבזק מידי קרן אייפקס, חיים סבן ומורי ארקין. באותה מהירות הצליח למכור את אחזקותיו הצולבות ב-012 סמייל ליוסי מימן, ובימים אלה הוא במשא ומתן למכירת אחזקותיו ב-yes לקרן זרה.

בתקופה קצרה מאוד, של חצי שנה, כל שוק התקשורת החליף בעלות - מלבד סלקום. בחברות הבוגרות המנוהלות היטב, כלומר בזק ופרטנר, תפסו בעלי הון מקומיים בעלי אופק השקעה ארוך טווח את מקומם של בעלי השליטה הזרים. פרופיל הסיכון הנמוך של שוק התקשורת הישראלי, לצד הצמיחה הנמוכה שצפויה לו, הפך את השוק למעניין הרבה פחות עבור משקיעים זרים.

סיפורה של HOT שונה מסיפור פרטנר ובזק. החברה עומדת לפני תהליך השבחה מהותי, אשר בסופו אולי תיהפך לפרת מזומנים כמו מתחרותיה הגדולות, סלקום, בזק ופרטנר. לשם כך היא זקוקה לידע ניהולי קריטי ולבעל שליטה המחזיק בהון עצמי גדול ובעל אורך נשימה. דרהי הוא כנראה הפיתרון האידיאלי.

ברור כי הנבואה ניתנה לשוטים, אך בשוק התקשורת קיימות כמה מגמות שקשה להתעלם מהן. השינוי הטכנולוגי שיביאו אתן רשתות התקשורת הסופר-מהירות של בזק ו-HOT צפוי לשנות את כללי המשחק בשוק הטלוויזיה. ייתכן כי כבר בשנה הקרובה ייכנסו מפעילים חדשים, כמו ספקיות האינטרנט או ספקי תכנים כמו צ'רלטון ואחרים, לתחרות ב-yes וב-HOT באמצעות ממירים ביתיים שישאבו תוכן וידאו מהאינטרנט.

כפי שקרה בשנה שלאחר שינויי הבעלות ב-2005, גם ב-2010 צפויים בעלי הבית החדשים להיות עסוקים בשינויים בתוך החברות. לא מן הנמנע כי חלק ההנהלות יוחלפו על ידי בעלי הבית החדשים, אך ברור שאף אחד מהם לא יזעזע את הסירה יותר מדי. כולם תלויים בזרם המזומנים שהחברות מייצרות, לאחר שלקחו על עצמם חוב ענק לשם מימון עסקות הרכישה.

012 סמייל צפויה לחבור בדרך כלשהי לאחת מקבוצות התקשורת המתגבשות, וייתכן כי הדבר יתרחש כבר בשנה הבאה. קשה לראות את HOT מבצעת מהלכים דרסטיים ב-2010, שכן עליה למצות תהליכים פנים-ארגוניים לפני שתתפנה לעסוק במיזוג מירס או בכל מהלך מהותי אחר, שישנה את המאזן הנוכחי של השוק. עם זאת, פוטנציאל השינוי האמיתי של המאזן בשוק הקווי והסלולרי טמון ב-HOT - השאלה היא רק מתי תתחיל זו לממש את הפוטנציאל.