העסקים הקטנים בישראל: מותשים מ-2009 ומקווים לטוב ב-2010

>> לפני שנה בדיוק, בדצמבר 2008, התפרסמה במדור היזמים כתבה על חמישה עסקים קטנים. הימים היו ימי תחילת המשבר, הפאניקה היתה בשיאה, הבנקים קפצו יד ויצרו מחנק אשראי, והלקוחות - שלא ידעו למה בדיוק לצפות בהמשך - חסכו איפה שאפשר והדירו רגליהם מהחנויות והמסעדות.



העסקים הקטנים, בעיקר אלה שמעולם לא נהנו מכיסים עמוקים במיוחד, היו הראשונים להיפגע. חזרנו אחרי שנה כדי לסכם עם בעלי העסקים את 2009 ולשמוע מה הצפי שלהם לשנת העסקים החדשה.

בעוד ששלושה שינו מודלים עסקיים כדי לשרוד, אחת מתעקשת לשמור על הקיים ונאבקת להישאר מעל פני המים. אחד מבעלי העסקים נכנס לסטטיסטיקה של העסקים שלא שרדו את המשבר הכלכלי.



ענף המסעדות מתאושש



המסעדות חוזרות לאזורי ההיי-טק



>> עודד שורצברג, לשעבר בעל חברת קייטרינג וכיום מתווך עסקים בענף המזון, הוא האדם שאליו מגיעים בעלי מסעדות ובתי קפה המעוניינים במכירת העסק. במקביל הוא עושה עסקות נדל"ן מסורתיות בתחום המסעדנות. בניגוד לבעלי עסקים אחרים, שנת המשבר היתה עבורו שנה לא רעה.







עודד שורצברג



דצמבר 2008: "עד אוגוסט היו עסקי המזון מצויינים", אמר שורצברג, שסגר אז "עסקה עד עסקה וחצי בחודש". מאז, העיד, עלה מספר הפניות. כל עסקה נאמדת בין 200 אלף שקל ל-1.5 מיליון שקל, מהם הוא גוזר 5%-10% דמי תיווך. ב-2008 חזה שיותר מסעדות יחליפו ידיים.



העסקים הבעייתיים במיוחד, היו ממוקמים לעדותו באזורי ההיי-טק בהם ירדו היקפי המכירות בכ-30%. במקביל תיאר מגמה הפוכה: מפוטרים שהחליטו שזה הזמן להגשים חלום רומנטי ולפתוח בית קפה.



דצמבר 2009: התחזית האופטימית התממשה רק בחלקה. "באופן כללי, לא נפגעתי", מספר שורצברג, "אך מוקדי ההכנסות השתנו". אם לפני המשבר היו יותר עסקות מוניטין, כלומר העברה מיד ליד של עסקי מזון פעילים, הרי שהשנה עשה שורצברג יותר עסקות נדל"ן מסורתיות.



שורצברג מעיד כי בניגוד לשנה שעברה, בה היו אזורי ההיי-טק בבעיה, מאז מארס השנה כבר יש שוב רשימות המתנה לשטחים המסחריים ברמת החיי"ל ורעננה.



צפי ל-2010: "תהיה שנה טובה באופן כללי - יותר מסעדות ייפתחו כי אנשים מבינים שהמשבר מתפוגג, והמסעדות הקיימות ייצאו מהקיפאון. מי ששרד את המשבר חוזר כבר היום לעבודה ואפילו מתחיל לראות רווחים".



קשה לסגור את הבייבי שלך



בשמופי מחזיקים בשיניים



>> שמחה וייס מראשון לציון הקימה לפני חמש שנים את שמופי מוצרי טקסטיל לתינוקות. היא מעצבת בעצמה ותופרת במתפרה מקומית, בה עובדים גם בעלי מוגבלויות.



דצמבר 2009: במהלך השנה האחרונה גילתה וייס כי ההלוואה שלקחה כנראה לא תספיק. העסק נותר במינוס תמידי, כשצבר ההזמנות פחת והלך. אחרי חצי שנה קשה במיוחד חלה התאוששות, ונדמה היה לה כי יש אור בקצה המנהרה. אך לפני כחודשיים שוב חלה ירידה במכירות. הפעם, כשניגשה לבנק נתקלה בסירוב.



"אני עדיין מחזיקה את העסק בשיניים", היא מספרת. "למרות הקושי הפיננסי אני מסרבת להוריד את איכות העבודה, יוצרת כל הזמן מוצרים חדשים ומשקיעה בהם את כל האהבה והיצירתיות שלי. אני גם ממשיכה לעבוד עם אותה מתפרה ואותם חומרי גלם, לכן אני גם לא יכולה להוריד את המחירים".



לא פעם, היא מעידה, חולפת בראשה המחשבה שהגיע הזמן לסגור, "אבל כשמדובר בבייבי שלך - זה קשה. נדמה לי שהפתרון הוא למצוא שותף או משקיע שיידע להפוך את המוצרים האלה לאימפריה".



מכירות המחשבים צנחו והעסק נסגר



ניניטק הצטרפה לעשרות אלפי העסקים שלא שרדו



>> ניסים נווה הוא הבעלים של חברת ניניטק מכרכור, והעובד היחיד בה. לפני כשנתיים הקים אתר אינטרנט למכירת ציוד היקפי למחשבים, והוא שולח ידו גם בייעוץ לניהול מערכות. באתר שהקים השקיע 200 אלף שקל מכיסו.







ניסים נווה



דצמבר 2008: "מאז אמצע אוגוסט אני רואה ירידה משמעותית בהיקף המכירות", סיפר. "אם קודם היו חמש מכירות שבועיות דרך האתר, הרי שבחודשים האחרונים נעשתה מכירה אחת בממוצע. באחרונה התחלתי לגשת לבנק ולבקש הלוואה של 20 אלף שקל. בסופו של דבר אישרו לי 15 אלף שקל במחיר גבוה, פריים פלוס 4%, אבל לא היתה לי ברירה, ולקחתי".



במקביל פנה נווה לקרנות הייעודיות לעסקים קטנים, וגילה שמדובר בתהליך ביורוקרטי ארוך וכי מחיר ההלוואות אינו נמוך באופן ניכר מזה של הבנק. "אם עד פברואר-מארס 2009 דברים לא חוזרים למסלול נורמלי, אסגור את העסק ואחפש עבודה כשכיר".



דצמבר 2009: התסריט שנווה חשש ממנו התממש: "לאחר הערכת המצב של החברה שלי בסביבה העסקית בהתייחס לרמת התחרות האינטראקציה עם גורמים פיננסיים, לקוחות וספקים, החלטתי שהמאמץ וההשקעה הכספית והמנטלית לא שווים בשלב זה", הוא מספר. "קשה להתנהל במצב שבו אתה נדרש לשלם ולהקריב מבלי שתהיה הרמוניה חיובית עם הגורם שדורש רק לקבל, ובזה אני מתייחס למדינה ורשויותיה. החברה שלי מצטרפת לסטטיסטיקה השלילית של העסקים שלא החזיקו מעמד השנה. אני מאחל שנה טובה יותר לעסקים ששרדו".







הלקוחות העסקיים עדיין חוששים



במשי מחשבים נלחמים ברשתות הגדולות



>> ליאור משי היה מאוד מרוצה עד סוף 2008. כעסק קטן לתיקון ומכירת מחשבים שהעסיק שני עובדים, היתה לו שנה טובה מאוד, וקניית עסק נוסף שתוכננה זמן רב מראש עמדה על הפרק.







ליאור משי



דצמבר 2008: "המשבר עוד לא כאן, אבל באחרונה אני מזהה דעיכה מסוימת בתנופה", איבחן משי לפני שנה. "אנשים דוחים תיקונים ובוודאי קניות חדשות ומספר הקריאות מצטמצם".



כבעל עסק זעיר שחי בעיקר מהכנסה שוטפת, משי היה פגיע מאוד, מצד שני, הוא טען אז שיש לכך גם יתרונות. "אני עסק של שני עובדים, ללא הלוואות או מינופים ועם מלאי ששייך לי, לכן אני יכול להחזיק את הראש מעל המים במשך חודשים עם עבודה מעטה יחסית", הסביר. "יש לי יתרון נוסף: אנשים מאבדים את הצפון כשהמחשב שלהם לא עובד, לכן תמיד תהיה לי עבודה. אני יכול רק לקוות שבעוד כמה חודשים יפסיקו לדחות קניות או תיקונים, ואחזור לעבוד מבוקר עד ערב".



דצמבר 2008: את השנה האחרונה מגדיר משי כ"מפחידה". למרות המשבר הוא לא דחה את הזדמנות שנקרתה בדרכו, ורכש עסק נוסף. היום הוא מעסיק ששה עובדים, וקצב העבודה שהביא עמו העסק החדש הוכפל יחסית לעסק הראשון. עם זאת, לולא המשבר היה המחזור גדול פי שלושה או ארבעה. "אנחנו לא עובדים עדיין כפי שאמורים לעבוד, כי עוד לא מרגישים את ההתעוררות", הוא אומר.



בחודשים האחרונים, מעיד משי, לקוחות פרטיים קונים יותר. הבעיה היא דווקא במגזר העסקי בו "המשבר עדיין מורגש היטב כי בתי עסק מעכבים עסקות", הוא אומר.



הסוגיה שמטרידה אותו באמת הוא תופעה אחרת של המשבר: כניסת הרשתות הגדולות בכוח רב לתחום מכירת המחשבים. "יש להם יתרון לגודל בעיקר בתחום השיווק וכל מחשב שקונים ברשתות הגדולות לא קונים אצלי, למרות שהמחירים דומים. זה אמנם נותן לי עוד עבודת תיקונים ושירות, אבל פוגע במכירות".



צפי ל-2010: "אני מקווה שלא ניפגע כל כך מהרשתות הגדולות, ובעיקר שבתי עסק ייצאו מהקיפאון שהורגש בשנה האחרונה ויחזרו לרכוש מחשבים - שם העסקות הגדולות יותר".



החברה נמנעה מפיטורי עובדים - והבעלים הרוויחו פחות



ספקי חומרי הגלם מפוחדים, אך תנאי האשראי השתפרו



>> אברהם דה פריס הוא מבעלי א. דוידס, חברה להפצה ויבוא של חומרי גלם לתעשייה מאזור. החברה קיימת 55 שנה ומעסיקה 30 עובדים.







אברהם דה פריס



דצמבר 2008: "בספטמבר מכרנו 50% מההיקף הרגיל שלנו, באוקטובר אפילו פחות", סיפר אז דה פריס. "הביקושים בכל התעשיות - צבע, פלסטיק, גומי ואחרות - יורדים, והצמצום פוגע גם בנו. באחרונה כינסנו את העובדים ודיברנו על צעדים לצמצום והתייעלות. אנחנו עסק ותיק ומבוסס, ואני רוצה להאמין שנמשיך בדרכנו העסקית. הבעלים פשוט ירוויחו פחות".



אחת הבעיות עמן התמודד דה פריס היא אשראי הספקים מחו"ל שצומצם מ-90 יום ל-60 יום. "זה מקשה עלינו ומחייב אותנו לבדוק היטב את לקוחותינו, כדי לוודא שאף אחד לא ייכנס לחדלות פירעון, אמר דה פריס".



דצמבר 2009: "עד הרבעון השלישי העסקים היו רעים מאוד", מסכם דה פריס. "אבל ברבעון האחרון חל שיפור רציני שגרם ל-2009 להיות שנה לא טובה, אבל לא בלתי נסבלת כפי שחששנו. אחרי ההלם הראשוני העולם התאושש והספקים שלנו פחות מפוחדים, אם כי עדיין זהירים מאוד ועוצרים מכולות אם נדמה להם שעלול להיווצר מצב שבו לא ישלמו להם". לדבריו, "תנאי האשראי מעט יותר טובים אבל לא בכל עסקה. במהלך השנה לא פיטרנו אנשים והבעלים אכן הרוויחו פחות".



צפי 2010: "אם לא יקרה משהו בלתי צפוי אנחנו מאמינים שההתאוששות האמיתית תורגש ברבעון השני. אנחנו רואים סימנים ראשונים למסלול נורמלי של הזמנות מלקוחות גדולים. זה עוד ייקח קצת זמן".