"אלוהים כועס, הוא יודע שאנחנו מתקרבים"

לוצרן, שווייץ



דבר בפסגות המושלגות של ההרים ובנופים הירוקים והמנומנמים של גבול שווייץ-צרפת אינו מעיד כי תחתם שוכנת מכונה שיכולה להחזיר את המין האנושי קרוב ל-14 מיליארד שנים אחורה, לרגע הראשון שלאחר הולדתו של היקום. במנהרה מעגלית השוכנת כ-100 מטר מתחת לאדמה, במקום שבו הטמפרטורה נמוכה יותר מאשר בחלל החיצון, יש מכונה שאורכה 27 ק"מ שעושה בדיוק את זה: מחזירה את המין האנושי לשברירי השנייה הראשונה שאחרי המפץ הגדול.



המכונה היא מאיץ החלקיקים הגדול (large hadron collider), או lhc, כפי שהוא ידוע באופן רשמי. המאיץ מופעל על ידי המרכז האירופי לחקר הגרעין סרן (cern), המוכר לציבור הרחב כמקום שבו הומצא האינטרנט. יותר מ-8,000 פיסיקאים ומהנדסים מכ-80 מדינות עבדו עד כה על הקמתו של המאיץ העצום, וקרוב ל-3,000 פיסיקאים אחראים כיום על איסוף כמויות המידע האדירות הנצברות בו.



אלפי האנשים שעובדים על מאיץ החלקיקים בסרן היו יכולים לשחרר בחודש שעבר אנחת רווחה קולקטיבית. לאחר שנים של תקלות ושל תאונות מוזרות, כולל אחת לאחר ההשקה החגיגית בספטמבר 2008 שהשביתה של המאיץ לשנה, שב המאיץ לעבוד. החודש הוא כבר שבר את שיא האנרגיה של מאיצי חלקיקים והופעל באנרגיה של 2.36 טריליון אלקטרון-וולט.



זהו ניצחון לפרויקט, לאחר שנים של תקלות מוזרות, כולל אחת שבה הפילה ציפור תועה פיסת באגט לתוך המאיץ וגרמה לקצר. עוד לפני שהופעל בראשונה, החלו עיתונים להזהיר כי הוא עלול להוביל ליצירתו של חור שחור שיבלע את שווייץ ואת כדור הארץ כולו ויביא לקץ העולם. רבים שמעולם לא הביעו עניין בפיסיקת חלקיקים, נחרדו גם מבלי שהבינו למה נועד הניסוי או מדוע הושקעו בו כל כך הרבה משאבים.



המאיץ אפילו לא קרוב כעת לפעולה בעצמה המלאה שלו. למעשה, הוא בשלבי כוונון. "אנחנו רק מתחילים את הניסוי כרגע", אומר מרציו נסי, האחראי הטכני של atlas - שמו של אחד מהניסויים הגדולים שנעשים במאיץ. נסי, מהראשונים שעבדו על פרויקט המאיץ, מוסיף: "אנחנו מאיצים את המכונה באטיות. אני צופה שהיא תפעל במלוא הכוח אחרי חג המולד. אם יש לך מכונית ספורט, אתה נוהג בה לאט בהתחלה, כדי לוודא שאתה יודע איך לנהוג בה. אתה לא מאיץ ל-200 קמ"ש מיד, כדי לא לאבד שליטה. זה מה שאנחנו עושים כרגע: מוודאים שאנחנו לא מאבדים שליטה. ייקח לנו זמן להבין את המכונה, אולי גם כמה שנים".



לפי נסי, "האתגר היה לתכנן לפני 20 שנה מכונה שגם שני עשורים לאחר מכן עדיין תהיה חדשנית ומובילה מבחינה טכנולוגית. זה היה האתגר הגדול ביותר, לא לתכנן משהו מיושן. העובדה שאנחנו לא רק צרכנים של טכנולוגיה, אלא גם מפתחים שלה, עזרה לנו".



חומר אפל, אנרגיה אפלה



סרן הוא מהמקומות הקוסמופוליטיים ביותר בעולם. אלפי מדענים ואנשי סגל מעשרות מדינות עמלים על פרויקט המאיץ, ובכל רגע נתון אפשר לשמוע במסדרונות המרכז כמה שפות שונות המדוברות על ידי אנשי המשלחות. אחת השפות האלה היא עברית, הודות לשיתוף פעולה נדיר בין אוניברסיטת תל אביב לטכניון ולמכון ויצמן, שאיפשר את המעורבות הישראלית המסיווית בפרויקט. עשרות מדענים וסטודנטים ישראלים - חלקם בסרן, חלקם בישראל וחלקם חיים על הקו שבין שווייץ לישראל - אחראים לתרומה הישראלית לפרויקט המאיץ. רובם עובדים בפרויקט atlas. חברות ישראליות כמו אורבוטק, בת"ן, pcb טכנולוג'יס, smarteam וסיליקום תרמו רכיבים ומערכות ל-atlas.



המאיץ הוא הניסוי המדעי הגדול והיקר ביותר שנבנה אי פעם, בעלות כוללת המוערכת ביותר מ-8 מיליארד דולר. המטרה: לשחזר את התנאים שהתקיימו בטריליונית השנייה שלאחר המפץ הגדול, האירוע המכונן שלפי פיסיקאים יצר את היקום המוכר לנו. זאת, כדי למצוא בין היתר גם את חלקיק היגס, חלקיק מסתורי המכונה על ידי מדענים "חלקיק האלוהים", שהוא המרכיב החסר בהבנתנו את יצירת היקום. היעד הגרנדיוזי והיקף העבודה והכספים שהושקעו בפרויקט הופכים את מאיץ החלקיקים לניסוי המדעי השאפתני ביותר שהגה המין האנושי.



רוב הציבור לא מבין את הצורך במאיץ או את מהות הניסויים שיבוצעו בו ואת משמעותם. למה זה טוב? הוא שואל את עצמו. מה יתרום החיפוש היקר והממושך שלו הקדישו רבים מאנשי סרן, כמו גם מדענים אחרים בעולם, את שני העשורים האחרונים? מה יכולים חלקיקים בלתי נראים, שייתכן כי כלל אינם קיימים, לתרום למין האנושי, לאור המשאבים הרבים שהופנו לפרויקט? מרבית המדענים בסרן אינם מהססים לפני שהם משיבים לשאלה הזאת. כולם יודעים את התשובה בעל פה.



"הפיסיקאי הבריטי מייקל פאראדיי נשאל פעם על ידי הכומר שלו למה המחקר שלו טוב. הוא השיב שהוא לא יודע, אבל אולי יום אחד הכנסייה תוכל להטיל על זה מסים", אומר רולף הוייר, מנכ"ל סרן. "כשתורת הקוואנטים החלה להתפתח, איש לא חשב שהיא תהיה אחראית ליותר מ-10% מהתמ"ג העולמי. ה-gps ברכב שלך לא היה עובד ללא תיאוריית היחסות של איינשטיין. מדע בסיסי טוב לאנושות מפני שאנחנו סקרנים. זה מה שמבדיל אותנו מיצורים אחרים. אנחנו סקרנים להבין את המיקרוקוסמוס, לדעת ממה אנחנו עשויים ואיך היקום התחיל. זה מה שהמאיץ מנסה לגלות.



"אני מקווה שאחרי ש-lhc יופעל בהיקף מלא, זה ישנה את האופן שבו אנו רואים את ראשית היקום. לקח לנו עשרות שנים להבין את היקום שאנו רואים, אך הוא מהווה רק 4% מהחומר ומהאנרגיה ביקום כולו. השאר הם חומר ואנרגיה אפלים. אנחנו מקווים ש-lhc יוכל לשפוך אור על החשיכה הזאת, ש-lhc ימצא את חלקיק היגס, אם הוא קיים, או יפסול את קיומו וימצא משהו אחר.



"חשוב על האינטרנט. הרשת נולדה כי היינו צריכים למצוא דרך לגרום למחשבים שלנו לתקשר ביניהם. בכל בית חולים תמצא כיום שנעשה שימוש בטכנולוגיות המגנטים והקירור שיצאו מהמתקן הזה. אבל היעד שלנו הוא לא טכנולוגיה, אלא מדע".



פרופ' גיורא מיקנברג ממכון ויצמן למדע משתף פעולה עם סרן ועם פרויקט המאיץ כבר יותר מ-20 שנה ועומד בראש קבוצת המדענים הישראלים העובדים בפרויקט המאיץ. לדבריו, "כל ניסוי, לא משנה באיזה תחום, נועד להעמיק את הידע שלנו. אנחנו רוצים להבין דברים בסיסיים הקשורים לבריאת העולם, לבריאת החומר, לחומרי היסוד ולכוחות שביניהם - אם הכוחות שונים או אם היה רגע שבו כוח עליון התפצל לכמה כוחות, מהו החלקיק שיוצר מאסה, מה מקור החומר ביקום.



"אלה שאלות בסיסיות, וזה נכון שעם זה לא בונים מחר מנוע או מעניקים יותר אוכל לעניים, אבל האנושות התקדמה וזקוקה לידע. יש לזה גם תוצרי לוואי. כשפיתחו את הרשת ורצו להשתמש בה בניסוי שבו עבדתי, אני התנגדתי. כיום אנחנו לא יכולים לחיות בעולם המתקדם בלי הרשת".



"כל התקדמות ממשית נעשתה באמצעות מחקר. אנחנו לא יודעים מה יהיה המוצר ואם יהיה מוצר", אומרת פרופ' שלומית טרם מהטכניון, שעובדת בשיתוף עם סרן מאז 1990, וב-13 השנים האחרונות היא עובדת על פיתוח מאיץ החלקיקים. "תורת הקוואנטים, למשל, היתה משהו מאוד תיאורטי ואזוטרי בהתחלה, וכיום כל המוליכים למחצה שלנו הם תוצר שלה, כך שהיא ודאי הועילה בסוף. דרוש פרק זמן ארוך בין המחקר לבין המוצר, אבל לכל תגלית מדעית גדולה היתה בסופו של דבר תוצאה מעשית".







תיאוריית המפץ הגדול תעמוד למבחן



הנתונים המספריים של מאיץ החלקיקים בסרן מרשימים למדי: הוא מורכב מטבעת צינורות באורך 27 ק"מ, הכוללת בין היתר 9,300 מגנטים, 1,232 מתוכם אלקטרו-מגנטים עצומים בגודל 15 מטר. בטבעת משוגרות אלומות פרוטונים מכיוונים מנוגדים במהירות הקרובה למהירות האור, כדי להביא להתנגשות ביניהן. ההתנגשויות מפיקות טמפרטורות הגדולות פי יותר מ-100 אלף מהחום בליבת השמש, ולאחר מכן מקוררות לטמפרטורה של מינוס 271 מעלות צלזיוס - טמפרטורה הקרה יותר מזו שבחלל החיצון. הדבר הופך את המאיץ ליחידת הקירור הגדולה בעולם. כיום המאיץ אינו פועל עדיין אפילו במחצית מכוחו המלא, אך כשיפעל במלוא עוצמתו, יואצו טריליוני פרוטונים בטבעת 11,245 פעמים בשנייה - מהירות השקולה ל-99.99% ממהירות האור, ומדי שנייה יירשמו 600 מיליון התנגשויות פרוטונים בארבעת הגלאים העיקריים של המאיץ.



לפי תיאוריית המפץ הגדול, מקורו של היקום, על הכוכבים והגלקסיות שבו, הוא בנקודה בודדת. פיצוץ קוסמי שהתרחש לפני כ-13.7 מיליארד שנה הוביל להתחממות היקום ואז להתקררות שאיפשרה לו להתפשט וליצור כוכבי לכת וגלקסיות. על פי המודל הסטנדרטי, כפי שמכונה התיאוריה שבאמצעותה מתארת הפיסיקה המודרנית את יצירת היקום ואת האופן שבו פועלים הכוחות בטבע, בראשיתו היתה ליקום סימטריה. כל החלקיקים הקיימים בו היו חסרי מאסה, וכוח יחיד פעל ביניהם. עד מהרה נשברה הסימטריה של היקום והחלקיקים קיבלו מאסה. כיצד קרה הדבר שהחלקיקים קיבלו מאסה? זאת בדיוק השאלה ששני הניסויים הגדולים הקשורים למאיץ החלקיקים, atlas ו-cms, נועדו לענות עליה. או אם לדייק, לאשש את התשובה שכבר נמצאה.



לפי המודל הסטנדרטי, מיליארדית שנייה לאחר המפץ הגדול, לאחר שהיקום החל להתקרר, נשברה הסימטריה על ידי חלקיק המכונס היגס, על שמו של הפיסיקאי הבריטי פיטר היגס שגילה אותו (יחד עם פיסיקאים אחרים) ב-1964. החלקיק, שלפי המודל הסטנדרטי הוא שמקנה לחלקיקים מאסה, ברא שדה שאיפשר לקווארקים, החלקיקים היסודיים שמהם מורכבים הפרוטונים והנויטרונים, לספוח מאסה. כתוצאה מכך נהפכו הפרוטונים ליציבים, וחברו לנויטרונים ולאלקטרונים ליצירת אטומים, שמהם נבראו בסופו של דבר הגלקסיות והכוכבים. חתן פרס נובל לאון לדרמן הוא שטבע את המונח "חלקיק האלוהים", בשל חשיבותו של חלקיק היגס ובשל מסתוריותו. עד כה נמצאו רק ראיות נסיבתיות לקיומו, אך החלקיק עצמו לא נצפה.



פרופ' עילם גרוס ממכון ויצמן, אחד הפיסיקאים הישראלים העובדים על פרויקט המאיץ, הקדיש שני עשורים לחיפוש אחר ההיגס. "הניסוי לא היה נבנה בלי המוטיווציה למצוא את חלקיק היגס. כמו בפאזל, אנחנו יודעים איפה כל החלקיקים נכנסים פרט לחלקיק אחד, שאנחנו יודעים איך הוא מתלבש אבל לא מוצאים אותו, אף על פי שאנחנו יודעים שהוא אמור להיות שם", הוא אומר.



"מה שחסר הוא אותו חלקיק היגס, כי זה החלקיק שמקנה מאסה לכל הדברים ביקום. המאסה של האלקטרון קובעת את גודל האטום וגודל האטום אחראי לכוחות שמאפשרים את הקיום שלנו. ההיגס אחראי גם למאסה של הקווארקים, והקווארקים מרכיבים את הנויטרונים ואת הפרוטונים, ואם זה לא היה כך - לא היינו פה", מוסיף גרוס. הסיכוי ליצירת חלקיק היגס באמצעות התנגשות של פרוטון בפרוטון, יש לציין, הוא 1:1,000,000,000,000 - כלומר חלקיק היגס אחד על כל טריליון התנגשויות.







עשוי לחשוף ממדים נוספים של היקום



13.7 מיליארד שנה לאחר המפץ הגדול, השנה היא 1954, תשע שנים לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה. מערבית לז'נבה, באזור משופע שדות וכרמי יין, נוסד מרכז סרן. מטרתו - לשקם את ענף המדע האירופי ולהגביר את שיתוף הפעולה בין מדינות אירופה השונות. המרכז הוקם על ידי 12 מדינות - בהן גרמניה, צרפת, יוון, הולנד ואיטליה - וכיום חברות במכון 20 מדינות אירופיות, התורמות למימונו של המרכז בהתאם לגודל כלכלותיהן.



למדינות נוספות יש בסרן מעמד של משקיפות - ובהן ישראל, ארה"ב, הודו ורוסיה. כיום נראה כי ישראל קרובה לצירוף למרכז כחברה מן המניין. הוייר אמר באחרונה בראיון ל"טיימס" הבריטי כי אם לא יצוצו מכשולים פוליטיים של הרגע האחרון, תצורף ישראל לסרן. בכירים בסרן אמרו ל"טיימס" כי למרות הסתייגויות מצד השווייצים, לא נרשמה התנגדות בקרב 20 המדינות החברות בסרן, למעט יוון.



בסרן המציא ופיתח הפיסיקאי הבריטי טים ברנרס-לי את רשת ה-world wide web. הרשת הבסיסית הומצאה מפני שפיסיקאים במרכז נזקקו לדרך שבה יוכלו להעביר מידע בין המחשבים השונים במקום. מאוחר יותר המשיך ברנרס-לי לפתח את הרשת, שמהווה עד היום את הבסיס של האינטרנט. למעשה, אתר ה-www הראשון היה info.cern.ch. הפיסיקאים בסרן אוהבים להתבדח כי ההישג האמיתי הוא העובדה שהמרכז כיכב בספר "מלאכים ושדים" שכתב דן בראון, ובסרט שצולם על פיו.



הרעיון לבנות את המאיץ lhc הועלה בראשונה בשנות ה-80, ואושר לבסוף ב-1994. תקציבו של הפרויקט מסתכם ב-10 מיליארד פרנק שווייצי (9 מיליארד דולר). המנהרה שבה נבנה המאיץ כבר היתה קיימת. היא שימשה מאיץ קודם שנבנה ב-1989 ונסגר ב-2000 כדי לפנות מקום ל-lhc. מקור שמו של המאיץ, large hadron collider, הוא בכך שהפרוטונים שייכים למשפחת חלקיקים הנקראים האדרונים.



במהלך פעולתו של המאיץ, מואצות שתי אלומות פרוטונים בכיוונים מנוגדים בשני צינורות מקבילים במנהרה הטבעתית שלו. הצינורות מתאחדים בארבע נקודות שבהן מצויים ארבעה גלאי חלקיקים. האלומות נעות בוואקום גבוה במיוחד - למעשה, מדובר בחלל הריק ביותר במערכת השמש. האלומות נעות מסביב למאיץ כשהן מכוונות על ידי שדה מגנטי חזק, המושג באמצעות שימוש במגנטים עצומים בגודלם. כדי לסייע בהאצתם, מקוררים המגנטים לטמפרטורה של מינוס 271 מעלות, הנמוכה מזו שבחלל החיצון.



1,232 מגנטים ענקיים בגודל של 15 מטר כל אחד ובמשקל של עשרות טונות משמשים לעיקום האלומות, בעוד 392 מגנטים בגודל 5-7 מטרים משמשים למיקוד האלומות. סוג נוסף של מגנט משמש לקירוב החלקיקים אלה לאלה, כדי להגדיל את הסיכוי להתנגשויות. רמת הדיוק הדרושה כה גבוהה, עד ששיגור האלומות שקול לשיגור שני ראשי סיכה אחד לעבר השני ממרחק 10 ק"מ מתוך תקווה שיתנגשו.



כשיופעל המאיץ במלואו, יואצו החלקיקים שבתוכו באנרגיה של 7 טריליון אלקטרון-וולט ויתנגשו באנרגיה אדירה הזהה לזו שנוצרה בעת המפץ הגדול. עם זאת, המדענים עוד עסקים כיום בכוונון המכונה העוצמתית, ולכן המאיץ פועל באנרגיות נמוכות יותר. בתחילת החודש, שבר המאיץ את שיא האנרגיה של מאיצי חלקיקים והופעל באנרגיה של 2.36 טריליון אלקטרון-וולט - יותר מהמחזיק הקודם בשיא, מאיץ החלקיקים טבאטרון (tevatron) בפרמילאב שליד שיקגו.



בשנה הבאה עומד המאיץ להיות מופעל במלוא יכולתו. את המידע העצום שיצטבר במהלך הניסויים, פי 1,000 מכמות המידע המודפסת מדי שנה בספרים, ינתחו אלפי מדענים בסרן ובעולם באמצעות רשת מחשבים חזקה במיוחד המכונה grid. המידע שיוקלט בכל אחד מהניסויים הגדולים ב-lhc יוכל למלא קרוב ל-100 אלף תקליטורי dvd בשנה. המאיץ צפוי לפעול במשך 15 שנה.



במאיץ החלקיקים ייערכו ארבעה ניסויים מרכזיים ושני ניסויים קטנים יותר, שנועדו לענות על שאלות הנוגעות לאופן שבו נוצר היקום, לאנטי חומר, למקור המאסה ביקום, וכן לחומר האפל ולאנרגיה האפלה, המהווים יחדיו כ-96% מהמאסה של היקום, לעומת 4% המורכבים מחומר.



המאיץ אף עשוי להפתיע ולחשוף ממדים נוספים של היקום בנוסף לארבעת הממדים המוכרים לנו - אורך, רוחב, עומק וזמן - ולהוביל ליצירה של חורים שחורים מיניאטוריים, שיתאדו במהירות. שני הניסויים הגדולים, atlas ו-cms, נועדו לאתר את חלקיק היגס, ממדים נוספים וחלקיקים לא ידועים שעשויים להרכיב את החומר האפל. שני הגלאים של הניסויים עצומים בגודלם. אורכו של atlas - שבו עובדת גם קבוצת המדענים הישראלים בסרן ושחלק מרכיביו הורכבו על ידי חברות ישראליות כמו אורבוטק וסיליקום - הוא 46 מטר, גובהו 25 מטר ורוחבו 25 מטר. הוא שוקל 7,000 טונה - יותר ממשקלו של מגדל אייפל. cms, שאורכו 21 מטר וגובהו ורוחבו 15 מטר, שוקל 12.5 אלף טונה. הורדתם של רכיבי הענק של הגלאים למנהרה שבה שוכן המאיץ והרכבתם היתה מלאכה סבוכה במיוחד, שנמשכה חודשים ארוכים.







חור שחור? אין סיבה לחשוש



עד לאחרונה, התקלות המשונות שמלוות את מאיץ החלקיקים הפכו אותו מהניצחון המדעי הגדול של אירופה על ארה"ב לחומר לבדיחות. בסרן מתייחסים להיסטריה שחולל המאיץ בשנה שעברה כלא יותר מקוריוז של יחסי ציבור, ולקשר המיסטי המיוחס לתקלות שאירעו כלא יותר מבדיחה, ומזכירים כי המאיץ אפילו לא החל לפעול במלוא עצמתו - הוא עדיין בשלבי כוונון. "אלוהים כועס, הוא יודע שאנחנו מתקרבים", מתלוצץ פרופ' עילם גרוס.



"אני לא רואה קשר בין התאונות, אבל אי אפשר למנוע מאנשים לשער השערות", אומר נסי. "הבעיות שהיו במאיץ הן בעיות טכניות שקשורות לעובדה שמדובר במכונה הכי סבוכה שנבנתה עד היום. כולנו אנשים, ואנשים עושים טעויות. האנרגיות שבהן אנחנו משתמשים בניסוי הן אמנם החזקות ביותר שיצר שהמין האנושי, אבל אנרגיות כאלה משתחררות ביקום 12 מיליארד פעמים בשנייה. חשוב לחנך את הציבור, להיות שקופים ולהסביר מה אנחנו עושים. להראות שנעשו מחקרים שהוכיחו שזה לא יכול לקרות".



"אני לא רואה כל סיבה לחשוש. היתרון הגדול הוא שבפרויקט הזה אנחנו מסוגלים לשלוט באנרגיה של ההתנגשויות. השמש עדיין זורחת, והיא ספגה המון חלקיקים כאלה. הירח עדיין קיים וכדור הארץ עדיין קיים", אומר מיקנברג.



"לפי תיאוריה אחת, ייווצר חור שחור מיניאטורי", מוסיפה טרם. "חור שחור הוא משהו עם הרבה מאוד מאסה, במובן האסטרו-פיסיקלי. אנחנו גורמים להתנגשות של פרוטון אחד עם עוד פרוטון, אין כאן חומר. מה שיכול להיווצר, לפי אחת התיאוריות, הוא חור שחור מיניאטורי. הפיסיקה אומרת שהוא יתאדה מיד. ההתאדות שלו משאירה חלקיקים רגילים שמסתובבים בגלאי, וכמו בכל התנגשות אחרת, נעבד את הנתונים. כשאנחנו מדברים על חור שחור, אנחנו חושבים על החור השחור האסטרונומי. אני לא מזלזלת, אבל נערכה סדרה של מחקרים שניסו לברר אם יכול לקרות דבר כזה, והמסקנה היתה שלא. אנחנו רגועים. לאדם הפשוט אין את הכלים לקרוא את המחקר ולהבין עד כמה רציניים אלה שטענו שזה כן יכול להיות, ולכן קל לזרוע בהלה. אני חושבת שאנשים תופסים טרמפ על זה, כדי להתפרסם. בעיני זאת שרלטנות מדעית".



ישראלים ופקיסטנים עורכים ניסוי ביחד



כיאה לניסוי כלל עולמי רחב היקף, שבו משתתפים אלפי פיסיקאים ממדינות שונות - ולעתים יריבות - קשה להאמין שהמציאות הפוליטית לא נכנסת גם לסרן. הגרסה הרשמית, לפחות, היא שתחושת השליחות המדעית מתעלה על כל המחלוקות המדיניות.



"לכולם יש כאן מטרה משותפת: פיסיקה. למצוא את ההיגס ולדאוג שהגלאי יעבוד. ברגע שיש מטרה משותפת, דברים כמו לאום או דת לא משנים", אומר נסי. הוייר מוסיף כי "השפה האוניברסלית היא מדע. הדרך לנהל את מגוון השפות והתרבויות בסרן היא באמצעות מוטיווציה. אנשים חשים מוטיווציה לנוע באותו כיוון, וזה מה שמאפשר לפרויקט לפעול". עם זאת, נאלצים גרוס ומיקנברג להודות כי לפעמים גם המציאות הפוליטית השברירית של המזרח התיכון חודרת למסדרונות עמוסי הפיסיקאים של סרן. "יש פה איזו אנטי-ישראליות. ישראל היא מקום רחוק, אז כשיש בעיות מיד אומרים שאלה הישראלים", אומר מיקנברג. "ישראל היא לא חברה בסרן, וזה עלול לאפשר קבלת החלטות שיכולות לנבוע גם ממניעים אחרים - אבל לישראל יש הרבה ידידים בסרן", מוסיף רבינוביץ'.



תחושת השליחות, לעומת זאת, משותפת לכולם, ישראלים ואנטי-ישראלים כאחד. במהלך הרכבת atlas, נרשם אפילו שיתוף פעולה בין קבוצת מהנדסים ישראלים לפקיסטנים. "מדינות רבות שאינן חברות רשמיות בסרן תורמות מדענים גם לניסויים אחרים במאיץ", אומר הוייר. "זה פרויקט בינלאומי אמיתי. גם אם התוצאות הן ראשוניות מאוד כעת, גם הן מעוניינות ביישום המידע והטכנולוגיה שיופקו מהניסוי. ניסוי כזה דורש פיתוח טכנולוגיה, אלקטרוניקה חדשנית. אחת האפשרויות היא לאמץ את אותן טכנולוגיות לתעשיות שלך, או לחשוף אליהן אנשים בחוד החנית של המדע והטכנולוגיה באווירה בינלאומית, שזה משהו שכל תעשייה זקוקה לו. הפרויקט גם מאפשר לחברות מתעשיות שונות ליצור קשרים ביניהן, שלא היו מתקיימים אחרת. לא הכסף שמרוויחים חשוב, אלא השותפות שמניעה קדימה את הטכנולוגיה. גם אם חלק מהפרויקטים לא מניבים רווח, אתה מרוויח אמינות, חדשנות ומוניטין - וזה יכול להביא לך הזמנות מגופים אחרים.



"אפילו הסטודנטים יודעים שהם תורמים למשהו חדש שמקדם את המין האנושי ויכול לעצב דברים, וזה מניע אותם קדימה, גם אם מספר המקומות בסגל הקבוע שלנו מוגבל. מה שהם עושים הוא מעניין ומעניק להם ידע וניסיון".



"זה מרגש ברמות", אומר גרוס. "יש הרגשה שאתה תורם משהו למין האנושי, שאתה שותף למשהו שהוא גדול יותר מהנחיתה על הירח".



"אני אופטימי: לדעתי נגלה חוק טבע חדש. הגענו לנקודה שבה אנו מצפים למשהו. או שעשינו הכל לא נכון, וגם אז נגלה משהו חדש. בכל מקרה, צפויה לנו פריצת דרך", אומר נסי.



למיקנברג, המלווה את הניסוי מאז ימיו המוקדמים, קשה לומר שהוא מתנער לגמרי מהרגשה של אבהות. "הייתי אחראי במשך תשע שנים וחצי על ספקטרומטר המיואונים של atlas. לפני כשנה עצרו את האלומה כ-150 מטר מאתנו, בגלל שיצאו המון מיואונים ומילאו את כל הניסוי בבת אחת. כשראיתי שכל הניסוי הזה עובד באמת, בכיתי", אומר מיקנברג. "זאת היתה הרגשה טובה. אבל זה בסך הכל שלב אחד".



"ההישג הישראלי הוא פנומנלי"



על דבר אחד נראה שיש הסכמה גורפת בסרן: התרומה הישראלית חורגת בהרבה מגודלה היחסי של הקבוצה, עשרות בודדות מבין אלפי מדענים העובדים על המאיץ. "החברות הישראליות, במיוחד במכניקה הקלאסית, עובדות בדרך נקייה ומדויקת מאוד", אומר מרציו נסי. לדברי פרופ' שולמית טרם, "אנחנו קבוצה די קטנה, אבל יש לנו הרבה השפעה. בעקבות הגלאי וכלי התוכנה שבנינו, ההשפעה שלנו חורגת מהגודל היחסי שלנו".



"הישראלים בנו גלאי שעלותו 1% מזו של הגלאי בניסוי atlas, אך הוא חלק חיוני ממנו", אומר פרופ' עילם גרוס. " בישראל מעולם לא היה פרויקט בהיקף כזה או שיתוף פעולה כזה בין המוסדות. מפני שעבדנו יחד, הצלחנו לבנות משהו גדול ולקבל תפקידים בסרן. ההישג הישראלי הוא פנומנלי, ולא היינו מצליחים ללא העזרה של ממשלת ישראל".



"יש פה מפעל טכנולוגי חסר תקדים. אם המאיץ יצליח לפעול כמו שצריך, דיינו. אם atlas יפעל כמו שצריך, דיינו. אם הגריד יעבוד, דיינו. אם יגלו חלקיק חדש בנוסף להיגס, די די דיינו", מוסיף יו"ר הוועדה לאנרגיות גבוהות, פרופ' אליעזר רבינוביץ' מהאוניברסיטה העברית.



"לא תרמנו לפרויקט יותר משהיינו אמורים לתרום, אבל ההבדל הוא שהקבוצות הישראליות עובדות ביחד על ניסוי אחד ועל מערכת אחת, ואז אפשר באותו תקציב להשיג השפעה משמעותית הרבה יותר", אומר פרופ' גיורא מיקנברג, שמילא כמה תפקידים רשמיים בסרן, כולל הממונה על הרכבת גלאי המיואונים (סוג של אלקטרונים כבדים המגיעים מהקרינה הקוסמית שזורמת לכדור הארץ) של atlas. מיקנברג הוא אחד האחראים העיקריים לשידוך שבין החברות הישראליות לבין סרן, ולמעורבות הישראלית הרבה בפרויקט המאיץ. "אנחנו לא יכולים להתלונן בעניין הזה. אנחנו מקבלים תמיכה ממגוון של גופים. תמיד צריך יותר כסף, אבל אני רוצה לציין לחיוב את שיתוף הפעולה שאנחנו מקבלים", אומר רבינוביץ'.



"אם אתה שווייצי ויכול להזמין משהו מצרפת או מגרמניה, למה שתזמין משהו ממקום שנמצא 3,000 ק"מ מכאן? אז התפקיד שלי היה לדאוג שהחברות הישראליות יספקו את מה שביקשו מהן. כמובן שהיו פאשלות, הרי כולנו בני אדם, וזה לא טריוויאלי לדאוג שהפאשלות יתוקנו. כמה חברות ישראליות גם קיבלו פרסי הוקרה. זה קרה למעט מאוד מהחברות כאן", אומר מיקנברג.



הדור הזה:



נסיבות הולדת היקום אינן ידועות



הדור הבא:



מאיץ החלקיקים יחשוף את סודות בריאת היקום. התסריט הפחות אופטימי: הוא ייצור חור שחור שיבלע את שווייץ או את כדור הארץ כולו