על בעלים, מנהלים ועשייה למען הקהילה

>> זו השנה התשיעית ברציפות שקבוצת פישמן עורכת את אירוע האחריות החברתית שלה, בו היא מעלה על נס את תרומתן של חברות הקבוצה לקהילה ואחריות חברתית בכלל.

אירוע כזה שופך אור על אחד התחומים היותר מוצנעים של מארג היחסים בין בעלים למנהלים. בניגוד לתוצאות עסקיות בהן נדרשים מנהלים לעמוד ביעדים, הרי בתחומי העשייה למען הקהילה לא מקובל כי בעלים ידרשו ממנהלים לפעול על פי תפיסותיהם החברתיות. כל שניתן הוא לערוך פעולות שכנוע זהירות בקרב המנהלים, כדי שאלו ייאותו לעשות למען הקהילה.



לבעל בית קל יותר להיות נדיב ולעשות למען הקהילה, בוודאי על חשבון חברות שבשליטתו. לעומת זאת, למנהל, במקרים רבים, זה עוד כאב ראש. עשייה למען הקהילה לא תפטור אותו מהצורך לעמוד ביעדים העסקיים. מצד שני, אף מנהל לא שש להגיד "לא" לבעל הבית. לפיכך, יש מנהלים שעושים למען הקהילה מתוך רצון אמיתי, יש שעושים זאת בלית ברירה, ויש גם כאלו שלא טורחים כלל.



באירוע המתואר זכתה להוקרה רשת הצעצועים טויס אר אס. מנכ"ל הרשת הודה כי בשנתיים הראשונות לפעילותו לא מצא כל עניין בפעילות חברתית, אבל הלחץ הלא פורמלי עשה את שלו. החברה החלה לעשות פעולות מגוונות למען ילדים עם מוגבלויות, ואט אט הוא עצמו נשאב לפעילות ונהפך לחלק ממנה. זה נשמע אמיתי, זה היה מרגש, וסביר להניח כי זה גם משפיע על מנהלים אחרים - מן הסתם, חלק ממסע השכנוע.



אפשר שהפעילות למען הקהילה מעוטרת לא מעט פעמים בצבעים של ציניות ושיקולי תועלת, אבל השיקולים העומדים מאחוריה אינם חשובים באמת; בין אם אלו שיקולי תדמית, או טוב לב אמיתי, כשחברה מעודדת פעילות מסוג זה, הדבר ראוי לכל שבח.



הכותב הוא מומחה לניהול וכתב תשעה ספרים בתחום