אופטימיות מדבקת

>> בסוף פברואר 1995 צללה בורסת תל אביב לתהומות לא מוכרות. מדד ת"א 25 נגע בשפל של פחות מ-150 נקודות. שנות הגאות הסתיימו בנפילה חופשית, שבמהלכה משך הציבור את כספו מהבורסה בכלל ומקופות הגמל בפרט.

ב-12 החודשים שהגיעו לאחר נקודת השפל הזאת זינקה הבורסה של תל אביב ביותר מ-50%. היא המשיכה במסע העליות גם בשנים הבאות, ועלתה בכ-20% ב-1996 וב-10% ב-1997 - אך לא חזרה על הזינוק שביצעה בשנה שבה יצאה מנקודת השפל.



כמו בתחילת 1995, גם בסוף ינואר 2003 הכל נראה שחור. המצב הגיאופוליטי חבר למצב הכלכלי, ומדד ת"א 25 צנח לרמה של 311 נקודות. המצב הזה לא נמשך זמן רב. ב-12 החודשים הבאים זינקה הבורסה כמו מטאור ב-63% ותקופה חדשה החלה. גם במקרה הזה, העליות נמשכו בשנים הבאות בדרך לניפוח הבועה שהתפוצצה לפני שנה. ב-2004 זינקה הבורסה בכ-25%, וב-2005 בכ-30%. תשואות נאות - אבל עדיין לא ברמה של השנה הראשונה שלאחר המיתון.



בדצמבר 2008, לפני שנה בדיוק, שוב ביקר השפל בתל אביב. גם זקני תל אביב אמרו שהנפילה הזאת היתה חריפה ומפחידה יותר. בהתאמה, גם הזינוק של 2009 היה חד יותר מכל המקרים שהוזכרו. בתוך שנה זינקה תל אביב ב-74%, מ-654 נקודות בתחילת 2009 לרמה של קרוב ל-1,140 נקודות אתמול.



לא צריך להיות היסטוריון כדי לדעת שהדבר היחיד הבטוח ב-2010 הוא שהעליות של 2009 לא יחזרו בה. זינוק של עשרות אחוזים לא מצפה לנו, אך הציבור חוזר לבורסה. הוא לא נוהר אליה, אבל הוא כאן - הגיוסים שמציגים הגופים המנהלים את נכסיו מעידים על כך. האפיקים הסולידיים אינם אטרקטיביים בימים שבהם מדברים על בועה באג"ח הממשלתיות, והמכשירים הפיננסיים המורכבים עודם מוקצים. על רקע זה נדמה כי למניות ולאג"ח הקונצרניות לא נותרה ברירה מלבד להמשיך לעלות.



נכון, הכלכלה הריאלית מפגרת אחרי השווקים - אבל הבורסה רואה קדימה. הרוח האופטימית נושבת מכל פינה בשוק ההון, וכשמדובר בשווקים הפיננסיים, המשאלות מגשימות את עצמן ומה שהמשקיעים חושבים הוא מה שיקרה.



הסייגים נובעים מכך ש-15 החודשים האחרונים בשוק לימדו את כולנו שאין לצפות דבר. עם זאת, בשורה התחתונה - התחזית היא אופטימית.