"השנה מתחילה ברגל ימין - אבל לקראת סופה תגבר האי ודאות"

>> שני הכלכלנים הראשיים של הבנקים הגדולים, ליאו לידרמן מבנק הפועלים וגיל בפמן מבנק לאומי, צופים שהשנה שתתחיל ברגל ימין, אבל שלקראת סופה תגבר האי ודאות - בשל הורך לנתק את מערכת הפיננסים האמריקאית מבלון החמצן של הסיוע הממשלתי.

ליידרמן מעריך שהצמיחה בישראל ב-2010 תהיה בשיעור של 3% לכל הפחות. בפמן זהיר יותר - ומעריך שהצמיחה תגיע לכ-2.7%. שתי ההערכות האלה מצביעות על קצב צמיחה נמוך מזה שאיפיין את תקופת הגאות של 2005-2007.



"כלכלת ישראל תתחיל את 2010 ברגל ימין, בדומה לכלכלה העולמית. כרגע כל המערכות - גם המערכת הפיננסית, וגם הכלכלה הריאלית - מראות התרחבות והתאוששות, וחזרה לפעילות נורמלית", אומר ליידרמן.



עם זאת, לדבריו, "סיכונים רבים ברמה הגלובלית נותרו. הסיכון העיקרי הוא שבעתיד יהיה צורך בתיקון של שערי הריבית, ובמחצית השנייה של 2010 הבנקים המרכזיים מעלים אותה, וכל עקומי התשואה יזוזו כלפי מעלה - גם במגזר השקלי, גם במגזר הצמוד, וגם בחו"ל.



"חלק מההתאוששות והכניסה החיובית לתוך 2010 הם הודות למדיניות זו - שמשמעותה, הנשמה מלאכותית של המערכת הפיננסית האמריקאית. לאחר שיהיה ניתוק של המערכת מההנשמה המלאכותית, אנו צפויים אי ודאות גדולה במעבר בין 2010 ל-2011".



"חוזרים לפעילות נורמלית"



לגבי הצמיחה, ההערכה של ליידרמן היא שכל המגזרים אמורים לצמוח ריאלית, ונראה גידול ביצוא, בהשקעות הריאליות ובצריכה הפרטית. "ענפים רבים חוזרים לפעילות נורמלית", אומר ליידרמן. "מדד מנהלי הרכש האחרון הראה שמנהלי הרכש עברו מצמצום בפעילות להתרחבות בפעילות, מצב הרוח של הצרכנים והביטחון שלהם חזר לרמה שהיתה ערב המשבר".



לטענת ליידרמן, שער הדולר יעלה ב-2010 ביחס למטבעות האחרים, בעיקר ביחס ליורו. "יש לנו עודף יצוא משמעותי במאזן התשלומים", הוא מוסיף, "מה שתומך ביציבות ואפילו בהתחזקות מסויימת של השקל - אם כי לשוק ברור שבנק ישראל יהיה שם כדי למנוע התחזקות של השקל מעבר לרמה שתיראה לו סבירה".



ליידרמן מעריך ששוק הסחורות ימשיך להיות תנודתי ומסוכן, אבל לדבריו יש בקרב המשקיעים התעניינות גוברת בסחורות חקלאיות. השווקים הפיננסיים יושפעו, לטענת ליידרמן, מהשינוי הצפוי בעקומי התשואה בשל עליות הריבית.



"כל זמן שרמת הריבית הקצרה ממשיכה להיות נמוכה ושהכלכלות ממשיכות להראות התאוששות ריאלית, מצפים שיותר ויותר משקיעים יצטרפו לאפיק המנייתי - בעיקר בחלק הראשון של השנה.



"ברור לכולם שב-2010-2011 תהיה תזוזה בעקומים גם באפיק השקלי, גם באפיק הצמוד וגם בחו"ל, והפסדי ההון באחזקת איגרות חוב יכולים להיות מסוכנים. על כן האפיק האג"חי מעניין, אם בכלל, רק בתחום הקצר".



ליידרמן מעריך שארה"ב תצמח בכ-3.5% ב-2010. "חצי הכוס המלאה בתחזית זו היא שארה"ב חוזרת לשיעורי צמיחה בטריטוריה החיובית", אומר ליידרמן. "חצי הכוס הריקה היא שההיסטוריה של ארה"ב מלמדת שמדובר בצמיחה נמוכה יחסית בשנה הראשונה שלאחר מיתון.



"בעבר הצמיחה בשנה הראשונה לאחר מיתון הסתכמה ב-6%-7%. הסיבה לצמיחה הנמוכה היא שלא מדובר רק במיתון. זהו משבר פיננסי עמוק שכלל קריסת בנקים ושיתוק של מערכת האשראי ושל כלכלת ארה"ב כולה בתהליך דרסטי של הורדת מינוף".



בפמן: "המצב באירופה לא טוב"



"ב-2009 העולם חווה מיתון עם צמיחה שלילית משמעותית", אומר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, "אך נראה שכלכלת העולם כבר הגיעה לנקודת השפל, והמחצית השנייה של 2009 התאפיינה בחזרה לשיעורי צמיחה חיוביים. התאוששות זו צפויה להימשך ב-2010, תוך חזרה לצמיחה חיובית בשיעור של כ-2.5%. זאת, בהשוואה לקצב שנתי ממוצע של כ-4.8% ב-2004-2007".



"בנפח הסחר העולמי חלה ב-2009 ירידה חריפה, עם התכווצות הצפויה להסתכם בכ-9%, כשהירידה חריפה עוד יותר בקרב המדינות המתפתחות. ההתאוששות הכלכלית הצפויה בצמיחה העולמית תיצור תנאים להתאוששות גם בנפח הסחר העולמי החל ב-2010.



"להערכתנו, הצמיחה הכלכלית העולמית ב-2010 עשויה להפתיע לטובה, אך בטווח ארוך יותר יש כמה גורמים מדאיגים", אומר בפמן. "תחום הביקושים צפוי להוביל את הצמיחה בכלכלת ישראל ב-2010. זאת, בזמן שהיצוא צפוי להתאושש באטיות. ב-2010 צפוי המשק הישראלי לצמוח בכ-2.7%. לא צפויה האצה בצמיחת התוצר הכולל ב-2011, ורק מאוחר יותר צפויה האצה הדרגתית שתתבסס הן על גידול נוסף בביקושים המקומיים והן על ראשיתה של התאוששות הדרגתית נוספת בביקושים העולמיים".



"נרגיש בהתמתנות בצמיחה בארה"ב"



לגבי השוק האמריקאי טוען בפמן: "ההתייצבות הבינלאומית וצעדי ההרחבה התקציביים והמוניטריים שננקטו בארה"ב הם הגורמים העיקריים שעומדים בבסיס החזרה לצמיחה של המשק האמריקאי ב-2010.



"עם זאת, כשהשפעתם של צעדי ההרחבה הכלכליים תחל להיחלש, מכיוון שאלה לא יכולים להימשך לעד, נרגיש בהתמתנות בצמיחת המשק האמריקאי. התמתנות זו, הנובעת מניתוק המשק האמריקאי ממכשירי ההחייאה, עלולה להיות בעלת משמעויות גלובליות שליליות משמעותיות ב-2011.



"קצב הצמיחה הפוטנציאלי בארה"ב נפגע, ועלולה להיות לכך השפעה שלילית ארוכת טווח. הירידה בקצב הצמיחה משקפת את השפעת הבלימה החדה בהשקעות הריאליות במשק האמריקאי מאז 2007 וכן מגמה של ירידה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בארה"ב".



לדבריו, יש להביא בחשבון גם את הנטל שיוטל על המשק האמריקאי בשנים הבאות כתוצאה מהצורך להפחית את יחס החוב-תוצר בארה"ב, הצפוי לבוא לידי ביטוי בהעלאת שיעורי המס ובהקטנת ההוצאה התקציבית.



בפמן אומר כי למרות הופעתם של כמה נתונים חיוביים, נראה שהמשבר בשוק הדיור בארה"ב עדיין בעיצומו. בקליפורניה, כשליש מהדירות שוות פחות מאשר יתרת המשכנתא עליהן. התהליך המתמשך של עיקולי דירות ונטישתן על ידי דייריהן כדרך להשתחרר מעול המשכנתא יוצר רמה גבוהה של דירות בלתי מכורות.



"על רקע זה, אין זה מפתיע שהתחלות הבנייה בארה"ב ירדו בחדות - לרמה נמוכה במידה ניכרת מהביקוש הבסיסי לדיור בארה"ב. אנו צופים התייצבות בהיקף התחלות הבנייה ב-2010, אך עלייה בהיקף ההתחלות אינה צפויה לפני 2011.



"הנפילה המתמשכת במחירי הדירות פוגעת במישרין בעושרם של משקי הבית האמריקאים. נפילה זו התרחשה לצד הירידה בשווי ההשקעות הפיננסיות. שינוי חד זה גרם להעלאת שיעורי החיסכון של משקי הבית. זהו תיקון מעודד לאחד מיסודות המשבר בארה"ב".



ביחס למדינות המתפתחות אומר בפמן: "נראה שהמשקים שנפגעו באופן החמור ביותר מההאטה העולמית הם דרום קוריאה וטייוואן. לעומת המדינות המפותחות באזור, במדינות המתפתחות של דרום מזרח אסיה הביקושים המקומיים גדלים בעקבות השיפור ברמת החיים הבסיסית, שהיא עדיין נמוכה מהמקובל בעולם המערבי.



"בשונה מהמשקים המתפתחים במזרח אירופה, רוב מדינות דרום מזרח אסיה שנכוו מהמשבר הפיננסי ב-1997, השכילו לשמור לעצמן רזרבות אדירות של מטבע חוץ, שמגבירות את יכולתן של הממשלות שם להרחיב את הביקושים לצריכה מקומית ובכך למתן את הירידה במחזור העסקים".



מבין מדינות אמריקה הלטינית, בפמן מציין את ברזיל ואת מקסיקו. בשנים הקרובות קצב הצמיחה של אמריקה הלטינית צפוי לחזור ולהתאושש - ולהגיע לכ-3%-4% בשנה. לדבריו, גורם נוסף שישפיע על הכלכלה הגלובלית הוא תגובת יתר רגולטורית בעולם בעקבות המשבר: "הסיכון כאן הוא שהעולם יחווה הידוק חריף מאוד מצד גורמי הפיקוח, עד כדי בלימה של יוזמות לחדשנות פיננסית והתייקרות משמעותית של גיוסי ההון שמבצעות החברות".



אתי אפללו