מי יבלום את המשפחות? המוסדיים והדירקטורים

>> המחקר מציע כמה עקרונות להתמודדות עם הריכוזיות בשוק ההון.

חמדני ממליץ למחוקק שמעוניין לצמצם את הרכוזיות במשק להגדיר באופן ברור את זכויות בעלי השליטה וחובותיהם; להרחיב באופן ניכר את חובות הדיווח והגילוי המוטלות ישירות על בעל השליטה; וליצור תמריצי שוק עבור הדירקטורים, באמצעות הענקת כוח אפקטיבי לבעלי מניות המיעוט למנות דירקטורים חיצוניים.



בנוסף הוא מציע לחזק את מעמדו של הדירקטוריון כגורם מפקח על בעל השליטה, בין היתר באמצעות הגברת מעורבות הדירקטורים במקרים שבהם יש חשש לפגיעה בבעלי מניות המיעוט עקב ניגוד עניינים של בעל השליטה.



הוא קורא לעודד את הגופים המוסדיים להגביר את מעורבותם, בעיקר כשמדובר בעסקות בעלי עניין, וכן ליצור מנגנונים שיחלישו את הזיקה שבין גורמי הפיקוח והבקרה לבעל השליטה.



לשיטתו, "במקרים של עסקות בעלי עניין פוגעניות, הכתובת המרכזית להטלת אחריות צריכה להיות בעל השליטה שיזם את העסקה ונהנה מפירותיה - ולא הדירקטורים שאישרו אותה".



חמדני סבור כי מוסד הדירקטור החיצוני (דח"צ) אינו מספק פתרון הולם, היות שמנגנון המינוי של הדח"צים מותיר על כנה את התלות שלהם בבעל השליטה. הוא מציע להקנות למיעוט, או לגופים המוסדיים בלבד, יכולת השפעה אפקטיבית בבחירת הדירקטורים החיצוניים. "לשם כך יש להעניק לבעלי מניות המיעוט את האפשרות האפקטיבית להציע מועמדים לכהונת דח"צ. דרך פשוטה להשגת יעד זה היא הקביעה כי מינוי דירקטור חיצוני יהיה כפוף לאישור של המיעוט בלבד".