מונופול חדש לתשובה

1.מאגר מארי-B המתרוקן שייך למדינה. לא לדלק, לא לנובל אנרג'י ולא לחברת החשמל. החזקה בו ניתנה לקבוצת ים תטיס לתקופה של 30 שנה שתסתיים בעוד 20 שנה, כדי להפיק גז. לא כדי לספק שירותי אחסון והזרמה. לפיכך, על פי החוק היבש, יכולה המדינה לדרוש מים תטיס להשיב לידיה את המאגר ברגע שבו נשאבה טיפת הגז האחרונה מן הבארות. אלא שלפי החוק היבש יכולה ים תטיס גם לשאוב את אותה טיפה אחרונה בתום תקופה של 50 שנה (לאחר מימוש אופציה של 20 שנה נוספות). זאת, כאשר המדינה משוועת למאגר גז אסטרטגי, והמשק - למאגר תפעולי שיאפשר גמישות באספקה.

2.חברת החשמל, שותפות תמר וים תטיס מנסות לפיכך לקבוע עובדות בשטח. חברת החשמל תרכוש את הטיפה האחרונה במארי-b, תרכוש גז מתמר, תזרים אותו למארי-b ותעשה בו שימוש לצרכיה. בכך, תחפה בעתיד על חולשתה אל מול יצרני החשמל הפרטיים הגמישים - בעוד דלק ונובל אנרג'י יוכלו להציע ללקוחותיהם בתמר יתרון שאין, ולא יהיה, לאף אחת ממתחרותיהן.

מכאן, שעסקה סיבובית זו משליכה על כלל המשק - וגם על הכיס הציבורי. כיצד ניתן להותיר את המאגר היחיד העומד לרשות המשק בידי גוף פרטי אחד, ועוד כזה שהוא בעל אינטרס מובהק במשק הגז? מי יפקח על יתרון הגודל של חברת החשמל בדמי אחסון הגז לעומת היזמים הפרטיים? ומי בכלל יממן הנחת צינור תת ימי נוסף מהחוף למארי-b כדי לאפשר הזרמה הפוכה?

3. למעשה, צריכה המדינה להחזיר את המאגר המתרוקן לידיה, לשלם לים תטיס בעבור ההשקעה במתקנים, לפרסם מכרז לרכש מלאי גז אסטרטגי, לתפעל את המאגר בעצמה - או להוציא שירות זה למכרז מחודש. אלא שבקרב ממשלה שבה איש לא מעז לפצות פה לנוכח היעלמותם של 9 מיליארד שקל מכספי הציבור לטובת הפנסיה של עובדי חברת החשמל - ספק אם יימצא העוז להתייצב בהליך משפטי וציבורי ממושך מולה ומול יצחק תשובה ושות'. כשהמצב סבוך והשוק בוער נוח להשאיר את כאבי הראש למונופולים המנוסים (בזכות היותם מונופולים). אלה כבר ידאגו להבטיח את מי המנוחות שבהם תונצח שליטתם בשוק.