אם אתם סטודנטים והזמן היחיד שעומד לרשותכם כדי להדפיס הוא בשעות הערב, אם אתם זוג שלא מוצא זמן במהלך היום כדי לעצב את הזמנת החתונה שלו, או אם חשקה נפשכם בהדפסה על חולצה או ספל כמתנה ונזכרתם בזה ברגע האחרון, בית הדפוס קופי פרינט הממוקם בלב בת"א עומד לשרותכם כל יום עד חצות, ואף במוצאי שבת. ובזמן שתמתינו לביצוע העבודה, תוכלו גם לשתות כוס קפה.
בעלי המקום הקיים כבר ארבע שנים, הם נועם ואפרת סמירה, בני זוג והורים לשלושה ילדים. נועם עוסק בדפוס כבר 24 שנים, "מאז הלימודים בבי"ס מקצועי בגיל 14 ועד שפתחנו את העסק עבדתי באותו בית דפוס", הוא מספר. אפרת עבדה במהלך השנים בעבודות אדמיניסטרציה בארגונים גדולים כמו ההסתדרות וקופ"ח מכבי וכן למדה מגוון תחומים, האחרון בהם עיצוב גרפי.
"בזמן לימודי העיצוב זיהיתי את הצורך במקום שפתוח עד שעות מאוחרות", מספרת אפרת. "למדתי לימודי ערב והייתי כבר אמא, ובשעות שהתפניתי ללכת להדפיס כבר לא היה מקום פתוח. חלמתי על מקום במרכז העיר, עם אווירה נעימה, שאפשר להגיע אליו בערב", היא אומרת. "אני מגיע מהצד השני, מתוך תחום הדפוס", אומר נועם, "והמחשבה שלי היתה שדפוס לא צריך להיות דווקא באזור תעשייה ובמקום מלוכלך, אלא במקום נקי ומסודר".
לאחר חצי שנה בה לא הצליחו בני הזוג למצוא מקום ברחוב דיזינגוף כפי שרצו, החליטו לבחור במקום בו נתקלו ברחוב בבוגרשוב. ההשקעה הראשונית היתה בסביבות ה-600 אלף שקלים, "אבל התווספו גם מכונות בליסינג, שמוערכות בסכום של כ-150 אלף דולר", מוסיף נועם.
חצי מההשקעה היה מהקרן לעסקים קטנים, והחצי השני מהון עצמי. הצפי הוא שההשקעה תוחזר בעוד שנתיים, "אנחנו גם משקיעים עוד ועוד לאורך הדרך במכונות חדשות", מסביר נועם, "כי חייבים להשתדרג כל הזמן. זה עולם דיגיטלי וחייבים להיות מעודכנים". מחזור העסק עומד על 200 אלף שקלים לחודש.
חלוקת התפקידים ביניהם מאוד ברורה. "כשעבדתי במכבי למדתי שכל אגף מתחלק לשניים למקצועי ולאדמיניסטרטיבי. ככה זה גם אצלנו, נועם אחראי על החלק המקצועי ואני על האדמיניסטרציה. ומעבר לזה אני גם מעצבת גרפית", אומרת אפרת. בני הזוג מעסיקים עוד תשעה עובדים, שמונה גרפיקאים ואחת בתפקיד אדמיניסטרציה.
"פרויקטים גדולים מאוד שמתאימים למכונות גדולות, או עבודות שמצריכות השבחה כמו הבלטות או הטבעות, אנחנו מוציאים החוצה לספקי משנה", אומר נועם. "הלקוחות שלנו מגוונים מאוד", מספרת אפרת, "זה תלוי בשעות היום. בבוקר אלו העסקים, לקראת הערב מגיעים מהסקטור הפרטי, ובערב עד הלילה מגיעים הסטודנטים".
בית הקפה שהיה ממוקם במקום אינו פעיל כרגע, ואת שירותי הקפה מספק בית הקפה הסמוך. "התרחבנו וגדלנו ולא היה מקום לכל הציוד", מסבירה אפרת, "וראינו שלא מספיק רווחי להקצות מקום רק לבית קפה. לכן עשינו שיתוף פעולה עם בית הקפה הסמוך. הם נותנים לנו את השירותים, עם מלצריות שנכנסות לתוך המקום, וללקוחות שלנו יש גם הנחה".
המיתון, מספרים בני הזוג, השפיע במידת מה. "היתה האטה מסוימת, אבל אצלנו העבודה הרבה היא עם פרטיים וסטודנטים בעיקר, כך שזה כסף נזיל, מזומן או אשראי. הבעיות מתחילות כשעובדים עם מוסדות או עסקים, שם אמנם הסכומים גדולים אבל התנאים גרועים יותר, משוטף פלוס 30 ועד שוטף פלוס 180".
הבעיות המרכזיות שחוו בני הזוג בעסק, הם מספרים, היו מול הרשויות. "להוציא רשיון עסק לבית קפה היה אחד הדברים הקשים ביותר, אבל עמדנו בזה בגבורה", אומר נועם. הבעיה הנוספת היא בעיית ארנונה. "העירייה מסרבת להכיר בנו כבית דפוס. בגלל שאנחנו על הכביש בין החנויות הם מגדירים אותנו כחנות", מספרת אפרת. "ולכן אנחנו משלמים ארנונה גבוהה פי שתיים מעסקים בתחום התעשייה".
בני הזוג מביטים קדימה עם רצון להתפתח, "אנחנו חושבים על סניפים, על זכיינות, שיתופי פעולה שיקדמו אותנו, וגם על חו"ל", אומרת אפרת.
יש דפוס אחר
עדיה פיטרמן
29.12.2009 / 12:11