>> "מה זה אמא?" שאלה דניאלה, 4.5, והצביעה על הטלפון הציבורי הישן שמוצב במרכז העיר, ליד הפיצרייה. "זהו טלפון ציבורי", השיבה האם והוסיפה: "זה טלפון שכל מי שאין לו אחד משלו יכול להשתמש בו". אבל את דניאלה ההסבר לא סיפק. "למה יש אנשים בלי סלולרי?", היא הקשתה. "אולי כי אין להם כסף", הציעה האם פתרון. "לא נראה לי", חרצה דניאלה, "אני חושבת שפשוט אלוהים ברא אותם בלי הטלפון".
כשילדים, כמעט פעוטות, בני 4, רואים במכשירי הסלולר הארכה של איברי הגוף של הוריהם, קל להבין איך אפשר לקיים ראיון עיתונאי עם מתבגרת בת 17 במהלך שיעור: "אני באמצע הקפות חימום בשיעור התעמלות", הסבירה שחר יפה ממושב לכיש את קוצר נשימתה כשענתה לסלולרי שלה. "זה בסדר", היא הרגיעה מיד, "זה לא אסור".
גם משיחות עם ילדים ובני נוער אחרים אפשר היה להתרשם עד כמה הטלפון הסלולרי תופס מקום מרכזי בחייהם. שחר אמנם אינה משתמשת כבדה בסלולר ("משתדלת שלא לעבור את ה-100 שקל בחודש"), אך מודה כי כמעט שאינה מכירה ילדים בלי מכשיר סלולרי וכי על אף שהמורים לא מרוצים מהעניין, השימוש בו בשיעורים, לרבות שליחת הודעות sms, נהפך לעניין שבשגרה.
שחר, שחונכת ילדים בכיתה ח' בתנועת בני המושבים, מספרת כי בשכבת הגיל הצעירה יותר מגיעה התלות במכשיר לרמות קיצוניות: "יש לנו ?קופסת סלולריים' ואנחנו לא מתחילים את הפעולה עד שכל הטלפונים מרוכזים בתוכה. הקושי להיפרד מהמכשיר לשעה אחת הוא מדהים, ואם הקופסה מתחילה לרטוט, תמיד יהיה מישהו שיזנק כאילו חייו תלויים בזה".
שון וטאי גרנות-זילברשטיין (בני 8 ו-10 בהתאמה), המחזיקים במכשיר סלולרי אישי, לא מצליחים להיזכר כמה זמן הם מבלים בשימוש במכשיר. "וואו, אני לא יודע", ענה שון כשנשאל כמה פעמים ביום הוא מדבר בסלולר. "יש לי חבר שאנחנו מתקשרים אחד לשני כל דקה".
לאחר שיחה עם אמו, שפי זילברשטיין, מסתבר שזו הגזמה, אך היא מודה שההסתמכות על הסלולר והשימוש בו הם רחבים. "גם כשהם בבית ואני בעבודה אנחנו מתקשרים באמצעות הסלולר. אני לא חושבת שהם זוכרים בכלל איך הצלצול של הטלפון הקווי נשמע".
לפי סקר פאנלס שנערך עבור themarker, עולה כי 56% מההורים לילדים עד גיל 18 דיווחו כי ילדיהם מחזיקים בסלולרי. מנתוני משרד התמ"ת, לפי סקר שנערך על ידי מינהל מחקר וכלכלה, עולה כי לילדים במשקי בית יהודיים ותיקים או עולים, יש טלפונים ניידים בשיעור של 65%-70%. לדברי שרית שטרנברג, סמנכ"לית מחקר במכון המחקר פאנלס, מרבית ההורים מציינים כי הסיבות העיקריות לקניית סלולרי לילד הן שתהיה להם אפשרות לדעת איפה ילדם ולאפשר לו ליצור איתם קשר במקרה הצורך.
זהר וגל ברוק (15 ו-12 בהתאמה), למשל, קיבלו מכשיר סלולרי כשהגיעו לכיתה ג', כשהחלו לחזור הביתה באופן עצמאי. "זו היתה יוזמה שלי", מסבירה אימן, אירית, "לביטחון האישי ולדעת שהן בסדר". לדבריה, כמות המספרים שהן יכולות לחייג מוגבלת ולכן הן מבצעות מעט שיחות. רק 14% מההורים ציינו כי קנו את המכשיר בשל לחץ מצד ילדיהם.
נראה שלמרות הסיבות הנפוצות לרכישה (ביטחון הילד ונוחות התקשורת עמו), ככל שהילדים גדלים וכשמגיעה העת לשדרג - התמונה משתנה. את הטלפון הראשון שלהם, מכשיר פשוט למדי, קיבלו שון וטאי בגיל 6 ו-7. "מאוחר יותר הם בישרו לי שהם חייבים סוני אריקסון כי זה מכשיר עם נגן מוסיקה", מספרת אימם. לדבריהם, הם משתמשים במכשיר לשיחות ושליחת הודעות, אך בעיקר לשמיעת מוסיקה ולמשחקים. "עכשיו הם רוצים אייפון בעיקר מכיוון שזה מכשיר טאץ', אבל לזה אני כבר לא מסכימה".
שחר יפה, שמשתמשת במכשיר בעיקר לשליחת הודעות sms, מודה שהמכשיר הסלולרי הוא סוג של סמל סטטוס, אבל טוענת שבשכבת הגיל שלה, פחות שמים על כך דגש בהשוואה לגילאים צעירים יותר (12-15). "שם זה סמל סטטוס חזק שמתעסקים בו המון", היא טוענת. "באופן אירוני, דווקא ילדים ממשפחות שאין להן כסף מצוידים בטלפונים הכי משוכללים". ואכן, לפי נתוני המועצה לשלום הילד, נכון ל-2009, ההוצאה על השימוש בטלפון הנייד במשקי בית עם ילדים בגילאי 12-15 שהכנסתם עד 4,000 שקל בחודש גדולה מההוצאה על השימוש בו במשקי בית עם ילדים שלהם הכנסות חודשיות של יותר מ-13,000 שקל בחודש.
יוסי אש: "דווקא במטרד הזה שנקרא סלולר, יש פוטנציאל לחינוך פיננסי"
>> מעבר להשלכות הבריאותיות האפשריות, ההשפעה הברורה והמיידית של השימוש בסלולר היא כמובן על כיס ההורים, שלפי סקר פאנלס, 89% מהם משלמים את מלוא החשבון.
עד גיל 12 רוב ההורים מציינים כי ההוצאה על הסלולר אינה עולה על 50 שקל בחודש. אצל ילדים גדולים יותר, החשבון מגיע ל-200 שקל בחודש על פי רוב. עוד עולה, כי 57% מההורים מגבילים את השימוש של ילדיהם בטלפון הסלולרי.
"ההסכם שלי עם אמא הוא שאם אני עוברת את ה-100 שקל בחודש, אני משלמת את ההפרש", אומרת שחר. אצל טאי ושון הקטנים יותר, חריגה מ-100 שקל תגרור קיזוז ההפרש מדמי הכיס. מנתוני המועצה לשלום הילד, עולה כי כרבע מהילדים נוהגים לחרוג מדי פעם או לעיתים קרובות מהסכום שהוקצה להם על ידי הוריהם על שימוש בנייד.
"השימוש של הילדים בטלפון סלולרי מותיר טעם לא טוב אצל הורים רבים - זו מעמסה על התקציב, צריך להתעמת עם הילדים כל פעם שהם חורגים מהמגבלה שהציבו להם, ולהתמודד עם לחצים לשדרוג למכשירים עם תכונות שלהורים נראות שוליות", אומר יוסי אש, יו"ר איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה בישראל, "אבל דווקא במטרד הזה שנקרא סלולר, יש פוטנציאל לחינוך פיננסי ויצירת דיאלוג נכון עם הילדים על כסף".
לדברי אש, אמנם חשוב לקבוע הגבלה של שימוש בסלולר, אבל זה לא מספיק. כדאי, בתור התחלה, לשבת עם הילדים וללמד אותם לקרוא את חשבונית הסלולר, למה צריך לשים לב, איך תשלומים קטנים מצטרפים לתשלום חודשי גבוה יחסית, וכיצד להשוות בין מסלולים. בגילאים שבהם הילדים מסוגלים להבין את כל זה, כדאי כמובן גם לתת גישה לחשבונית באינטרנט לצורכי מעקב עצמי. "חשוב שהשמירה על הגבלת גובה החשבונית לא יהיה באמצעות סנקציות כי אז אין לזה שום אפקטיביות לטווח רחוק", מסביר אש, "אם הילד עבר את הרף המוסכם, ההפרש מתקזז מדמי הכיס לא בתור עונש, אלא מתוך הבנה שהוא בחר להוציא את כספו החודש על סלולר, במקום על דברים אחרים". אש מדגיש כי אפילו החלטה לשדרג את הטלפון הסלולרי וקביעת מסלולי התעריפים, כדאי שייעשו כמה שיותר בשיתוף עם הילדים, ובכך תתנו להם את הכלים כבר עכשיו, לדברים שהם יצטרכו לעשות ממילא בעוד כמה שנים".
הסיכון הבריאותי בשימוש בסלולרי אצל ילדים גדול יותר
>> כשמדובר בשימוש במכשירי סלולר על ידי ילדים, אחת מהסוגיות השנויות ביותר במחלוקת, היא עניין הקרינה. מכיוון שמחקרים ברחבי העולם עדיין בוחנים את ההשלכות לטווח הארוך של הקרינה הנפלטת ממכשירים סלולריים ואין עדיין מסקנות חד-משמעיות, הורים רבים אינם יודעים כיצד להתייחס לסוגיה זו.
"אני כל פעם משנה את דעתי כי יש מחקרים סותרים, אז בינתיים אני לא נותנת על זה את הדעת", מודה שפי זילברשטיין. אירית ברוק מציינת כי בשלב מסוים הגבילה את כמות המספרים אליהם יהיה ניתן להתקשר מהמכשירים של בנותיה, "גם בגלל העניין הכספי אך בעיקר בשל סוגיית הקרינה".
ואכן, למרות היעדר ממצאים חד-משמעיים לגבי השפעות ארוכות הטווח של הקרינה הסלולרית. רוב המומחים בעולם (כולל משרד הבריאות בארץ) ממליצים לאמץ את עיקרון "הזהירות המונעת", לצמצום החשיפה לקרינה. את הזהירות המונעת, מומלץ ליישם על אחת כמה וכמה, כשמדובר בילדים, כך לדברי ד"ר סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן וקרינה במכון גרטנר, שעמדה בראש החלק הישראלי של המחקר הבינלאומי שבדק את הקשר בין סלולריים לגידולי ראש במבוגרים, ועומדת כיום בראש החלק הישראלי של מחקר בינלאומי שבודק את השלכות הקרינה הסלולרית על ילדים.
לדבריה, יש לכך שתי סיבות עיקריות: "הרקמות אצל ילדים מתחלקות בקצב מהיר יותר, הם אוכלוסייה רגישה לפיתוח סרטן ואם קיים נזק מקרינה סלולרית, הם יגיבו אליו בעוצמה חזקה יותר ממבוגרים. מלבד זאת, כדאי לזכור גם כי עומדות בפניהם יותר שנים לפיתוח סרטן, כי הם התחילו להשתמש בסלולר בגיל מוקדם הרבה יותר מאתנו".
למשרד הבריאות אין הנחיות ספציפיות לגבי הגיל שמותר להתחיל לדבר בסלולר. ואולם באופן כללי, סדצקי ממליצה לחכות כמה שיותר ובשום אופן לא לתת מכשיר לילדים בגיל הרך. מהמחקר שערך מכון פאנלס, עולה כי כ-5% מכלל ההורים ציינו שלילדיהם בגילאים 4-6 יש מכשיר סלולרי משלהם. סדצקי מוסיפה כי מלבד קרינה, לשימוש בסלולר עלולות להיות השפעות שרוב ההורים אינם מביאים בחשבון: "פעם היו מוסכמות שלא מתקשרים למישהו הביתה אחרי 11 בלילה. כיום, משום שלכל אחד יש מכשיר משלו, אין חשש להתקשר בכל שעה ואנחנו רואים גם בני נוער שמדברים גם בשעות הקטנות של הלילה, דבר שפוגע בשעות השינה שלהם שנחוצות להם מאוד בתקופת החיים הזאת".
הילדים מכורים לסלולרי - ואתם משלמים
מאת בר חיון
30.12.2009 / 10:13