לנדוד בין מסכים

>> מה הם חיינו אם לא נדידה אחת ארוכה ומתמשכת בין מסכים? כיום למשל, במהלך ארוחת הבוקר הדלקתי מסך 24 אינץ' הקבוע בפינת האוכל כדי לשמוע ברקע גלי צה"ל. בעודי פותח את היום עם קורנפלקס הצצתי במסך 2.5 אינץ' שנח בכף ידי הפנויה כדי לקרוא מיילים שהגיעו במהלך הלילה.

לפני צאתי עברתי בחדר העבודה כדי לבדוק במסך 19 אינץ' את כותרות הכלכלה. ברכב קיבל אותי בברכה מסך 7 אינץ' ששאל אותי לאן ברצוני להגיע וכשסיפרתי לו, הוא המליץ לי על בית קפה סמוך. בדרך, לצד הצומת ריצדו כותרות החדשות מתוך מסך 250 אינץ' ענק. צד השולחן בבית הקפה בירך אותי מסך 14 אינץ' והציע לי לבחור את השיר שיתנגן ברקע. מכיוון שהגעתי מעט מוקדם מהצפוי פתחתי מסך 12.1 אינץ' והתחלתי לכתוב מאמר זה.



בחזרה להיסטוריה. פעם היה מאד ברור מהו ייעודו של כל מסך. עד כדי כך ברור שאנשים היו נוטים לבלבל בין שמו של המכשיר לבין התכנים שניתן לצרוך באמצעותו. כך לדוגמה, לכולם היה ברור שכשאתה צופה בטלוויזיה, מדובר בצריכת תכני וידאו באמצעות מסך גדול העומד בסלון. לעומת זאת, כשאתה גולש במחשב, מדובר בצריכת תכני אינטרנט על גבי מסך בינוני בגודלו הממוקם בחדר העבודה, וכשאתה משתמש בסלולרי, מדובר באינטראקציה קולית או טקסטואלית הנעשית באמצעות מסך קטן ונייד.



אבל כיום ההפרדה בין המושגים היטשטשה. תוכני וידאו (שכונו טלוויזיה) אפשר לצרוך במסך הגדול בסלון, במסך הבינוני במשרד ובמסך הקטן בכף היד. תכנים ויזואליים וטקסטואליים מגוונים (המוכרים בשם אינטרנט) אפשר לצרוך גם באמצעות המסך הבינוני בחדר העבודה וגם במסך הקטן שבכף היד. אינטראקציה קולית או טקסטואלית ניתנת כמובן לביצוע באמצעות מכשיר בעל מסך זעיר אך גם באמצעות המסך המחובר למחשב במשרד.



כל המסכים מחוברים כיום למעשה לסוג כזה או אחר של מחשב ומאפשרים צריכת תכנים דיגיטליים. לא רק המסך במשרד מחובר למחשב, גם המכשירים הסלולריים הם כיום כבר סוג של כלים בעלי יכולות עיבוד גבוהות, וגם המסכים הממוקמים בסלון מחוברים כיום לסוגים שונים של מכשירים בעלי יכולות מיחשוב מתקדמות.



הטישטוש הזה בין המושגים מעמיד את עולם הפרסום בפני כאוס. למשל, העובדה ששיעור גדל והולך של צרכני תוכן צופה בתכניות טלוויזיה דרך מסך המחשב אמורה לגרום למפרסמים לחשוב מחדש על הדרך שבה הם מחלקים את כספי הפרסום בין אמצעי המדיה השונים. האם מנהל פרסום צריך להעסיק את עצמו בשאלה היכן נצרך התוכן, או באמצעות איזה סוג של מסך, או שמה חשיפה היא חשיפה ולכן עליו להיות אדיש לאופן שבו נצרך התוכן אליו מוצמדת הפרסומת? בעולם בו אנו נמצאים בנדידה מתמדת בין מסכים עומדת בפני המפרסמים משימה מורכבת יותר מבעבר. כעת הצורך אינו רק לבדוק היכן נצרכים התכנים, אלא גם לנסות להבין מהו מצבו הפסיכולוגי של צורך התוכן כשהתוכן נצרך באמצעות הסלולר, המחשב או הטלוויזיה, ולהתאים את אופיה (אורכה, מאפייניה הויזואליים, אפשרויות האינטראקציה הטמונות בה וכו') של הפרסומת למצב זה.



-



הכותב הוא שותף בכיר בקבוצת פובליסיס ישראל ויו"ר משותף בסאצ'י אינטראקטיב