זריקת עידוד ממשלתית בשווי 80 מיליון דולר

>> השנה הושקה בידי משרד האוצר ומשרד המדען הראשי קרן ביוטכנולוגיה ממשלתית בהיקף של 80 מיליון דולר. הקרן צפויה להשקיע במספר קרנות הון סיכון (fund of funds).

במארס הקרוב צפוי להתקיים מכרז בין קרנות ההון סיכון המקומיות על ניהול הכסף, שיתפצל בין שתיים עד שלוש קרנות. ככל הנראה קרנות אלה יוכלו לגייס על בסיס כסף זה השקעות נוספות מגופים מוסדיים, ולפי הערכות הסכום הסופי שיזרום בהשקעות לתחום יגיע עד 400 מיליון דולר, מהם 80% לתחום הפארמה, המכשור הרפואי והדיאגנוסטיקה.



קרנות ההון הסיכון, שכצפוי לא מתנגדות לכסף ממשלתי שיוזרם אליהן, התנגדו למדיניות הקרן הממשלתית, כלומר לאופן חלוקת הכסף. הסיבה ברורה - קרנות ההון סיכון לא משקיעות בפארמה אלא רק במכשור רפואי, שם ניתן להגיע במהירות יחסית לאקזיט בעזרת השקעות לא גדולות במיוחד.



קרנות ההון סיכון טוענות שמדיניות הקרן מתעלמת מהיתרונות היחסיים של ישראל, שמצויים במכשור רפואי ולא בפארמה. פרט למדיניות ההשקעה של הקרן, המדינה קבעה דרישות מחמירות ממנהלי קרנות במכרז. כיום, רק קרן ההון סיכון פיטנגו, הקרן הגדולה בישראל, עומדת ברף. השאלה הגדולה סביב הקרן היא לא מי ינהל אותה, בין אם זה יהיה גוף זר או קרן הון סיכון ישראלית, אלא מהם סיכויי ההצלחה שלה.



לדברי אנשי הון סיכון רבים, ביניהם ד"ר יובל בינור, היתרון היחסי של ישראל אינו בפארמה אלא במכשור. לראיה, חברות בינלאומיות בתחום, כמו פייזר, מרק, מעבדות אבוט, ואחרות לא פתחו מרכזי מו"פ בישראל. לעומתן, חברות בתחום המכשור הרפואי כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון אדוארדס ואחרות, בחרו לפתוח בישראל מרכזי מו"פ. גם הצלחות בודדות כמו תרופת הקופקסון של טבע, שפותחה על ידי פרופ' רות ארנון ממכון וייצמן, לא מעידות על יתרון יחסי.



סוגיה נוספת היא גובה התמיכה בפארמה ובביוטכנולוגיה. קרן השקעות ממשלתית בהיקף 300 מיליון דולר לאו דווקא תצליח ליצור תעשיה מקומית וליצור את האפקט שיצרה קרן יוזמה בשנות ה-90.