>> קשה לדמיין עוד שנה סוערת, מוצלחת לעתים ומפתיעה, כמו זו שסיפק ענף האנרגיה למשק הישראלי ב-2009. שנה שאת המשמעות של שלל כותרות ניתן יהיה לאמוד רק בפרספקטיבה של שנים קדימה.
השנה החלה עם חששות מפני קריסת רשת החשמל בקיץ, קבורת ניצני הקלינטק בהשפעת המשבר הפיננסי העולמי, מונופול גז טבעי מצרי (בעקבות נסיגת bg מישראל), ואף דאגה מפני מחסור במי שתייה.
והנה, 2009 מסתיימת כשנה שתותיר את רשמיה על העשור שבפתח, לאחר שסיפקה פתרונות לאיומים המיידיים בשוק הגז הטבעי והמים, והעניקה את זריקת המרץ הדרושה לפתרון האיומים ארוכי הטווח בשוק החשמל. אלה היו חמשת האירועים הבולטים בענף בשנה החולפת - ואולי גם בעשור האחרון כולו - שגילמו את ההצלחות והכישלונות שמהם ייהנה וילמד המשק של העשור הבא.
1. הבשורה על פי תמר ודלית
הציבור בישראל עדיין לא הפנים עד כמה גדולה ונרחבת משמעות תגליות הגז הטבעי התת-ימיות בקידוחים תמר ודלית שלחופי ישראל. זו לא חגיגה נישתית המסתכמת ב-200 מיליארד מ"ק גז טבעי בלבד, אלא אחד האירועים הכלכליים החשובים בתולדות המדינה, שקנה עבורה עשור או שניים של עצמאות פוליטית, ביטחונית וכלכלית, שאת שוויה לא ניתן לכמת.
זהו לא פחות מאירוע אסטרטגי מכונן, שסחט מקברניטי המדינה אנחת רווחה רועשת לא פחות מצהלות בכירי ענף האנרגיה. בתוך ארבעה חודשים בלבד זכתה ישראל מחדש בעצמאותה האנרגטית, נחלצה ברגע האחרון מתלות גיאו-פוליטית במצרים, הבטיחה לעצמה הכנסות עתידיות במיליארדי דולרים ועלתה על סדר היום העולמי בזכות הוכחה שנייה לקיום מרבצי גז טבעי באגן המזרחי של הים התיכון.
במקביל, הפיחו תגליות הגז תקווה לביסוס שוק חשמל פרטי, נקי וזול יותר, שמשמעותו המשך קיומה של תעשייה מקומית משגשגת. תגליות אלה היו זרז להתעוררות הבורסה הישראלית מהדכדוך המשברי העולמי, הזניקו את ערך המניות שבידי המשקיעים במניות קבוצת דלק, ישראמקו ודור-אלון במאות אחוזים - וגילמו מן הסתם פוטנציאל רווחים עצום בעבור הטייקונים יצחק תשובה, דודי וייסמן וקובי מימון.
כל זאת בשדה שעד לפני עשור לא עניין איש, ננטש לפני כמה שנים בידי הענקית bg, הוחזר לחיים בידי הגיאולוג יוסי לנגוצקי - שגילה את שדה הגז (ונותר לבסוף כמשקיף בלבד), נקדח לעומק נדיר שרבים המעיטו בסיכויו, והסתיים - באופן נדיר לא פחות - בהצלחה גורפת ובאפס תקלות. מדהים לגלות עד כמה חופף סיפור זה את סכמת סיפורי המיתולוגיה היהודית. העם היושב בציון ניצל ברגע האמת על ידי ניסים ונפלאות, שמשיחם מוקרב למען ההצלחה ולא זוכה לדרוך בארץ המובטחת. אכן, אירוע מהאגדות.
2. גילינו את האור
מי היה מאמין שבשוק האנרגיה הסטטי והציני של ישראל, יביא בליץ של שלושה חודשים בלבד למיצוי המכסה להתקנות סולאריות על גגות מבנים מסחריים? צדיק בינו רודף אחרי גגות פנויים, אריסון מתחרה בסימנס על סולל, "מחבקי עצים" התחילו להציע עסקות תשואה. משרד התשתיות/רשות החשמל/חברת החשמל, שהורגלו לקצב המדשדש של פתיחת שוק החשמל לתחרות (מאז 1996), נתפסו עם המכנסיים למטה, וגילו סופסוף ש: רגולציה מתאימה + תמריץ הולם = יזמות פרטית עם קבלות.
המשק הוכיח לכל הספקנים שבמקום שבו ניכרת התגייסות ממשלתית ואוזן כרויה לדרישות המממנים, היזמות המקומית כבר תעשה את שלה - ובגדול. אז נכון שמדובר רק במכסה העסקית (ולא בגגות של בתי מגורים), ונכון שמדובר בתמריץ גבוה במיוחד (שמגולגל לכיס הציבורי) - אבל מדובר אחרי הכל ב-35 מגה-ואט בלבד, שסיפקו לרגולטור בדיוק את החומר הנדרש למקצה שיפורים. עדות חותכת נוספת לפוטנציאל סביר תהיה כבר ב-2010, עם פרסום התמריצים למתקנים הבינוניים (עד 5 מגה-ואט), שזכו למכסה של 300 מגה-ואט, שכבר היום נראית בלתי מספיקה בעליל.
אם רק יידעו במשרדי הממשלה (תשתיות, אוצר, פנים, הגנת הסביבה, חקלאות, תמ"ת ומשפטים), ובגופים הרלוונטיים (רשות החשמל, חברת החשמל ומינהל מקרקעי ישראל) להתעלות מעבר לאינטרסים הצרים, אז יהיה סיכוי לעמידה ביעדי הממשלה לייצור חשמל ירוק בשיעור של 10% עד 2020, ואולי אף נחזה בתחנות כוח סולאריות באתר אשלים.
3. תיבת פנדורה של חברת החשמל
סדרת מאמרים שפורסמה בשלהי 2008 ב-themarker, הוכיחה מפורשות את מה שנטען עד אז - המיליארדים שקיבלה חברת החשמל מדי שנה מהכיס הציבורי לא זרמו בהכרח להשקעות נדרשות בפיתוח משק החשמל, אלא פיטמו דווקא את קופת הפנסיה של עובדיה.
בחלוף כמה חודשים הסתבר כי משק החשמל ניצב על פי תהום, וניצל מהפסקות חשמל רק בזכות המיתון, כשהנחות אקטואריות מופרכות מזרימות לעובדי חברת החשמל המסורים 9 מיליארד שקל. לפתע חברת החשמל אולי לא כל כך מפסידה כפי שמציגים דו"חותיה הכספיים, ואולי גם תעריף החשמל אינו בהכרח זול, ולמעשה משקף נאמנה את הפער שבין עלויות ייצור החשמל הריאליות לבין המנגנון המנופח שאת עלויותיו המיותרות אנו נדרשים לכסות. הבלוף סופסוף נחשף.
החברה והסובבים אותה סיפקו ב-2009 מנה גדושה במיוחד של ביזיונות, שקשה להאמין שהם מנת חלקו של תאגיד ממשלתי במאה ה-21: רפורמה מעוגנת בחוק שאיש לא רוצה בה, תוכנית התייעלות שעולה ויורדת בחלוף סדרת נזקים כלכליים שגורמים ועדי עובדים, גיוסי הון לא מפוקחים בריביות מפלצתיות, חריגות שכר ואיחורים של חודשים בפרסום דו"חות כספיים.
גל החקירות שפתח השנה לראשונה את תיבת פנדורה של המונופול החזק במדינה, הוא היחיד שמספק תקווה כלשהי באשר לעתיד החברה. הציפייה, לא רבת הסיכויים, היא שיהיה בקרב גורמי האכיפה מי שישים לחגיגה המבישה הזו סוף.
4. הטרנד החם: היטלי בצורת
ב-1 בינואר 2009 החל הציבור בישראל לשלם היטל בצורת בשיעור של 4.2% מתעריף החשמל, בשל הבצורת שהסתמנה בכושר ייצור החשמל לפני הקיץ האחרון. הפטנט החדש מבית היוצר של הרשויות הממשלתיות - ניצול משברים לשם כיסוי מחדלים באמצעות ייקור תעריפים - תפס היטב, וב-15 ביולי נדרש הציבור להיטל בצורת שני של 20 שקל לכל קוב מים הנצרך ביתר.
בעוד שההיטל הראשון נועד לממן הקמה מזורזת של תחנות כוח (שלא קמו לבסוף במועדן), יעדי ההיטל השני עדיין לא נודעו לציבור, ונבלעו אי שם בקופת המדינה. כך או כך, בחלוף חודשיים, וממטר או שניים, ניעורו חברי הכנסת ממקום מושבם, ובתום מסע תקשורתי פופוליסטי כופפו את ראש הממשלה - שהורה על הקפאת ההיטל, והטביע באחת את כל נימוקי הדרגים המקצועיים בעדו.
חברי ועדת החקירה הממלכתית למשק המים לא יכולים היו לייחל לדוגמה מייצגת יותר, באשר לאופן הקפריזי, קצר הרואי והפוליטי שבו מתנהל שוק התשתיות בישראל. והם אמנם לא התאפקו, ועוד לפני שסיימו את כתיבת מסקנותיהם כבר פירסמו מסקנות ביניים שצלבו את אופן ניהול משק המים.
5. תחרות בריאה להתפלה
ב-1 באוקטובר נסגר שלב הגשת ההצעות במכרז הענק להקמת מתקן התפלת מי הים בשורק. ב-19 באוקטובר הוגשו שלוש ההצעות במכרז הקבלנות שפירסמה חברת מקורות-ייזום להקמת מתקן ההתפלה שלה באשדוד. ב-18 בנובמבר כבר הכריזה מקורות על זוכה. המדינה עשתה זאת ב-14 בדצמבר.
עוד לא נולדה הבצורת שתגרום לשני מכרזים ממשלתיים להתנהל בכזו מהירות. התחרות, כך מסתבר, יעילה גם במגזר הציבורי, והביאה השנה לשבירת שיאים בקצב קידום פרויקטים במגזר זה. באחד מהם (שורק) נקבו המגישות בתעריפים מדהימים, שקבעו סטנדרט חדש במונחים בינלאומיים לעלות מים מותפלים (מחיר ריאלי של 2.01 שקל לקוב).
אז נכון שעתיד מתקן ההתפלה באשדוד מוטל לפי שעה בספק (נוכח עלותו הגבוהה יחסית לשורק), ונכון שהמכרז בשורק הביא את ide לאחזקה מסוכנת משקית בשוק ההתפלה. ואולם במבט מהצד אי אפשר שלא להתרשם מן העבודה המאומצת של אגף החשב הכללי ושל צוותי מקורות-ייזום, שהוכיחו שאם רק רוצים - גם בממשלה מסוגלים להניע תהליכים.
הכרעות אסטרטגיות ב-2010
>> התמורות הגדולות שחווה ענף האנרגיה בשנה החולפת יחייבו ב-2010 את קברניטי המשק בחשיבה מחודשת אודות יעדיה האסטרטגיים של המדינה לשנים הבאות. בניגוד לתזזיתיות השטח שאיפיינה את 2009, תעמוד לפיכך השנה הבאה בסימן הכרעות עקרוניות שיעכלו את שהיה לקראת העתיד לבוא.
תגליות הגז כבר מעוררות דיון מחודש ביעדי תמהיל הדלקים של המשק לשני העשורים הבאים - ומכאן, משליכות גם על הכרעות מיידיות כמו עתיד התחנה הפחמית הנוספת באשקלון (פרויקט d), והיקף תשתית ההולכה הימית והיבשתית של הגז. הצלחת הפיילוט הסולארי תחייב את הממשלה להחליט כמה רחוק תלך בהקצאת קרקעות וסובסידיות למערכות לייצור חשמל באנרגיות מתחדשות.
הדשדוש בשוק החשמל הקונוונציונאלי הפרטי יחייב דיון עקרוני נוסף בהכרעה בין שיטת הרישיונות למכרזים, והתמקדות בהוצאת ניהול המערכת מידי חברת החשמל - גם בלי תוכניות גרנדיוזיות לפיצול החברה ולהצפת ערך. החזרה הצפויה של הגידול בביקושים לחשמל תחייב הפעם הירתמות בין-משרדית רצינית להתייעלות אנרגטית. הכישלון המסתמן של הפרטת בתי הזיקוק ופי-גלילות יחייב צעדים דרסטיים בשחרור חסמים לייבוא תזקיקים ולהקמת תחנות תדלוק. הגדלת שיעור המים המותפלים יחייב בחינה מחודשת של פרישת תשתית הולכת המים, וקשיי התאגוד ידרשו בחינה מחודשת של המודל והתאמתו למציאות הדמוגרפית והמוניציפאלית.
גז מהים וחשמל מהשמש הזניקו את ענף האנרגיה ב-2009
מאת אבי בר-אלי
31.12.2009 / 7:05