מילון שוק העבודה 2009

אבטלה



בתחילת 2009 נשמעו ברמה תחזיות אפוקליפטיות. עופר עיני ושרגא ברוש חזו אבטלה של 10%-11% לפחות, והכותרות הבהילו את העם. בסוף השנה עומדת האבטלה על 7.8% והיא במגמת ירידה. עם זאת, מספר הבלתי מועסקים בישראל הוא עדיין גבוה - 236 אלף איש, מתוכם 50 אלף שהצטרפו למעגל השנה. האבטלה קשה יותר בקרב נשים - 8% - לעומת 7.7% בקרב הגברים.



ארבעה ימי עבודה



עוד שיטה של הנהלות לצמצם את ההוצאות בחברה. לארבעה ימי עבודה עברו במהלך השנה חברות כמו אפלייד מטיריאלס, אמדוקס, סייפן, טאואר סמיקונדוקטור, ישקר ואחרות, שנתנו לעובדים יום חופש כפוי, שירד להם ממצבת ימי החופש הפרטית. רוב העובדים דווקא נהנינו מכך, אך קיוו כי מדובר בעניין זמני בלבד. לקראת הרבעון הרביעי חזרו כולם לחמישה ימי עבודה.



העסקה פוגענית



אם בשל המשבר או בגלל ניצול ורדיפת בצע, 2009 התאפיינה בחברות קבלן שהתעמרו בעובדי הניקיון ובמאבטחים. בין התופעות: תשלום בשחור ללא תלוש משכורת, אי עמידה בתנאי שכר מינימום, אי תשלום על שעות נוספות, מניעת דמי מחלה, ימי חופשה, הפרשות לפנסיה, וכל עבירה אחרת שאפשר להעלות על הדעת. בין המעסיקים הפוגעים: עיריית תל אביב, נתניה, הרצליה והביטוח הלאומי.



משבר כהזדמנות



בין אם מבחירה או אונס, בין אם אלו מובטלים שהתקשו למצוא עבודה חדשה, או יזמים זריזים שזיהו הזדמנות, לא מעט עובדים בשנה האחרונה ניצלו את המצב כדי לעשות תפנית של 180 מעלות בקריירה. תעשיית יועצי הקריירה מזמן לא ידעה פריחה כמו בשנה החולפת כשעוד ועוד אנשים גילו שהאפשרות להתחיל מחדש - גם היא מסימני התקופה.



קיצוץ שכר



נקודתי או רוחבי, אחיד או פרוגרסיבי (מדורג) - צמד המילים שמשמעותו אחת: פחות כסף בשורת הנטו. המושג טיפטף אל כותרות העיתונים בתחילת השנה כשנכנסו לתוקף "תקציבי המשבר", והפך לחלק אינטגרלי ממשכורתו של כל שכיר, למעט כמובן, עובדי המגזר הציבורי החתומים על הסכמים קיבוציים. שם, נמשכו העלאות השכר כרגיל.



פיטורי אווירה



לא מעט מעסיקים ציניים תפסו בחודשים הראשונים של המשבר טרמפ על כותרות העיתונים וצמצמו את מצבת כוח האדם, בין אם נדרשו לכך ובין אם לאו. "היום אומרים: בגלל המצב", הסביר מעסיק, "אני לא חייב לפטר, אבל למה לא לחתוך קצת בשומנים?" לא חלף זמן רב עד שהפיטורים הפכו לכורח אמיתי אבל אותם מעסיקים שידם היתה קלה על הדק הפיטורים גילו שבטווח הארוך התנהלותם פגעה במוניטין.



וידיאו קונפרנס



בימי השפע נהנו עובדי חברות מתנאי רווחה משופרים במיוחד. חדרי העבודה היו מאובזרים היטב, המטבחים מלאים בכל טוב, וימי הכיף היו מפנקים בהחלט. המשבר שינה את הכללים. טיסות קוצצו, מי שטס עבר למחלקת תיירים, רמת המלונות ירדה, וחדרי הווידיאו קונפרנס עבדו שעות נוספות. צעדי חיסכון ניכרו גם בדלק, בשיחות סלולריות, בחשמל, במים ובנייר. אפילו נייר הטואלט נעשה זול יותר.



חיפוש וירטואלי



בעידן שבו לכל ישראלי שני יש כרטיס בפייסבוק וכולם חברים וירטואליים של כולם, רק הגיוני שהליך חיפוש העבודה יעבור גם הוא לזירה המקוונת. זה התחיל עם אפליקציות בודדות וכיום מדובר בתעשייה בפני עצמה, הכוללת רשתות חברתיות ועשרות אתרים שמטרתם לסייע למחפשי עבודה מבלי לעזוב את הבית. הרשת מאיימת על חברות ההשמה, שנרתמו, מצידן, לנצלה לצרכיהן.



כוח לעובדים



ארגון עובדים בן שנתיים, המורכב ממתנדבים בעלי להט אידיאולוגי, ומנסה להתחרות בהסתדרות הכללית. בין מאבקיו: האוניברסיטה הפתוחה, כללית רפואה משלימה ומפעל אקרשטיין בירוחם. באף מקום עבודה, למעט סינמטק ירושלים, לא עלה בידם לחתום על הסכם קיבוצי - סימן ההיכר המובהק של ארגון עובדים. בארגון, שהקים עו"ד איתי סבירסקי, כ-3,000 חברים - כ-0.5% מהחברים בהסתדרות.



שוק של מעסיקים



הסיוט של כל שכיר. כשאלפי עובדים מוכשרים מוצאים את עצמם מצטרפים למעגל הבלתי מועסקים, המעסיקים יכולים להיות בררנים, להשהות תהליכי השמה, לבחון כל מועמד בקפידה ובסופו של תהליך גם להציע שכר הנמוך משמעותית מזה שהציעו בעבר. בשלב זה השוק שייך עדיין למעסיקים. יציאה מהקיפאון וחזרה לגיוסים אינטנסיביים תחזיר את השוק לידי העובדים.



שימוע



הליך לפני פיטורים, שבו העובד נפגש עם הממונה עליו או עם מנהלו כדי שישמיע בפניהם את טיעוניו כנגד פיטוריו. על המגזר הפרטי, לעומת הציבורי, אין חובה לבצעו, אך במהלך 2009 מעסיקים מכל התחומים אימצו את הנוהל בחום. הסיבה: בתי הדין לעבודה נוטים כיום יותר מבעבר לפסול פיטורים שנעשו בלעדיו. הטיפ החשוב: דברו על בעיות אישיות. אולי זה יהפוך את ההחלטה.



תוכנית ויסקונסין



הפרטה חלקית של שירות התעסוקה: ארבע חברות השמה פרטיות שזכו במכרזים, פועלות כדי להחזיר למעגל העבודה מובטלים כרוניים או אנשים שפעם עבדו וכיום נסמכים על שולחן הביטוח הלאומי. התוכנית מופעלת כיום כפיילוט בנצרת, חדרה, ירושלים ואשקלון, אך משרדי האוצר והתמ"ת מעוניינים להרחיבה לכל המדינה. מתנגדי המהלך טוענים כי מדובר בתוכנית אכזרית מבחינת המובטל.