טלוויזיה בלי כבלים, ואינטרנט ללא גבולות

טלפון קווי



עכשיו יותר מתמיד משתלם לדבר מהטלפון ולא מהסלולרי



>> אם היו חדשות טובות לצרכני התקשורת בישראל, הן היו בענף הטלפון הקווי. לשתי המתחרות המסורתיות, בזק ו-hot, הצטרפה זה מכבר 012 סמייל, שלה כ-140 אלף לקוחות טלפוניה קווית. ב-2009 הצטרפו לחגיגה גם נטוויז'ן, בזק בינלאומי ופרטנר, והשוק נעשה צפוף יותר.



פרטנר היתה החדשנית ביותר בתמחורים שלה כאשר הציגה לראשונה חבילות שכוללות בתשלום אחד גם חיוג ליעדים קוויים וגם ליעדים סלולריים. דוגמה אחת מבין רבות: במחיר של 122 שקל לחודש מקבל הלקוח בטלפון הקווי של פרטנר 600 דקות לחיוג לכל יעד - כולל סלולרי. פרטנר היתה החלוצה בתחום וב-012 סמייל מיהרו לעשות copy paste ולחקות את התוכניות של המתחרה הכתומה שלהם.



hot נסחפה עם הזרם ושם מציעים כבר חבילה של 700 דקות לכל היעדים תמורת 89 שקל לחודש! המשמעות היא כי ללקוח הישראלי כדאי יותר ויותר להתקשר מהטלפון הקווי ולא מהסלולרי - ללא קשר ליעד של השיחה. למרבה הצער, הצרכן הישראלי מסרב לעכל את הבשורה וממשיך לחייג מהנייד.



אינטרנט



הגלישה במהירויות גבוהות זולה לעתים מאשר במהירויות הנמוכות



>> זו היתה אמורה להיות בשורה גדולה לשוק התקשורת. בזק הודיעה על פרישת תשתית תקשורת חדשה בישראל שתאפשר מהירות גלישה שטרם נראתה פה: עד 50 מגה-בייט בשנייה בהורדה. בזק כינתה את הרשת ngn, והשקתה החלה ביוני, עם מהירויות של 12 ו-15 מגה לשנייה.



מאוחר יותר השנה השיקה בזק עוד חבילות גלישה עד מהירות של 30 מגה לשנייה - יותר מפי עשרה ממהירות הגלישה הממוצעת בישראל. המתחרה hot לא נשארה מאחור והכריזה (בהודעה לבורסה) על הקמת רשת מתחרה בשם ufi, שמאפשרת כבר כיום, בחלקים נרחבים בישראל, מהירות הורדה של עד 100 מגה בשנייה. למרבה הצער הבשורה הכזיבה. לא, הבעיה לא היתה בטכנולוגיה - מהנדסי החברות דווקא הצליחו במשימה. הבעיה היתה אצל סמנכ"לי השיווק, שמתמחרים את השירותים במחירים מטורפים - מאות שקלים לחודש לחיבור אינטרנט מהיר.



למי שבכל מקרה צורך מהירויות גבוהות ונמצא בטווח פרישת האינטרנט המהיר, כדאי לשים לב שהמהירויות הבינוניות ב-ufi ו-ngn זולות לעתים מהמהירות שיש לכם כיום. למשל, תעריפי האינטרנט במהירות 12 מגה לשנייה (109 שקל בחודש) ו-16 מגה לשנייה (139 שקל) ברשת החדשה של hot אטרקטיביים יותר מהמהירויות 5 מגה (111 שקל) ו-7 מגה (141 שקל).



סלולר



חברות הסלולר מחויבות לשקיפות בתמחורים ובמסלולי התעריפים



>> ב-1 בינואר 2009 נכנסה לתוקפה רפורמה של משרד התקשורת שקובעת כי חברות הסלולר יגבו מאתנו כסף לפי משך השיחה בשניות. עד אז נהגו החברות לגבות תשלום לפי יחידות של 12 שניות. המשמעות היתה שאחרי 13 שניות, לדוגמה, שילמנו עבור 24 שניות וכדומה.



על פי משרד התקשורת, הרפורמה חסכה לציבור כ-6% מהוצאות הסלולר, אבל חברות הסלולר מיהרו להגיב. במקום תוכניות מחיר שמבוססות על מחיר לדקה הן התחילו להציע חבילות חודשיות של דקות. בצורה כזו החברות מבטיחות את הכנסותיהן מראש אך עבור הלקוח זו מלכודת לא קטנה, שכן אף לקוח אינו מנצל את החבילה שלו "על הדקה" ומקבל את התעריף הנמוך לדקה (שכן גם אי ניצול החבילה מקפיץ את התעריף הממוצע לדקה).



החברות הגדילו לעשות והכניסו לעסקה גם חבילות sms וגלישה חודשיות. באחת מחברות הסלולר קוראים לזה מאחורי הקלעים "תוכניות בודרום" - הכל כלול. דוגמה אחת מני רבות: לקוח בסלקום שמשלם 203 שקל לחודש מקבל במסגרת החבילה 500 דקות שיחה ו-200 הודעות sms. בתמחור כזה אין ללקוח שום סיכוי לדעת כמה עולה דקת שיחה בודדת, וכך לא ניתן להשוות בין חברות ובין תוכניות. לכן, נסו להימנע מ"תוכניות הבודרום" למיניהן, לעקוב אחר דפוסי השימוש שלכם ולצרוך לפיהם.



בתחילת 2009 נפטרנו גם מאחת העוולות הצרכניות האבסורדיות בענף הסלולר. עד 2009, בעוד שהצרכן התחייב להישאר עם חברת הסלולר לתקופה ארוכה של שנה וחצי בתמורה למסלול תעריפים אטרקטיבי יותר, החברה מצדה לא היתה מחויבת לשמירת תעריפים אלה, ובפועל יכולה היתה לעדכן (כלומר להעלות) מחירים במהלך תקופת ההתחייבות. מעבר לכך, צרכנים רבים כלל לא היו מודעים לעדכון תעריפים זה, שצוין אי שם בנבכי החשבונית הסבוכה.



משרד התקשורת, עוד בראשות אריאל אטיאס, החליט כי מ-2009 לא יוכלו חברות הסלולר להעלות תעריפים במהלך תקופת ההתחייבות, ויחויבו להציג למנויים את תנאי ההתקשרות באופן שיהיו סופיים, ידועים וקבועים מראש לכל תקופת ההתחייבות. החברות, מצדן, הגיבו בהעלאת מחירים, אך עיקר הרפורמה לא היה טיפול במחירים אלא בשקיפות לצרכן, ובכך טמונה הצלחתה.



חברות הסלולר מחויבות לתת זיכוי גם על מכשיר מחנות



>> החל מנובמבר, קבע משרד התקשורת כי לא משנה איפה קניתם את מכשיר הסלולר (חנות או מפעילה מתחרה), מפעילת הסלולר שלכם תהיה חייבת להציע לכם זיכויים חודשיים כפי שהיא מציעה ללקוחות שרכשו ממנה את המכשירים (בתנאי שמתחייבים לתוכנית דקות).



רפורמה זו, שנועדה לנתק את הזיקה בין קניית המכשיר לבין שירותי המפעילות, היתה אמורה לא רק להגביר את התחרות, אלא בעיקר להקל על הניידות בין החברות. שכן עד הרפורמה, על אף שמחירי המכשירים אצל המפעילות היו גבוהים ביחס לשוק החופשי, הצרכנים המשיכו לקנות מהן כדי לקבל זיכוי חודשי.



כעת אפשר לעבור חברה ולהמשיך לקבל בה את הזיכויים החודשיים על המכשיר. הסיבה העיקרית שבעטיה המפעילות עדיין חולשות על ענף המכשירים והרפורמה מתקשה להמריא, היא מודעות נמוכה בקרב הציבור וקשיים שהערימו נציגי השירות. ניתן רק לקוות שאם משרד התקשורת יקצה תקציב להרצת קמפיין בעניין (כפי שהיה עם השקת רפורמת ניידות המספרים בסוף 2007), כוחן של החנויות ורשתות החשמל יעלה, ותתעורר פה תחרות אמיתית על המחירים ועל מגוון המוצרים.



החשבונית על הסלולר ברורה יותר וכדאי לשים לב על מה משלמים



>> חשוב לבדוק את החשבונית, ולא רק בגלל הסכום לתשלום. תקופת ההתחייבות הארוכה, דפוסי השימוש המורכבים ומסלולי התעריפים המורכבים אף יותר, מחייבים חשבונית ברורה כדי שנבחין על מה משלמים והאם דרוש שינוי.



כבר באוקטובר 2007 הקים משרד התקשורת ועדה שתגבש מסמך לפירוט נוסח החשבוניות. בתחילת השנה הכריז המשרד כי עד ספטמבר יחויבו כל החברות לציין בחשבונית את מועד תום תקופת ההתחייבות, ואת גובה הקנס שיידרש המנוי לשלם אם יפר את התחייבותו. בנוסף, החל מסוף 2009 ייכנס לתוקף תקן חדש לחשבונית, שאמור להפוך אותה ליעילה באמת עבור הצרכן, כולל מידע מפורט על דפוסי שימוש.



עם זאת, בכך לא ייפתר כליל אתגר שקיפות החשבונית. הסיבה היא שגבולות השימוש במכשיר מתרחבים. הסלולר נהפך למעין כרטיס אשראי חוץ-בנקאי, שבאמצעותו משלמים על חניה, שירותי תוכן של חברות חיצוניות ועוד. כיום אין הפרדה ברורה דיה בין החיובים, ופעמים רבות קורה שחברות תוכן מנצלות עובדה זו וגובות באמצעות מפעילות הסלולר חיובים מתמשכים על שירותים שהצרכן אינו מבקש, ולעתים אף אינו מודע להם.



טלוויזיה



ה-dtt הוא פתרון למסתפקים במועט



>> על אף שהטלוויזיה נחשבת מוצר בסיס, שבו הערוצים 1, 2 ו-10 אמורים להיקלט בחינם בכל בית בישראל, רק השנה זה נהפך לאפשרי. החל מאוגוסט, בהשקעה חד-פעמית של כ-400 שקל בממיר ייעודי, ניתן לקלוט את הערוצים הפתוחים (כולל ערוץ 33 ו-99) באיכות דיגיטלית.



חבלי הלידה של רפורמת הערוצים הפתוחים הם בעיות קליטה (בעיקר באזור תל אביב) והתחייבויות ארוכות טווח לחברות הטלוויזיה הרב-הערוצית. בסמוך להשקת הרפורמה הקשיחה hot את תנאי היציאה ללקוחות חדשים והעלתה את דמי היציאה מחבילת הטלוויזיה והטלפון. אך את השפעת הרפורמה יש לבחון קודם כל מבחינה עקרונית, שכן היא הופכת את צריכת הטלוויזיה לשוויונית יותר. מי שלא יכול להרשות לעצמו לשלם כ-300 שקל בחודש לטלוויזיה ומי שצופה בעיקר בערוץ 1, 2 ו-10, יכול כעת לצפות בערוצי הבסיס בחינם.



חלק מהדגמים החדשים של מסכי הטלוויזיה הדקים כוללים ממיר מובנה - שווה לבדוק. הסרת ערוץ הולמרק השבוע מ-hot ו-yes מחייבת את החברות לאפשר לצרכנים להתנתק משירותי הטלוויזיה שלהן ללא דמי יציאה (עד 9 בינואר ב-yes ועד 12 בינואר ב-hot). אז אם אתם לא רואים את האור בקצה מנהרת ההתחייבות, זו ההזדמנות לצאת בזול.



ב-2010 מתוכננות שלוש רפורמות בענף הסלולר



>> בכנס ראש פינה הודה שר התקשורת, משה כחלון, כי בין שלוש חברות הסלולר התחרות היא כמעט אפסית, וזה הענף עליו יושם הדגש ב-2010. כחלון מתכנן בשנה הקרובה לפחות שלוש רפורמות שעשויות להשפיע על התחרות.



ראשית, הוא מתכנן לאפשר כניסת מפעילים וירטואליים - מפעילים שאינם בעלי תשתית אלא משתמשים בתשתיות החברות הקיימות. שנית, כחלון מתכנן לקדם גם כניסת מפעילי סלולר "רגילים" לשוק, וזאת באמצעות מכרז תדרים שיתקיים בסוף השנה. לבסוף, כחלון מתכוון לקבוע כי מחיר הקישוריות הסלולרית (תשלום אותו אנו משלמים בכל שיחה ממפעילה אחת למתחרה) יירד.



בנוסף לרפורמות אלה, ניתן לציין גם אחת קטנה יותר שאושרה, לפיה מסוף מארס שיחה מסלולר למספרי 800-1 תהיה בחינם. הרפורמות שטרם אושרו חשובות מאוד לתחרות בשוק. המבחן של כחלון יהיה בביצוע, מול התנגדות עזה שצפויה מצד חברות הסלולר.