בלטות או הפסדים

>> רצינו לחסוך קצת כסף לילד, לשכר לימוד בעוד 15 שנה, או לסגור איזה סכום שהשתחרר פתאום, שלא יישב לו סתם כך בעו"ש. נכנסנו לאתר האינטרנט של הבנק, הרמנו טלפון לפקידה בסניף, ואמרנו: רוצים משהו סולידי, רק שלא יפסיד את המדד, ואולי יעשה עוד אחוז-שניים בשנה, לא יותר.

גילינו שהשקעה סולידית, ריאלית, דלת תשואה היא הגביע הקדוש של עולם ההשקעות. הימים של תחילת העשור הקודם - שבהם הריבית הבנקאית היתה בשמים, והאינפלציה התאדתה - נעלמו ללא שוב. אם אנחנו רוצים תשואה ריאלית חיובית, אנחנו חייבים להסתכן. פקידי הבנקים שלנו ישמחו להמטיר עלינו שמות קסומים של תעודות סל וקרנות נאמנות - אבל כשנבדוק בציציות, נגלה ששוב מדובר בספקולציה שסיכון בצידה, שאינה מיועדת לרכי הלב.



בטווח הארוך, מספרים לנו, ההשקעה הטובה ביותר היא בשוק המניות, והסיכון מתקזז, ככל שהזמן ארוך יותר, שכן יש יכולת להתאזר בסבלנות גם בתקופות של הפסדים. האם יש לנו עצבי פלדה לעשות הוראת קבע לקרן מנייתית אגרסיבית? האם אנחנו מוכנים לאפשרות שבמשך שנה-שנתיים נפסיד חצי מההשקעה, כמו שקרה במשבר, בלי לממש אותה? האם נוכל לחכות ולמכור רק אחרי כמה שנים של עליות טובות? אם כן, נלך על זה. מכיוון שאם ננסה חיסכון סולידי, נגלה שזה לא כדאי.



תמיד אמרו לנו שחיסכון, גם בריבית מאוד נמוכה, משתלם בגלל צבירתה של ריבית דריבית. ואולם בטווח הקצר, הבינוני והארוך, גם אם בחרנו לעשות הוראת קבע לפיקדון פשוט, נגלה שמוטב היה לשים את הכסף מתחת לבלטות. גם פיקדון או חיסכון שמאפשר לנו להצמיד את הכסף למדד או לחלופין לקבל ריבית נמוכה (הגבוה מבין השניים), יכרסם בכספנו בגלל עלות הוראת הקבע והעמלות.



וזהו המלכוד הקשה של המשקיע הסולידי - זה שאין באפשרותו לנבור בקרב רשימות של אלפי מוצרים להשקעה וניירות ערך העומדים כיום לרשות משקיעים בישראל, ולבחור מהם. אנחנו צריכים לבחור בין ביטחון מוחלט שנרשום הפסד קטן, או להמר על כל תוצאה אפשרית. כך, באופן פרדוקסלי, בכל פעם שיש משבר, והריבית יורדת מאוד, אנחנו מקבלים עידוד רשמי לקחת סיכונים מהסוג שיצר את המשבר עצמו.