התנצלות יקרה

>> "אני חוזר בי באופן מלא ובלתי מסויג מהטענות האישיות שהעלתי כלפיך וכלפי הלקוחות שלך... ברור לי שלא היתה כל אמת בטענות אלה, ואני מתנצל בפניך על הפגיעה ועוגמת הנפש שגרמתי לך". התנצלות קצרה זו, שכתב אבי כהן, פעיל סביבתי וחבר מליאת המועצה המקומית חוף השרון, לעו"ד אלי וילצ'יק, שותף במשרד כהן, וילצ'יק, קמחי ושות', הביאה לסיומה של פרשיית לשון הרע, שנמשכה מתחילת העשור ועברה שלוש ערכאות משפטיות ולא פחות משבעה שופטים.

הפרשייה התחילה בשנת 2001 כאשר עו"ד וילצ'יק הגיש בשם מושב בצרה בקשה להיתר לשימוש חורג של מבנים חקלאיים במושב. המושב ביקש להסב את השימוש במבנים לחנויות ומסעדות. לאחר אחד מהדיונים על אישור השימוש החורג בוועדה המקומית לתכנון ובנייה הפיץ אבי כהן מכתב ב"תפוצת ?נאט"ו" (ליו"ר הוועדה המקומית, לבעלי תפקידים במשרד הפנים ובמינהל מקרקעי ישראל, לוועד מושב בצרה ואחרים), ובו כתב כי העמדה שהציג עו"ד וילצ'יק "היתה שהוועדה המקומית תעבור בעליל על חוקים לתכנון ובנייה, שבמקרה זה זאת עבירה פלילית שדינה מאסר... כדי להימנע ממצב חמור שכזה... אני פונה כבר לגורמים התכנוניים הרלוונטיים כדי להבטיח שמניפולציה ורמאות כזו לא תתקיים, ושאישור בקשה חוקית לא יתממש".



וילצ'יק הגיש תביעה בבית משפט השלום בנתניה לפיצוי כספי בסכום של 50 אלף שקל בגין פרסום לשון הרע על ידי כהן. בנוסף דרש וילצי'ק מכהן לכתוב מכתב התנצלות בגין הדברים שאמר.



שופט השלום הרווי גרובס הסכים עם וילצ'יק כי שמו הטוב נפגע: "המוניטין של עורך דין ושמו הטוב הם בבחינת נכסים חשובים ויקרים ביותר, אשר נבנו לאחר עמל והשקעה רבים. הפגיעה בשמו הטוב עקב הפרסום והפצתו לאנשים וגורמים הקשורים בתחום עבודתו ברורה".



בשנת 2004 גרובס פסק לטובת וילצ'יק פיצוי בגובה של 50 אלף שקל, וקבע את נוסח ההתנצלות של כהן. אלא שכהן לא ויתר ועירער על החלטה זו. בבית המשפט המחוזי הוטב מצבו, שכן סכום הפיצוי הופחת ל-5,000 שקל בלבד. עם זאת, הדרישה מכהן להתנצל נותרה בעינה. כהן עירער שוב, ובסופו של דבר, רק דיון שהתקיים לפני כשבועיים בבית המשפט העליון, הביא לסיום הפרשה.