הקווים האדומים של הזהות הווירטואלית

>> "לבלונדינית בג'ינס קצר וחולצת טריקו אדומה שנסעה בקו 5 ביום ראשון וירדה בנורדאו. נדלקתי. אני הבחור במשקפיים וחולצת 'דוראן דוראן'. צרי קשר במדור". המקום: תל אביב, השנה: 1982, אמצעי התקשורת: מדור קחתן של "העיר". קצת יותר מתוחכם מאיתות עשן אינדיאני, קצת פחות מתקדם מפארטי-ליין טלפוני, אבל בשנות ה-80 זאת היתה פסגת הרישות החברתי.

קפיצה של 20 שנה קדימה ואי אפשר לדמיין את חיינו בלי רשתות חברתיות, שנהפכו מכלי חברתי לאמצעי תקשורת מקצועי-מסחרי. הסמארטפונים הפכו את השעבוד לגדול יותר.



רגע לפני שאנו מפקירים את שביבי הפרטיות האחרונים שלנו לחסדי האקרים או מעסיקים פוטנציאליים, כדאי לעצור לשנייה ולהעביר קו אדום בין מה שאנו רוצים שהעולם יידע עלינו, לבין מה שאנחנו רוצים לשמור לעצמנו:



* אם אתם בחופשת מחלה מהעבודה, לא כדאי לעדכן בשורת הסטטוס של הפייסבוק אילו מגפיים רכשתם בקניון.



* כשיורדים ממטוס בנסיעת עבודה, לא רצוי להתלונן בטוויטר על ארוחה סתמית במחלקה הראשונה - בין העוקבים יש עובדים שלכם.



* נכון, הסמארטפונים הפכו זאת לקל מתמיד, אבל עדיין יש רגעים שלא כדאי להנציח ולהעלות לרשת - הם יישארו שם גם בעוד שנתיים, שלושה בני זוג, או חמישה מעסיקים.



* אתם מכורים למסנג'ר ומפעילים אותו גם במכשיר הסלולרי? כדאי להתנתק ממנו מדי פעם, ולו רק כדי שהבוסים יפנימו את העובדה שמעבר לשעות העבודה יש לכם גם חיים אישיים.



* אם הורדתם לסלולר אפליקציות לא חוקיות, זכרו שעכשיו אתם לא יכולים להסתתר מאחורי כתובת איי-פי אקראית.



הסמארטפון יכול להיות האויב או הדבר הכי נכון לשנה הקרובה - בתנאי שתאלפו אותו לצורכיכם, ותזכרו תמיד להחזיק מטען חלופי למקרה שהסוללה תתרוקן. מאחר שבלי סוללה אתם תמצאו את עצמכם בלי טלפון, בלי מצלמה, בלי אינטרנט, אבל בעיקר גם בלי חברים.