שעתן היפה של איגרות החוב הקונצרניות

>> השנה נפתחה בצל משבר גדול בתחום החוב. מנהלי ההשקעות הבכירים בחנו מי מהחברות שחובותיהן בשוק האג"ח הגיעו למיליארדי שקלים, ייאלצו לרדת מכס הטייקונות ולפנות לפשוטי העם, בעלי החוב שלהם, ולקבל מחילה. עד מהרה החלו לדרוש רבים מהטייקונים שהממשלה שתתערב, כפי שקרה בכל העולם, אחרת ייגרם נזק בלתי הפיך למיליארדי שקלים בחיסכון הפנסיוני המקומי. למזלנו זה לא קרה.



הריבית האפסית והזרמה של טריליוני דולרים לשווקים בארה"ב ואירופה יצרו את ההרחבה המוניטארית הגדולה ביותר בהיסטוריה הכלכלית. התוצאה לא איחרה לבוא, והאינדיקטורים הכלכליים הראו כי הם גרועים פחות מ"ארמגדון פיננסי" שצפו. זה תורגם במהרה לרכישות נרחבות באיגרות החוב הקונצרניות, ואת 2009 חתם מדד תל בונד 40 בעלייה של 43.8%. המדד הסולידי יותר, תל בונד 20, סיכם את 2009 בעלייה צנועה יותר של 21.9%. מי שהעז ורכש אג"ח קונצרניות לא מדורגות נהנה מתשואה של כ-100% על כספו.

החשש הכבד מקריסות פיננסיות הביא גם את איגרות החוב של מיטב החברות להיסחר בתשואות מפחידות. הדוגמה הטובה ביותר היתה של אי.די.בי. איגרות החוב של הקונצרן החזק במשק נסחרו לקראת סוף 2008 סביב תשואות של כ-15%. את 2009 סיימו האג"ח של הקונצרן ברמות חד-ספרתיות נמוכות. כך, למשל, התשואה באג"ח ה' של אי.די.בי פיתוח סיימה את 2009 בתשואה של 4.45%, כשבדרך היא מניבה למי שהשקיעה בה השנה תשואה של 39%.



את המצב ההזוי של שוק האג"ח המקומי אפשר להבין מהרווחים הגבוהים שהניבו איגרות חוב של חברות, שגם בסוף השנה קיים סימן שאלה סביבן. למשל, אג"ח ה' של דלק נדל"ן, שהניבה למשקיעים תשואה של 185%, אך עדיין נסחרת בתשואה גבוהה של כ-18%; כלכלית ירושלים, שקפצה ב-200%, אך נסחרת בסוף 2009 בתשואה של כ-16%; וכמובן איגרות החוב של אפריקה. למשל, אג"ח כ"ב של אפריקה, שגם אחרי זינוק מדהים של 278%, נסחרת בתשואה דו-ספרתית של כ-15%.



ואולם לא רק שוק האג"ח הקונצרניות נהנה מזינוק בשעריו, גם שוק החוב הממשלתי חווה עדנה שלא ידע זה עשור. קרנות הנאמנות, שבסוף 2008 נראה היה שאין להן תקומה, שבו לגייס במרץ.



המשקיע הישראלי, שעד עתה התבצר בריבית האפסית, שמע וראה כיצד חבריו הנועזים יותר נהנים מרווחים, ויתר על הפק"מ לטובת קרן נאמנות המשקיע באג"ח של המדינה. הביקושים הערים לאג"ח ממשלתית שלחו בראשונה זה עשור את תשואות האג"ח הממשלתיות הצמודות הקצרות לתשואה שלילית. כלומר, המשקיע מוותר על ריבית, והתמורה היא פיצוי על האינפלציה. מעטים המשקיעים שבדקו איזו אינפלציה ואילו ציפיות אינפלציוניות מגולמות במחירים של איגרות החוב כדי שהוויתור על הריבית אכן ישתלם. כגודל הציפייה כך עשויה להיות גודל האכזבה.