>> מקובל לומר כי מניותיהם של הבנקים הן השיקוף הטוב ביותר למצבו של המשק הישראלי. אחרי רצף של עליות בלתי פוסקות נפלו מניות הבנקים בכ-56% ב-2008, כשברקע הקריסה הגדולה ביותר של המערכת הפיננסית העולמית במאה השנים האחרונות. את השנה האחרונה פתחה מערכת הבנקאות על כרעי תרנגול.
הסכנות ארבו מכל פינה. מיליארדי השקלים שהופקדו בבנקים זרים, שאיימו לקרוס ולבלוע את הכסף הישראלי עמם, ומיליארדי השקלים שהושקעו באג"ח של אותם בנקים זרים - היו הסכנה מבחוץ. מבית עלה החשש כי קריסת שוק האג"ח תגרום לגל פשיטות רגל, שיסב לבנקים המקומיים הפסדי ענק, ויגרום להם לא להזרים את האשראי החדש שנחוץ למשק כדי לשמר את הצמיחה שלו.
את האות לבאות אפשר היה אולי ללמוד כבר מההשפעה של גלגל ההצלה הראשון שהשליכה המדינה למערכת הבנקאות. במסגרת התוכנית הכלכלית להצלת המשק הוחלט להעניק לבנקים המקומיים ערבות מדינה, כדי לסייע להם לגייס כסף שיאפשר העמדת אשראי חדש. בפועל התברר שהבנקים לא היו זקוקים לסיוע. גם ללא ניצול האפשרות של קבלת ערבות המדינה, הצליחו הבנקים לגייס כמות אדירה של כסף, רובה מגופי הפנסיה המקומיים, מה שהעיד על חוסנה של המערכת, ונתן את האות לזינוק במניות, שהיו גם מהראשונות שיצאו מהמשבר.
את 2009 סיים מדד ת"א בנקים עם עלייה של כ-113%, שמחקה את רוב הירידות מ-2008, והחזירה את הבנקים לשוויים קרובים לאלו שנרשמו ערב התפוצצות הבועה הפיננסית. מדד טוב למצב של הבנקים הוא היחס בין שווי השוק להון העצמי שלהם. בשיא המשבר נסחרו כל הבנקים במכפילים נמוכים מ-1, מה שהעיד על תחזיות המשקיעים להפסדים שישחקו את ההון העצמי. בסוף 2009 נסחרו הבנקים עם מכפילי הון גבוהים בהרבה. בראש ניצבים לאומי ומזרחי טפחות עם מכפיל הון של 1.22, קרוב לרמות בהן נסחרו ערב המשבר.
את העלייה הגדולה ביותר רשם דווקא הבנק שנחשב לבעל מבנה ההון הפחות יציב במערכת, בנק דיסקונט. הדבר מתבטא במכפיל ההון הנמוך ביותר במערכת והיחיד שעדין נמצא מתחת לרמה של 1. הוויכוחים וגרירת הרגליים של בעלי השליטה, קבוצת ברונפן-שראן, בגיוס ההון לבנק דיסוקנט לא עצרו את המניה של הבנק והיא זינקה ב-172% ב-2009, העלייה הגבוהה ביותר מבין מניות הבנקים. דווקא מניית מזרחי טפחות, שבכל שלבי המשבר נחשב לאחד הבנקים היציבים במערכת, סיימה את 2009 עם העלייה הנמוכה ביותר מבין מניות הבנקים, 82%.
הבנקים חוזרים לרמות של 2007
רם דגן
1.1.2010 / 7:00