אין מקום לנוסע חמישי, גם לא למזוודה גדולה בבגאז'. מסנוורים אתכם מאחור? לא תמצאו כאן מראה מונעת סינוור. מראות חשמליות? הצחקתם אותי. אפילו התראה על אי חגירת חגורת בטיחות היא מנת חלקו של הנהג בלבד. קמצנים. הגיר ידני. כן, יש קלאץ'. "עד כאן!", אתם אומרים ופונים לכיוון היציאה. הסוזוקי הזאת, אני שולף הפתעה, עולה כמעט חצי ממכונית חדשה. זאת המכונית הזולה בישראל. "מעניין", אתם אומרים ועוצרים לרגע את מנוסתכם.
נסעתי בה צפונה, לכיוון קריית מוצקין. מימין, בלונדינית מטופחת משייטת בב.מ.וו x5 שחורה ומרשימה, שמחירה פי עשרה מהאלטו שלי. הן מושכות מבטים, אנחנו מושכים הילוך. מוקדם יותר בסוכנות סוזוקי, שאלה אותי מנהלת אולם התצוגה, ז'אנה, אם אני יודע לנהוג על גיר רגיל. קצת נעלבתי. גיר רגיל קוראים לזה? הוא כבר מזמן לא גיר רגיל. כיום הידני הוא בהחלט גיר נדיר.
למרות רשימת ויתורים לא קטנה, אני מציע לכם לשקול ברצינות לרכוש את סוזוקי אלטו הידנית. המתחרות - יונדאי i10, פיז'ו 107 ופיאט פנדה - יקרות יותר, גם בגרסאות הידניות. הגרסה האוטומטית של האלטו יקרה ב-13 אלף שקל מזו הידנית, חסכונית פחות בדלק, אטית יותר ואפילו פולטת 19 גרם נוספים של פחמן דו-חמצני לכל ק"מ.
לדעתי, תיבת ההילוכים האוטומטית פוגמת בקסם של המכונית הזו. לאלטו הידנית יש אופי, בהחלט: נמרצת אך לא רועשת, קטנה אך מרווחת. המושבים הקדמיים ראויים להערכה, ההגה החשמלי סביר, תפעול התיבה הידנית נעים, אפילו צליל המנוע נחמד.
עבור הצרכים הבסיסיים, אלטו הידנית היא עסקה כדאית - האחריות מבטיחה שלוש שנים שקטות, המוניטין קיימים ואת חבילת הבטיחות לא קיצצו כנהוג. נוחות הנסיעה טובה ולא פחות חשוב - היא חסכונית. במבחן היא צרכה ליטר בנזין לכל 16 ק"מ. החיסכון מוזכר גם במדבקת לחצי הניפוח של הצמיגים שעל דופן הדלת: מעוניינים לחסוך בדלק על חשבון נוחות הנסיעה? נפחו קצת יותר את הצמיגים, מייעץ היצרן. אנחנו, הסוזוקי ואני, הגענו ליעד. לא נענשתי על כך שנסעתי במכונית כה זולה.
סוזוקי אלטו: קטנה, ידנית ולא מפוארת; אבל המחיר, אוי המחיר
מאת אייזיק דוידוביץ'
2.1.2010 / 16:53