להצלחה הרשת החברתית מתלווה תופעה של התמכרות - בני נוער מסתבכים בניסיון לחיות את התיאור של עצמם

ניו יורק טיימס פייסבוק, הרשת החברתית הפופולארית, מתגאה ב-350 מיליון משתמשים בעולם, שמבלים במשותף 10 מיליארד דקות באתר מדי יום - יוצרים קשרים עם חבריהם, כותבים על הקירות האלקטרוניים של משתמשים אחרים, צופים בתמונות ומתעדכנים באופן כללי במצב העניינים בעולם החברתי המקוון שלהם.



למעשה, המשתמשים בפייסבוק גולשים בו 9.9 מיליארד דקות ביום ועוד קצת. היילי למברסון, 17, ומוניקה ריד, 16, תלמידות בבית הספר התיכון של אוניברסיטת סן פרנסיסקו, קבעו ביניהן באחרונה הסכם שיסייע לכל אחת מהן לעמוד בפיתוי הכניסה לאתר. הסטטוס שלהן באתר עשוי להצהיר כעת, "אי אפשר להטריד אותי".



"הגענו למסקנה שאנחנו מבלות יותר מדי זמן בפייסבוק ושנהיינו אובססיביות, ועדיף שניקח הפסקה", אמרה היילי. בהסכם הדדי, מאפשרות החברות כעת זו לזו להיכנס לאתר בשבת הראשונה של כל חודש - ורק ביום זה.



השתיים נמנות עם קבוצה גדולה של צעירים, בייחוד נערות, שמזהות את המטרד האדיר ש פייסבוק יכולה להוות. שעות רבות שמבוזבזות באתר, שלא לדבר על המחיר שהוא גובה בתקופת הבחינות והראיונות לקולג' - כך מדווחים ההורים, המורים והסטודנטים עצמם.



חלק מבני הנוער, כמו למברסון וריד, יוצרים קבוצת תמיכה שתסייע להם בגמילה מפייסבוק. אחרים מקפיאים את חשבונותיהם באתר. יש המבקשים ממישהו שעליו הם יכולים לסמוך שישנה את הסיסמה שלהם כך שלא יוכלו להיכנס עד שירגישו שהם מוכנים לכך. פייסבוק אינה חושפת את מספר המשתמשים שביטלו את חשבונותיהם. קימברלי יאנג, פסיכולוגית המנהלת את המרכז להתאוששות מהתמכרות לאינטרנט בפנסילווניה, אומרת כי דיברה עם עשרות בני נוער שמנסים להיגמל מהשימוש בפייסבוק.



"זה כמו כל התמכרות אחרת", אמרה ד"ר יאנג. "קשה להיגמל בכוחות עצמך". ד"ר יאנג אומרת שהיא מעריצה בני נוער שממציאים אסטרטגיות משלהם להפחתת השימוש בפייסבוק, בהיעדר תוכנית גמילה מסודרת המיועדת להם. "רבים מהם מוצאים את האיזון שלהם", היא מציינת. "זה כמו הפרעת אכילה. אי אפשר לבטל את הצורך לאכול. פשוט צריך לדעת לקבל החלטות טובות יותר לגבי מה שאוכלים - ולגבי מה שעושים באינטרנט".



מייקל דיאמונטי, מנהל בית הספר התיכון של אוניברסיטת סן פרנסיסקו שבו לומדות למברסון וריד, אומר כי הנהלת בית הספר בוחנת את תפקידו של מוסד החינוך בעניין זה, מפני שסטודנטים משתמשים בפייסבוק בעיקר בבית, אף כי שימוש מופרז עלול להשפיע על הציונים שלהם. "זאת טריטוריה לא מוכרת", מודה ד"ר דיאמונטי. "אני בהחלט תומך בילדים שמזהים את הצורך לרסן את השימוש שלהם בפייסבוק, שחוץ מהזמן המבוזבז, גם לא ממש מביא לסיפוק".



באוקטובר, הגיע השימוש בפייסבוק לשיעור של 54.7% מאוכלוסיית ארה"ב בגילאים 12-17, לעומת 28.3% באוקטובר אשתקד, לפי חברת מחקרי השוק נילסן קומפני. בוגרי תיכון רבים שנמצאים עמוק בתהליך הקבלה לקולג', מודעים בחריפות לשעות הרבות שהם מבזבזים בגלישה אינסופית באתר. גבי לי, 17, בוגרת בית הספר הד רויס בקליפורניה, היתה אמורה להגיש את המועמדות שלה לפנומה קולג' תוך שבועיים. מתוך ייאוש, היא הקפיאה את החשבון שלה בפייסבוק. הגמילה לא היתה קלה. גבי סיפרה כי היתה יושבת ליד המחשב ומגלה ש"האצבעות שלי היו הולכות אוטומטית לפייסבוק".



בספר שיראה אור בקרוב, בשם "alone together" (לבד ביחד), דנה פרופ' שרי טרקל, סוציולוגית וחוקרת אינטרנט המנהלת את "היוזמה לחקר הטכנולוגיה והעצמי" במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (mit), בבני הנוער שמתנתקים מפייסבוק. בספר מתארת טרקל נער בן 18 שנמצא בתהליך הגשת המועמדות לקולג', שעבורו "פייסבוק לא היתה רק הסחת דעת, אלא גורם שבילבל את הזהות העצמית שלו". הוא בחר להתנתק מהאתר לשנה. לדבריה, הוא נשחק בניסיון לחיות את התיאור שלו את עצמו.



אך פייסבוק לא הולכת לקראת אלה המבקשים להתנתק לתקופות זמן ממושכות. הקפאת חשבון דורשת כניסה חוזרת פעם בחצי שנה, תוך ציון אחד משש סיבות אפשריות להקפאה. "אני מבלה זמן רב מדי בפייסבוק", היא אחת מהן. "זה זמני. אני אחזור", היא סיבה נוספת. קל להפעיל מחדש את החשבון, כל שנדרש הוא הקלדת שם המשתמש והסיסמה הישנה.



בשנה שעברה החליטה מגלן ידאו, 18, בוגרת התיכון נורתסייד פרפרטורי בשיקגו, להיגמל מפייסבוק למשך 40 יום כחלק מהתענית הדתית בחג הפסחא. "במהלך שנותי כקתולית, לא ויתרתי על משהו שממש חשוב לי", כתבה מגלן בהודעת אימייל. "מתברר שפייסבוק היה בדיוק זה".



עבור פרופ' וולטר מישל, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה, שחוקר את השליטה העצמית ואת כוח הרצון, "מה שמדהים הוא שיש פה אסטרטגיות ספונטניות של שליטה עצמית, של ניסיון להשתמש בכוח הרצון כנגד פיתוי אדיר". בשנות ה-60, ערך מישל סדרת ניסויים מפורסמת באוניברסיטת סטנפורד, שבה בחן את יכולתם של ילדים לדחות סיפוקים כשהציגו בפניהם את מה שהוא מכנה סיפוקים "חמים", כגון מרשמלו. חלק מהילדים הצליחו לרסן את הדחף לאכול מהמרשמלו; אחרים לא הצליחו.



"פייסבוק הוא המרשמלו של אותם בני נוער", אומר מישל. בעבודת המעקב שלו אחר הילדים שהשתתפו בניסויים, גילה מישל שכמה מהילדים שדחו את הסיפוק המיידי של המרשמלו נהפכו למבוגרים מצליחים יותר.



למברסון אמרה כי היא וריד מתכוונות להמשיך בהפסקה מפייסבוק לפחות עד סוף שנת הלימודים. היא הוסיפה כי הן נהנות מחיים חברתיים תוססים מחוץ לאינטרנט. "למעשה, אני לא חושבת שאף אחת משתינו רוצה שזה ייפסק", היא אמרה.



לפני 10 שעות



עם כל הכבוד לנוסטלגיה - מה שהיה, טוב שהיה | חגי עמית

בהצתה מאוחרת שבמאוחרות, הגיע כותב שורות אלה לפייסבוק רק לפני כמה שבועות. הרבה אחרי שלמעשה הכל נגמר, ופייסבוק כבר נהפך לדבר לא אופנתי כמעט כמו כובע טמבל. ובכל זאת. יצרתי דף, הצמדתי תמונה, מילאתי כמה נקודות ציון משמעותיות בדרכי - ויצאתי לדרך.



נתחיל מההתחלה. רשת חברתית היא בבסיסה רשת של היכרויות. עם כל הכבוד לקשרים עסקיים וחיפוש שותפים עם תחביבים משותפים, העניין האמיתי פה הוא היכרויות קצת יותר מרגשות. בינו לבינה, בינו לבינו או בינה לבינה - העניין פה, כמו בכל שאר הדברים הטרנדיים, הוא סקס.



המשמעות היא שעבור מי שמצא עצמו מזווג וממוסמר, נשוי ועם ילדים, שיטוט בפייסבוק מאבד את אחד מטעמיו העיקריים. למי שבכל זאת מחפש ריגושים שלא על בסיס רומנטי בפייסבוק, נותר בעיקר לצלול ולסרוק את הרשת באיתור אלה שאבדו עקבותיהם. וכאן העסק נראה מבטיח. שמות מן העבר צצו ועלו מכל עבר. צבא, תיכון, אוניברסיטה והטיול לדרום אמריקה - כולם שם. עם תמונה עכשווית.



התחלתי לדלות מנבכי הזיכרון עמיתים נשכחים לשיחות אל תוך הלילה במגדלי שמירה על גבול לבנון בשנות ה-90, שותפות לטרקים באקוודור ואהבות לא ממומשות מימי התיכון. וכאן נכונה לך האכזבה הגדולה. אחרי שיטוטים ארוכים ומסע אחורה בזמן, יש סכנה גדולה שתיאלץ להודות באמת: אם אינך נמצא בקשר עם מישהו - יש לכך סיבה. קשרים לא נפרמים במקרה. אחרי המייל הראשון בסגנון "היי, זוכר/ת אותי", שניכם מגלים שעם כל הכבוד לנוסטלגיה - מה שהיה טוב שהיה, ובעצם לא נותר לכם מה לומר זה לזה. כך גוזל מאתנו פייסבוק את האשליה שסיפק לנו העולם שבו איתור חברים מהעבר היה קשה. ההתרפקות על העבר מתנפצת מול דמות עכשווית, מבוגרת ב-10-20 שנה, שאין לכם כמעט דבר המשותף עמה.



אתמול ב-22:31



55 דקות בממוצע ביום בפייסבוק? אז מה? | אורי ברקוביץ'

ביולי 2007, כש-14.5 אלף ישראלים השתמשו בפייסבוק, היה זמן הגלישה הממוצע ברשת החברתית כ-20 דקות. זו היתה אחת האינדיקציות לזינוק המטאורי של פייסבוק בעולם, שאליו הצטרפו הגולשים בישראל בשלב מוקדם באופן יחסי. שנתיים וחצי ו-2 מיליון ישראלים אחרי, זמן השהייה הממוצע באתר הוא כבר 55 דקות. ואם זה הממוצע, אפשר רק לנחש מה זמן השהייה של הגולשים הכבדים.



ואולם בדיקה זריזה בקרב ישראלים פעילים במיוחד, דרך פייסבוק כמובן, גילתה כי איש לא שמע על "תופעה" שבה גולשים מגבילים מרצון את זמן הגלישה שלהם בפייסבוק, או מתנתקים מרצון בשל תחושה שהגזימו בשימוש באתר. לאחר מאמצים רבים, הגעתי למשתמש בפייסבוק שמספר שצימצם את כמות העדכונים שהוא מפרסם עקב תלונות של חברים, והפחית את זמן הגלישה משלוש שעות ביום לכשעה. גם הוא, לא במפתיע, לא שמע על ה"תופעה".



גם אם הגולשים טובעים בפייסבוק ושוכחים לצאת, אז מה? את הגלישה בפייסבוק קשה להשוות למה שמכונה התמכרות לסוג ספציפי של פעילות ברשת, כמו השימוש בצ'אטים. הגלישה ברשת החברתית מורכבת מפעילויות שבעבר התקיימו במסגרות נפרדות, כמו למשל שיחות בתוכנות מסרים מיידיים (מסנג'ר), בדיקת מיילים, קריאה באתרי חדשות וצפייה בווידאו. הפעולות האלה נעשות היום במקום אחד ודרך מקום אחד - פייסבוק, שבה חכמת ההמונים מחליפה את העורכים והרשת החברתית מחליפה אט אט את הפורטל ואת מנוע החיפוש. הרשת החברתית נהפכה למעין אוטוסטרדה, לתשתית הגלישה באינטרנט, שממנה נשקפת יתר הרשת כנוף מחלון המכונית. בנפרד, השימושים האלה ברשת לא היו מושכים כל תשומת לב. אך כשהם מתבצעים במרוכז במקום אחד, הם נהפכים ל"תופעה" של שימוש יתר.



לכן, מי שרוצה להשיב על השאלה כמה זמן הוא יותר מדי זמן לגלישה בפייסבוק, יצטרך גם להיות מוכן להשיב על השאלה כמה זמן הוא זמן מוגזם לגלישה באינטרנט. שאלה זו נשאלת פחות ופחות בעידן שבו יותר ויותר נתחים מהעולם התרבותי ומהקשרים החברתיים שלנו עוברים לרשת, לעתים אפילו על חשבון הסלולר, הטלוויזיה והמפגש פנים אל פנים.



לפני 5 שעות



לא רוצה לדעת מה עושים החברים (והחברות) של אחי הקטן | רומי מיקולינסקי

נכנסתי די מאוחר לקלחת הפייסבוק. בהתחלה התמכרתי. כמו נרקומן שמחפש את המנה הבאה שלו בשבועות הראשונים חיפשתי להתעדכן, להתערבב, לצלול בים האינפורמציה החברתית.



נראה לי שנקודת המפנה חלה כשאחד מחבריו התיכוניסטים של אחי הקטן הציע לי חברות שוב ושוב למרות סירוביי העיקשים. "מה יש לי להיות חברה של ילד בן 17?" נהמתי לעבר אחי, שענה בנונשלנטיות: "אה, זה סתם, הוא רוצה לנקום בי כי אני חבר של אמא שלו". איך אומרת הפרחה ב"ארץ נהדרת"? tmi. יותר מדי מידע. פייסבוק מציף אותנו באינפורמציה לא רק על מה עושים החברים הכי טובים שלנו (והחברים הכי טובים שלהם, והחברים הפחות טובים שלהם, וכן הלאה), הוא גם מפציץ אותנו בדברים שאנחנו לא רוצים לדעת.



לא, אני לא רוצה לדעת מה עושים החברים (והחברות) של אחי הקטן, וגם לא באמת אכפת לי אם להיא יש תספורת חדשה, לבת של ההוא יש נזלת והבן של ההיא חולה בשפעת. הדאחקות שמריצים החברים ממקום העבודה לשעבר גם הן פחות משעשעות בעיניי ובאותה מידה אני לא רוצה לדעת שהבוס שלי מכור לפארמוויל. יש משפט שאומר ש"כשאנשים נמוכים מטילים צל גדול סימן שהשמש שוקעת". הצפתו של פייסבוק במידע שיווקי ובהתניות לפעולה מאכזבת אותי פחות מהגילוי שאנשים שהחזקתי מהם נותנים לי במתנה צב או משחקים כל היום ב"באבלס".



קיראו לזה עדכון, ריגול או שמירה על קשר, פייסבוק יכול להיות כלי מצוין לכל אלה, אבל אני מעדיפה לראות את הפרצוף של החברים שלי במציאות.



רומי מיקולינסקי היא מנהלת מדיה חברתית באניבום וחוקרת וכותבת על תרבות דיגיטלית, מדיה וזיכרון באקדמיה ומחוץ לה



פייס איט



פייסבוק במספרים



סה"כ חברים בפייסבוק בישראל: 2,175,380



זכר: 1,107,160 נקבה: 955,620 לא ציינו: 112,600



350 מיליון משתמשים פעילים, 30% מהם בארה"ב



קרוב לחמישית מהמשתמשים (65 מיליון) גולשים לאתר מהסלולר



יותר מ-175 מיליון איש גולשים בפייסבוק מדי יום



כל אחד מהם שולח 8 בקשות חברות בממוצע בכל חודש ומפרסם 25 תגובות



בכל יום מעדכנים את הסטטוס יותר מ-35 מיליון איש



בכל חודש עולות לאתר יותר מ-2.5 מיליארד תמונות



כ-15 מיליארד פוסטים עולים בכל חודש



זמן השהייה הממוצע באתר הוא 55 דקות - לעומת 20 דקות לפני שנתיים וחצי



מקור: פייסבוק