אבריאל ובניו חיפושי נפט וגז

"נו", שאלה אותי אשתי שלשום, "מה אתה הולך לעשות בשנה החדשה?" "ובכן", אמרתי, "האמת היא שהשנתיים האחרונות היו מטורפות, ובעיקר התמקדתי בלהגיב לאירועים. נראה שעכשיו אנחנו עומדים בפני תקופה רגועה יותר. לא תיכננתי כלום".

"תן לי לעזור לך", היא הציעה בנדיבות. "אילו סיפורים גדולים התפרסמו אצלכם בעיתון בימים האחרונים?"



"היו המון דברים", עניתי. "הטייקונים מוכרים חברות זה לזה כמו מכוניות משומשות: בזק, פרטנר, הוט, פסגות - כולן החליפו ידיים. בנוסף, מכשירי אייפון החלו להימכר בישראל ומחירי המים הועלו. אה, ויש גם חגיגה במניות הנפט". אשתי נדרכה: "חגיגה במניות הנפט? מה זאת אומרת?"



"יש עליות חזקות במניות של השותפויות לחיפוש נפט, ומחזורי המסחר בהן גדולים, לפעמים מאות מיליוני שקלים ביום", אמרתי. "ישראמקו ועוד כמה שותפויות מצאו מזמן גז בים, ונראה שהן מצליחות למכור אותו לחברת החשמל. גם המניות של רציו, עוד חברת חיפושי נפט, עולות, כנראה כי המנכ"ל קונה ומוכר ומשגע את כולם. וייתכן שמצאו נפט 10 דקות נסיעה מכאן, בראש העין. קוראים לחברה גבעות עולם והמניות שלה עלו פי שלושה השבוע".



"באמת?", אמרה אשתי, "יש נפט בראש העין? מי מצא? של מי הנפט?" "אז זהו, שלא בדיוק", אמרתי. "כשקודחים באדמה יוצא בוץ, ובחלק מהבוץ היה כנראה גם קצת נפט. החבר'ה בבורסה קוראים לזה 'סימני נפט'. רק בעוד חודש נדע אם זו באמת באר שאפשר להפיק ממנה נפט. במשך שנים צחקנו על קידוחים כאלה, אבל לכי תדעי".



אשתי לא ויתרה: "אבל מי המחפש? מאיפה הוא הגיע? כמה הוא השקיע? וכמה הוא יקבל אם בסוף יהיה נפט?"



"עכשיו כשאני חושב על זה", אמרתי לה, "החבר'ה של חיפושי הנפט והגז מגיעים מכל מיני מקומות: יצחק תשובה, שמצא גז בים, היה קבלן; קובי מימון מישראמקו מכר תמונות בהולנד; ליגד רוטלוי, בעל השליטה ברציו, עסק בקולנוע, והוא בא ממשפחת רוטלוי, הבעלים של לודז'יה; גבעות עולם האלה, שאולי מצאו משהו בראש העין, הם אנשי עסקים מירושלים, חובשי כיפות - נגה בן דוד ושמואל בקר, הראשון הוא בעל מפעל תכשיטים; ויש עוד אחד, צחי סולטן, ברוקר לשעבר, שהשתלט על חברת קידוחים בשם מודיעין".



במשפחה שלנו יש אחד שמספר סיפורים ואחת שממוקדת בדברים החשובים. "וכמה הם השקיעו כדי להיות מחפשי נפט?", שאלה אשתי. "זה מעניין", אמרתי. "לא צריך להביא הרבה מהבית. בשותפות מוגבלת הציבור מביא את הכסף הגדול, והיזמים מביאים רק כמה מיליונים שלאחר מכן הם כבר מושכים בחזרה בשכר, דמי ניהול ופטנטים אחרים. הם לרוב לא מפסידים גם אם הם לא מוציאים נפט - והם גם לא תמיד עובדים במשרה מלאה, הם לוקחים גיאולוג ומנכ"ל".



אשתי החליטה לעבור לפסים מעשיים: "אז מחפשי הנפט בישראל הם קבלנים, ברוקרים, אנשי קולנוע, יהלומנים - בקיצור כל אחד. אתה אומר שלא חייבים להביא כסף גדול ולא צריכים לעבוד בזה מהבוקר עד הערב. אז למה שלא תהיה גם אתה מחפש נפט? זה נראה כמו עסק טוב. אני זוכרת את משפחת יואינג מ'דאלאס'. לא היה מפריע לי לגור בבית כמו שלהם. אפילו אם הוא יהיה בראש העין".



צחקתי, כמובן - אך למחרת בכל זאת התקשרתי למשרד התשתיות ולבורסה כדי לבדוק מה צריך כדי לפתוח שותפות מוגבלת לחיפוש נפט. אלה דברים שכדאי לדעת. אולי לא תמיד אהיה עיתונאי.



אז ככה: שותפות מוגבלת היא מבנה משפטי שכולל את השותף המנהל, המכונה "שותף כללי", ואת הציבור שהשקיע בחברה - השותפים המוגבלים. כדי להקים שותפות צריך לקנות זכויות חיפוש לאזור מסוים ממשרד התשתיות. אלה ניתנות למי שמגייס גיאולוג, מציג תוכנית ומוכיח יכולת כלכלית. לאחר מכן צריך לגייס כסף עבור הקידוח - ואת זה עושים באמצעות הציבור, בהנפקה בבורסה. היזם, כלומר "השותף הכללי", צריך לקנות 25% מההנפקה לציבור או לפחות 12 מיליון שקל - הנמוך מביניהם.



בפועל, אם שותפות מגייסת סכום גדול, שתמיד נחוץ בימינו, סכום ההשקעה של היזם הוא אותם 12 מיליון שקל. השלב הסופי והחשוב ביותר הוא ההנפקה: צריך לשכנע את הציבור לקנות את הסחורה, ובשנים האחרונות זה היה כמעט בלתי אפשרי: עובדה, לא היתה בעשור האחרון ולו הנפקה אחת של שותפות חיפושי נפט חדשה. היחידות שגייסו היו שותפויות נפט קיימות, שביצעו הנפקות לצורך קידוחי המשך.



אז האם זה אבוד? האם נגזר עלי לכתוב פרשנויות כלכליות כל חיי? 12 מיליון שקל שיושקעו במניות הם סכום שאפשר יהיה לגייס - אולי עם כמה חברים - בעיקר כי יהיה ניתן למשוך את רובו חזרה, אמנם על פני שנים, באמצעות שכר, הוצאות ניהול, העסקת מקורבים וגזירת קופונים מספקים שונים.



יום אחד גם יהיה אפשר למכור את המניות: בהנפקה חדשה נאלץ היזם להסכים לחסימת מכירה, אך לאחר ארבעה חודשים מותר לו לטפטף 2.5% מהמניות בחודש, ואת כולן ניתן למכור בתום שנה וחצי. באווירה הנוכחית, כשכל מה שמריח מגז ונפט עולה באלפי אחוזים - ישראמקו היא המניה המוצלחת של 2009 עם עלייה של 1,839% - צריך רק סיפור גיאולוגי טוב, חלום שימשוך את הספקולנטים. ואם יימצא נפט? נו טוב, זה יהיה כמו לזכות בפיס - הספרדי, לא הישראלי.



אנשי עסקים אומרים שכשהברזל חם צריך להכות עליו. לכן אני מתכנן כבר השבוע לגשת למינהל רישוי אוצרות הטבע במשרד התשתיות כדי לברר אילו אזורים והיתרים פנויים - אולי יש שם משהו לא רחוק מ"תמר" או מראש העין. כבר יש לי שם: "אבריאל אויל אקספלוריישן קורפ", ודבר אחד בטוח: אשתי תהיה מרוצה. מה, "רציו" ו"גבעות עולם" יותר טובים?