האם חברת החשמל גובה היטל למימון הסדרי הפנסיה של עובדיה?

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לחברת החשמל לחשוף מסמכים המעידים כי היא גובה מהציבור היטל למימון הסדרי הפנסיה באמצעות חשבונות החשמל השוטפים.

החלטה זו נתקבלה בשבוע שעבר במסגרת הליך בקשה לאישור תביעה ייצוגית בסך 5 מיליארד שקל שהוגשה נגד חברת החשמל באוגוסט 2000 על ידי אלעזר לוי, באמצעות עורכי הדין אהרון פולק ודורון לוי ממשרד עורכי הדין עמית פולק מטלון.

בתביעה טוען לוי כי חברת החשמל גובה את ההיטל החל משנת 1996 במסווה של תעריף, תוך שיתוף פעולה מצידה של המדינה. לדברי התובע, תעריף זה נוגד את חוקי היסוד של מדינת ישראל, שכן הוא הוכנס במסגרת תוספת שהמהווה מס מיוחד ולא כתשלום עבור שירות הניתן לצרכנים.

התובע פרש בפני ביהמ"ש מסכת ראיות שהתבססה בחלקה הנכבד על פסק בוררות בין חברת החשמל לחברת אשקוגן, שניתן ב-1999 על ידי נשיא ביהמ"ש העליון דאז, השופט מאיר שמגר.

במסגרת אותה בוררות טענה חברת אשקוגן, שהיא יצרן חשמל פרטי המוכר חשמל לחברת החשמל, כי לצורך קביעת מחיר החשמל שהיא מייצרת יש לקחת בחשבון גם מרכיב תוספת מיוחדת למימון הפנסיה של העובדים.

שמגר קבע בפסק הבוררות, בהסתמך על טענותיה של חברת החשמל, כי ה"תוספת המיוחדת" הנגבית מכלל ציבור צרכני החשמל בישראל אינה מהווה חלק ממחיר החשמל אלא הינה "היטל", שנועד לממן את הסדרי הפנסיה של חברת החשמל.

הנשיא שמגר קבע כי "זוהי גבייה החוסה מטעמי נוחות בצלו או תחת מטרייתו של תעריף המשקף עלות. לא היתה ואין כוונה שסכום ההיטל יהיה חלק מתעריף החשמל".

חברת החשמל טענה בתגובה שהגישה בתביעה הייצוגית כי התובע פירש באופן מוטעה את פסק דינו של הנשיא שמגר, וכי בפועל כלל לא טענה חברת החשמל שהתוספת המיוחדת למימון הסדרי הפנסיה הינה היטל.

בעקבות תשובתה של חברת החשמל עתר התובע לביהמ"ש המחוזי וביקשו לחייב את חברת החשמל לחשוף את המסמכים, הראיות וכתבי הטענות שהוצגו בזמנו בפני השופט שמגר בטרם כתב את פסק דינו.

לפני כשבוע, כאמור, החליט השופט ניסים ישעיה לקבל את עתירתו של התובע והורה לחברת החשמל לחשוף בפני התובע את כל המסמכים, כתבי הראיות וכתבי הטענות שהוצגו בפני השופט שמגר.

בנימוקים להחלטתו אמר השופט ישעיה: "לאור הטענה שהעלתה חברת החשמל בפני הבורר, לפיה יש לסווג את התעריף הנוסף שנקבע לצרכני חברת החשמל כהיטל מיוחד שהוטל על הציבור - טענה שהתקבלה על ידי הבורר, רשאי ואף זכאי התובע לעיין בחומר הכתוב שהונח לפני הבורר. זאת, על מנת לבסס על פיו את טענתו כי מדובר במס נסתר שנגבה שלא כדין מציבור הצרכנים".