>> החקלאות הישראלית עשתה בעשור האחרון שלושה מהפכים מרכזיים, ששינו את פניה לחלוטין. הראשון, ואולי החשוב שבהם, היה מהפך המים. בראשית העשור צרכו חקלאי ישראל כמיליארד מ"ק מים שפירים, ובסיומו העשור הם צורכים רק שליש מהכמות.
במקום המים השפירים, שהועברו כמעט ללא פיצוי למגזר העירוני הגדל, התאימה עצמה החקלאות להשקיה ב"מים שוליים" - מי ביוב מטוהרים (קולחין), מים מליחים ומי שיטפונות ומאגרים. עיקר המעבר היה לקולחין.
הענף הבולט ביותר במהפך הזה היה ההדרים. בראשות העשור הושקו כ-20% מהפרדסים בישראל במי קולחין ובסיומו כ70%. אבל לא רק פרדסים. האבוקדו, השקד, הנקטרינה, הזית, השזיף והאפרסק עברו להשקיה במי קולחין.
כ-70% ממטעי הפרי בישראל, למעט בגליל המזרחי וברמת הגולן, מושקים במי קולחין. גם חלק ניכר ממטעי הבננות והכרמים מושקים בקולחין וכך גם הירקות לתעשייה והירקות למאכל (למעט ירקות עלים). תפוחי האדמה והגזר, המהווים ענף היצוא החקלאי של יישובי הנגב המערבי, מושקים במי קולחין בטיהור גבוה במיוחד המוזרמים לנגב מגוש דן.
למהפך הזה, שחייב השקעות עתק שהחקלאים (60%) והמדינה (40%) ביצעו במשותף, יש זכויות רבות בהצלת ענף ההדרים - ספינת הדגל של היצוא החקלאי בעשורים הראשונים למדינה. החל משנות ה-80 של המאה הקודמת שטחי הפרדסים בישראל הצטמצמו ומאות אלפי דונם נעקרו או יובשו, בשל היעדר כדאיות. הפרדסנים המיואשים המתינו חסרי סבלנות להפשרה, חולמים על נדל"ן שיחלץ אותם ממצוקתם.
פרדס הוא צרכן מים לא קטן והמעבר להשקיה בקולחין הוזיל את תשומות המים בענף בכ-50%. יחד עם פיתוח של זנים חדשים ומבוקשים, כובש הפרדס את מקומו כענף יצוא חקלאי מרכזי.
מעבר לגידולים חדשניים ומבוקשים
החקלאות גם הצליחה לגלות גמישות מעוררת הערכה בעולם כולו, כשעברה ללא זעזועים יתרים מגידולים מסורתיים וכושלים לחדשניים ומבוקשים. דוגמה מייצגת היא ענף הכותנה, שנושל מהשוק הבינלאומי בידי מגדלי הכותנה הסיניים, שהציפו אותו בכותנה זולה באיכות בעיתית.
את חקלאות היצוא החדשה של ישראל מייצגים יותר מכול הפלפל, התבלינים ועגבניות השרי. עשרות אלפי דונם של חממות בדרום, בנגב ובערבה, מייצאים בשנים האחרונות לשוקי אירופה כ-200 אלף טון בשנה של המוצרים הנ"ל. הפלפל נהפך בעשור האחרון למלך הבלתי מעורער של היצוא החקלאי. תשעת מושבי הערבה הצפונית והתיכונה מייצאים מדי שנה ירקות ופירות ב-1.3 מיליארד שקל ולכ-950 מיליון שקל מהם אחראי הפלפל. אחריו באים התמרים, ענף מסורתי שאינו מפסיק להפתיע (125 מיליון שקל) והתבלינים (115 מיליון שקל).
נוספו 11 אלף פועלים תאילנדים
מאז 1967 עבדו הפלסטינים בחקלאות הישראלית, וכיום עושים זאת עשרות אלפי תאילנדים לאחר שהישראלים והפלשתינאים נעלמו כמעט כליל מהשדות, הפרדסים והחממות בעקבות הטרור, הסגרים, הכתרים, המחסומים והמעצרים. העובד התאילנדי חרוץ ובעל הספק רב, בעוד שהישראלי מעדיף את דמי האבטלה והבטחת הכנסה מקטיף פלפל ב-45 מעלות צלזיוס בחממה לוהטת בערבה. בעשור האחרון גדל מספר התאילנדים בחקלאות ב-11 אלף והוא נע בשנים האחרונות בין 26-28 אלף.
בבנק ישראל ובאוצר יושבים הפקידים ומאמצים את הראש בשאלה כיצד לעודד את הישראלים לחזור לחממות ולשדות, אך ללא הצלחה. הממשלה אישרה לסבסד ב-17.3% שכר של ישראלים שיבואו לעבוד בחקלאות, ולתת מענקי התמדה של 3,000 שקל לעובדים שיתמידו בעבודתם שנה שלמה, אבל דבר לא עזר. בין השאר מפני שהמעסיקים לא מתאמצים יותר מדי להעסיק ישראלים שההספק שלהם קטן בהרבה - כך לדברי המעסיקים, מהנזק שהם גורמים ליבולים.
כלכלני מדינות oecd שביקרו בישראל בשנה האחרונה, מצאו כי התוצר החקלאי בישראל צומח בקצב של 2.2% לשנה - קצב גידול מהיר מזה של מרבית מדינות oecd. זאת על אף שהתמיכה הממשלתית בה היא מהנמוכות במערב ומסתכמת ב-17% משווי התוצר, לעומת 25% במדינות האיחוד האירופי ו-23% במדינות oced.
העשור בחקלאות: משפירים לקולחין, מכותנה לפלפל, מפלסטינים לתאילנדים
מאת עמירם כהן
4.1.2010 / 9:11