בריטניה מצפה לעוד שנה של טלטלה

גרדיאן



>> דצמבר 2010. שנה נוספת מתקרבת לסיומה והגיע הזמן לסכם את מה שקרה ב-12 החודשים האחרונים.

לאחר משבר הבנקאות של 2008 והמיתון העולמי של 2009, יש פחות על מה לכתוב. ההתאוששות העולמית שהחלה במחצית השנייה של 2009 תפסה תאוצה ב-2010. סין נהנתה משנה נוספת של צמיחה, כמו גם הודו. הביטחון חזר בארה"ב, כפי שהתבטא בשוק הפרי בוול סטריט. תחזיותיו של אליסטר דרלינג, שר האוצר הבריטי, התבררו כמדויקות ובריטניה אכן יצאה מן המיתון בסוף 2009, אך הדבר לא הועיל במיוחד לו ולמפלגתו. מפלגת השמרנים זכתה בשלטון, ברוב שמאפשר לה לפעול כראות עיניה.



מבט זה לעתיד משקף, פחות או יותר, את קונצנזוס התחזיות. הסערה הפיננסית של 30 החודשים האחרונים שככה, לפחות לעת עתה. 12 החודשים הבאים עומדים רגועים, ותודה לאל על כך. לעת עתה, שעמום זה טוב. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.



אתם יכולים לכנות אותי בר-פלוגתה, אבל בעיני זה נראה סטרילי מדי. הניחוש שלי הוא ש-2010 תהיה הרבה פחות משעממת מתחזיות השווקים והפוליטיקאים, והנה חמש סיבות לכך:



1. הכלכלה העולמית לא יציבה עדיין



הכלכלה העולמית פחות יציבה ממה שעולה מהנתונים הכלכליים שפורסמו באחרונה. ב-2009 נרשמו מאמצים כבירים מצד ממשלות כדי למנוע מהמיתון להפוך למשהו גרוע בהרבה. הנתונים שפירסמה הלשכה לסטטיסטיקה בבריטניה בשבוע שעבר מראים כיצד פעולות הממשלה הקפיצו את הביקוש, כשההשקעות במגזר הציבורי מפצות על ההוצאות הנמוכות במגזר הפרטי. המצב דומה בכל העולם. שוק הדיור בארה"ב עולה עקב הטבות מס; הסינים הציפו את הכלכלה שלהם באשראי; הגרמנים והצרפתים השתמשו בתוכניות "מזומנים עבור גרוטאות" כדי להקפיץ את הצריכה הפרטית.



התקווה, כמובן, היא שהורדת הריבית, הדפסת הכסף והרחבת הגירעונות הממשלתיים קנו זמן עבור המגזר הפרטי, כך שכאשר ההתערבות הממשלתית בשווקים תיפסק, הלקוחות והעסקים יהיו במצב טוב מספיק כדי לקחת את המושכות.



2. כוונון הריבית עלול להיות שגוי



מציאת הרמה המתאימה לריבית ולהוצאות הציבוריות היא משימה קשה גם כשהשווקים יציבים יחסית ויש להכריע בין רבע אחוז לכאן או לכאן או קיצוץ של כמה מיליארדי דולרים בתקציב. אך אותם ימים של שינויים קלים חלפו, והסיכויים לטעות כיום גבוהים בהרבה. התוצאה של התהדקות מוקדמת מדי או חדה מדי עשויה להיות חזרה למיתון. המשך המדיניות הרופפת לזמן רב מדי עשויה ליצור בועת נדל"ן ועלייה באינפלציה.



קובעי המדיניות פעלו עד כה בזהירות. ישנם חששות מוצדקים שהמגזר הפרטי אינו חזק מספיק לגבות את ההתאוששות שנוצרה בידי התמריצים הממשלתיים במחצית השנייה של 2009. כתוצאה, הריבית תישאר נמוכה במשך השנה הבאה כולה, ושרי האוצר לא ימהרו לרסן את הגירעונות בתקציב. זה יהיה המצב בבריטניה - בלי קשר לתוצאות הבחירות - משום שגם אם מפלגת השמרנים תזכה בבחירות, הם יורגשו רק בשנה הפיסקלית 2011-2012.



3. אין ודאות שהשמרנים ינצחו



אפשר להניח בביטחון רב שדיוויד קמרון יהיה ראש ממשלת בריטניה הבא, אך ניצחונו נראה פחות מובטח מכפי שהיה נראה לפני שלושה חודשים. העובדה היא שמפלגת השמרנים לא זכתה להצלחה מרשימה בבחירות הביניים לממשל המקומי, למרות הניסיונות להתמקד בעוצמתו הכלכלית של הלורד מייקל אשקרופט, מעידה על כך שאין הרבה תיאבון לקמרון כראש ממשלה. ג'ון רוס, היועץ הכלכלי לשעבר של קן ליווינגסטון, ציין בשבוע שעבר כי התמיכה במפלגת השמרנים בבחירות הכלליות נמצאת בירידה מאז 1931, וכי חוסר היכולת של קמרון להרים את המפלגה ליותר מ-40% תמיכה בסקרי דעת הקהל משקפת מגמה זאת.



ניתן לטעון כי התמיכה במפלגת הלייבור נמצאת גם היא בירידה מאז השיא שנרשם ב-1951, אך הטיעון של רוס מבוסס. קמרון יכול בכל זאת לזכות, אך הוא נסמך על כך שהתמיכה בלייבור תהיה נמוכה. השאלה הגדולה השלישית היא אם, על רקע ההתאוששות הכלכלית, יוכל גורדון בראון לחטוף את הניצחון בדקה ה-90.



4. צפוייים קיצוצים קשים



הזוכה בבחירות ייאלץ להתמודד עם אתגר כלכלי לא פשוט. זאת תהיה שנה נוספת של הקפאות שכר וחוסר ביטחון תעסוקתי. גם אם הצמיחה תחזור, היא תהיה מתונה, ובקושי תורגש. "גורם האושר" לא יהיה דומיננטי בשנה הקרובה.



בשבוע שעבר זכינו בטעימה מהקיצוצים הצפויים, עם הצעתו של הלורד מנדלסון לקצץ בתקציבי האוניברסיטאות. קיצוצים דומים רבים צפויים בכל התחומים שלא ספגו קיצוצים. הדיור והתחבורה נראים חשופים לכך במיוחד. שאלה רחבה יותר היא אם תוכל בריטניה לשרוד את השנה בלי קריסה של שוק האג"ח הממשלתיות או פיחות חד בערך הליש"ט. כל התנאים הדרושים קיימים: גירעון עצום, כלכלה לא מאוזנת בעלת ביצועים נמוכים, חוסר ודאות פוליטי. פרלמנט בלתי מאוזן, שאותו צופים כמה אנליסטים, עשוי להיות הקש האחרון.



5. סין, אובמה, יוון והעולם כולו



אף כי הפוליטיקה המקומית תהיה הנושא הדומיננטי בחודשים הקרובים, אל לנו להיות צרי אופקים. הסיפורים הבינלאומיים הגדולים של 2010 יהיו: האם סין תוכל לשרוד את השנה ללא התרחבות אשראי חסרת גבולות שתוביל למחזור מסורתי של שגשוג וקריסה? האם הורדת דירוג האג"ח של יוון תיצור תהליך שיתפשט לחברות חלשות נוספות באיחוד האירופי, מה שיגביר את הלחצים על האיחוד המונטרי? האם לברק אובמה יש את מה שצריך כדי לבצע רפורמה בוול סטריט?



התשובות הקצרות לשאלות אלה הן לא, לא ולא. לסין יש פונטציאל אדיר לטווח הארוך וג'ון הוקסוורת, הכלכלן הבכיר בפרייס-ווטרהאוס-קופרס, טוען כי ב-20 השנים הקרובות תהפוך סין לכלכלה גדולה יותר, לפי כוח הרכישה, מארה"ב. אך הרבה כסף ממשלתי הוזרם לכלכלת סין בשנתיים האחרונות; ההיסטוריה מלמדת שקל יותר ליצור זינוק במחירי הנכסים מאשר להוריד אותם בהדרגה.



הבעיות של יוון מחריפות את המתחים הקיימים בגוש היורו, לא רק חוסר היכולת מצד המדינות החלשות יותר לבצע פיחות במטבעות שלהן כדי לשפר את התחרותיות שלהן, אלא גם המוכנות מצד המדינות העשירות יותר (בייחוד גרמניה) להמשיך במצב הנוכחי. למרות זאת, ההון הפוליטי שהיה כרוך בהקמת איגוד מוניטרי היה ניכר; הסיכויים להתפצלות לטווח קצר קלושים. קלוש גם הסיכוי שאובמה ינהג בקשיחות עם וול סטריט כפי שעשה רוזוולט ב-1933. למרבה הצער, יש צורך במשבר נוסף, כזה שעשוי להיות קרוב יותר משאנו חושבים - כדי להביא לרפורמה רדיקלית.