ניו יורק טיימס
>> "זו הפגישה השנתית האחרונה שלי כיו"ר", אומר סנדי וייל, בעומדו ליד חלון משרדו, מביט בתצלום שלו ושל אשתו על הבמה בקרנגי הול מלפני שלוש שנים. הם מחייכים חיוך רחב, מאחוריהם אולם מלא בבעלי מניות צוהלים של סיטיגרופ. כרזת ענק קוראת "תודה, סנדי".
ביום ההוא, 18 באפריל 2006, היה מחיר מניית סיטי 48.48 דולר. לאחר בחינת התצלום במשך כמה רגעים, אומר וייל בשקט: "חשבתי שהחברה מבוצרת היטב". כיום הוא כמובן כבר יודע שטעה.
בשנתיים האחרונות צפה וייל בסיטי, חברה שאותה בנה פסע אחר פסע בקריירה בת 50 שנה, מתקרבת אל סף קריסה. וייל בנה את הונו, מעמדו ועוצמתו באמצעות בניית מה שהיה בעבר הבנק הגדול בעולם. כיום, בעוד שסיטי מתקשה לחזור למעמדה הקודם, המורשת של וייל קודרת יותר. אף שבעבר נחשב לחותם עסקות מוכשר, כיום טוענים מבקרים כי וייל היה אדריכלו של סופרמרקט פיננסי שחלקיו לא אוחו היטב ואינם ניתנים לניהול. צרות החברה פגעו במשקיעים, עובדים ואזרחים ברחבי ארה"ב.
הצרות של סיטי מתועדות היטב - כישלון באיחוי חלקיה השונים ברחבי העולם ובפיקוח על השקעות מסוכנות. כישלונות אלה הובילו להפסדים בהיקף של מיליארדי דולרים ולכמה חבילות סיוע ממשלתיות, שבעקבותיהן מחזיק הממשל האמריקאי כיום ב-25% ממניות החברה. מהשיא שרשמה המניה ב-2007, 55.12 דולר, היא צנחה לדולר יחיד באביב האחרון, וכעת מחירה הוא 3.31 דולרים. במאמציה להתאוששות, סיטי מפרקת עצמה ונפטרת מנכסים רבים שוייל צירף יחדיו.
בסדרת ראיונות דיבר וייל בכנות על ההפסד, התסכול וההשפלה שבנפילת סיטי. "אני מאוד עצוב", הוא אמר. הוא אמנם נותר עשיר כקורח, אך טוען כי גם הוא ספג הפסדים פיננסיים: עד לפני כשנה, לדבריו, רוב תיק ההשקעות שלו היה מורכב ממניית סיטי ומאג"ח ממשלתיות של ארה"ב.
הבייבי שקרס
במשרדו שבקומה 46 של בניין ג'נרל מוטורס במנהטן מוקף וייל בתזכורות לחיים ארוכים בוול סטריט. החלל עוצר נשימה - עם חלונות מהרצפה עד התקרה וראות עד לסנטרל פארק. קיר אחד מוקדש למאמרים ממוסגרים ממגזינים ועיתונים המתעדים את הקריירה שלו; על קיר אחר ניצב גוש עץ שעליו חרותים דיוקנו והמלים "מנפץ גלאס-סטיגל". זוהי תזכורת לביטולו של חוק גלאס-סטיגל מתקופת השפל הגדול של שנות ה-30 - אחת הרגולציות הנוקשות ביותר שאיפשר את הקמת סיטיגרופ וסייע ליצירת בועת האשראי בוול סטריט.
ממרום עמדתו המבודדת, צפה וייל בהתפרקות אימפריית הבנקאות שלו. "חשבתי שנצליח להתמודד עם הסערה", אמר וייל, בהיזכרו בקיץ 2007, כשהתמוטטות שוק הסאבפריים (משכנתאות ללווים בעייתיים בארה"ב) חשף את בעיותיה של סיטי. סימני המצוקה הראשונים היו חמורים, אך לא נראו סופניים: מחיקה של 6 מיליארד דולר ממאזני החברה, הפסד בסך 2.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי והכרזה על חשיפה של 55 מיליארד דולר לנכסים בעייתיים. בשלב זה, וייל עוד חשב שניתן לתקן את הנזק - ורצה להיות זה שמתקן אותו.
החל בסוף 2007 פנה וייל לחברי הדירקטוריון בניסיון לחזור לחברה ולסייע בהתאוששותה. הפעם הראשונה היתה בתקופה שבה ניסה הדירקטוריון למצוא מחליף למי שירש אותו בתפקיד כמנכ"ל, צ'רלס פרינס, וגם לאחר מכן, כשויקרם פנדיט זכה במשרה. וייל חשב שיתקבל בברכה. "היו לי 50 שנות ניסיון. לדעתי, הייתי תלמיד טוב של השווקים ושל העסק. היה לי חוש טוב לדברים. העובדה שפרשתי אין פירושה כי המוח שלי התחיל להתמוסס". אף אחד לא הגיב לפניותיו.
הדחייה הייתה צורבת. סיטי היתה מרכזית בחייו במשך זמן ממושך. קשה היה לו לקבל את העובדה שאין לו שליטה או השפעה על החברה. "זה מאוד פוגע. גם אם הוא אומר שזה לא נורא", אומרת ג'ואן וייל, אשתו זה 54 שנה. "אני מכירה אותו. החברה כל כך חשובה לו. זה היה הבייבי שלו".
וייל עדיין טוען כי בנה ערך עצום למשקיעי ועובדי סיטי, אף כי רבים רואים בו את שורש צרותיה של סיטי. הוא רכש עסקים ברחבי העולם, מניו יורק, דרך טוקיו ועד סאו פאולו, אך לדברי מבקרים, מעולם לא הצליח לאחותם לכדי חברה אחידה - ובכך נעוצים שורשי הבעיה. פועלו של וייל לביטול חוק גלאס-סטיגל נמצא כעת תחת מתקפה. במטרה לבנות את סיטי נאלץ להוביל לשינוי חקיקה שמנע מבנקים, חברות ביטוח וחברות ברוקראז' להתמזג. אך כעת שוקל הקונגרס חקיקה שתחזיר כמה מחוקים אלה.
בנובמבר אמר לבלומברג ג'ון ריד, מנכ"ל שותף עם וייל בעבר, כי הוא מצטער על חלקו בביטול גלאס-סטיגל. כשנשאל על התנצלותו של ריד, ענה וייל כי "אינו מסכים עמה כלל, וכי מחלוקות כאלו היו חלק מהבעיה שלנו". ריד, שהפסיד נגד וייל במאבק על השליטה בסיטי, סירב להגיב לכתבה. וייל טוען כי לא המודל עליו התבסס בבניית סיטי הוא הבעיה, אלא ההנהלה שכשלה, ועל כך הוא לוקח אחריות חלקית. "אחת הטעויות הגדולות שלי היתה ההמלצה על צ'אק פרינס", אמר על היורש שבחר לעצמו ועמד בראש החברה ב-2003-2007.
וייל מאשים את פרינס בניפוח מאזני החברה ונטילת סיכונים אדירים. השניים, בעבר חברים קרובים, אינם מדברים זה עם זה כיום. פרינס סירב למסור תגובה לכתבה.
אנליסטים טוענים כי בעיות ניהוליות הקשו על אימפריית סיטי וכי הדירקטוריון, שהיה עשוי להשליט מעט סדר בחברה, נהפך בתקופתו של וייל לחותמת גומי. "סנדי הקיף עצמו בעושי דברו", אומר כריס ויילן, מומחה לסיכונים פיננסיים. "הוא לא רצה שמישהו יטיל ספק בדבריו אי פעם".
האיש שבנה את סיטי מגלגל את האחריות לקריסתה על המנהלים שבאו אחריו
מאת קטרינה ברוקר
4.1.2010 / 9:11